בחודש שעבר עלתה לשידור לעונה השנייה הסדרה "בלו נטלי", המתמקדת בתעשיית הסחר של נשים בישראל. הסדרה מציגה נאמנה את תופעת הסחר בבני אדם בתחילת שנות ה-2000, עת הובאו לארץ אלפי נשים ממזרח אירופה ונסחרו לזנות. חוויותיהן של הדמויות המוצגות בסדרה - המגלות רק בהגיען כי לא הובאו לעסוק בסיעוד - דומות מאוד לסיפוריהן של נשים רבות שפגשו מתנדבי "מוקד סיוע לעובדים זרים" בכלא נווה תרצה במהלך העשור הקודם. אלו סיפורים רצופי אלימות, שלילת חירויות ואונס בבתי בושת ישראליים. הטרמינולוגיה בסדרה מבהירה היטב את תהליך הדה-ההומניזציה שעברו הקורבנות: הסוחרים מכנים את מצבן הפיזי של הנשים "שלמות המשלוח", וכשאחת הנשים מתה במהלך הדרך, הם מתרגזים על "אובדן החבילה".
הבחירה במשפחת ששון, המנהלת חיים נורמטיביים לצד ניצול ופשע, אינה רחוקה מהמציאות. ממחקר שפורסם על ידי "מוקד סיוע לעובדים זרים" בשנת 2007 נמצא כי הסוחרים הישראלים מגיעים מרקע כלכלי, תרבותי וחברתי מגוון ביותר, שלא מרמז כלל על עיסוקם הפלילי; אחד מהם היה אלוף ישראל בקראטה, אחר בנו של ניצול שואה, וסוחר נוסף רץ הישר מבית הבושת להאכיל את האיגואנה שלו.
בסדרה נחשף גם שיתוף הפעולה בין השוטרים לסרסורים, המבהיר כיצד כמעט ולא הייתה אכיפה בעניין. מוצג גם היחס הקשה אל הנשים שנעצרו - כאל עברייניות שיש לשלוח לכלא ולגרש, ולא כאל קורבנות שסבלו מאחת ההפרות החמורות ביותר של זכויות אדם. ובניגוד זועק - באותה תקופה, רוב כתבי האישום שהוגשו נגד סוחרים וסרסורים נסגרו בהסדרי טיעון, משל הייתה זו עבירה קלה בלבד.
קורבנות הסחר נשלחים לכלא
לשמחתנו, בעקבות פעילות של ארגוני זכויות האדם, לחץ של שלטונות ארצות הברית ופעילות של חברי כנסת, נעשו שינויי חקיקה שסייעו להיאבק בתופעה. בעקבות זאת פחת מספר הקורבנות ממזרח אירופה, וכיום, אף שהתופעה לא מוגרה לחלוטין, מדובר במספר מועט יחסית של קורבנות. עם זאת, המציאות המזעזעת המתוארת בסדרה מטיחה בפנינו אמת מטרידה וחשובה - עבדות וסחר אינם זיכרון עבר רחוק, וצורות שונות שלהם ממשיכות להתקיים גם בישראל.
לצד זאת, חשוב לעמוד על שתי נקודות משמעותיות שלא באות לידי ביטוי בסדרה. ראשית, מצבן של אותן נשים לאחר שהצליחו להיחלץ מחיי הזנות והאלימות: רבות מתוך אלפי קרבנות הסחר גורשו או עזבו מרצונן, אך רבות אחרות נותרו בארץ ללא מעמד. הן נידונו לחיי עוני מחפירים בארץ, כאשר רובן אמהות חד-הוריות ללא יכולת לממן סיוע פסיכולוגי או רפואי לשיקומן, וחלקן גם מכורות לסמים ואלכוהול ומצויות בסיכון גבוה לשוב ולהידרדר לזנות. לפיכך, יש להיות מודעים לכך שהאכיפה והחקיקה אינם מספיקים, וכי קיים צורך להמשיך להעניק מעמד וסיוע לנשים אלו.
שנית, כאשר דנים בסדרה העוסקת בסחר בבני אדם, חשוב לזכור קבוצה אחרת הנופלת קורבן לכך: נשים וגברים אפריקאים הנחטפים על ידי מבריחים באזור סיני, בעת שניסו להימלט מסכנת חיים בארצם. השובים שסוחרים בהם דורשים ממשפחותיהם כופר בסכומי עתק, ובזמן "ההמתנה" מנצלים את הפליטים לעבדות מין, עבודות כפיה ועינויים אחרים על מנת להפעיל לחץ על המשפחות. בני המזל שביכולתם לשלם את הכופר עוזבים את המחנות, וחלקם מגיעים בשארית כוחותיהם לישראל. מדינת ישראל לא תמיד מכירה בניצולים אלה כקורבנות סחר, ולפיכך הם אינם זוכים לזכויות הנכללות בהגדרה זו. מעבר לכך, לנוכח הצפיפות והעדר מקום במקלטים לקרבנות סחר, רבים מהקרבנות החיים בקהילה אינם זוכים לטיפול רפואי הולם ולאשרות עבודה.
בעת הצפייה בסדרה, ראוי לזכור את שתי הנקודות האלה, שכן בבסיסן עומדת האחריות המוטלת עדיין על כתפיה של החברה הישראלית: אחריות להמשיך ולסייע לשיקומן של נשים שנפלו קורבן לתופעה מזעזעת, ולאפשר להן לחיות בכבוד גם לאחר החקיקה והאכיפה בנושא; ואחריות כלפי אלפי קורבנות הסחר הנמצאים ברגעים אלה בישראל, ונמקים בכלא אף שלא עשו כל עבירה. ניתן רק לקוות כי לאחר שהחברה הישראלית הכירה בצורך לסייע לקורבנות הסחר מאירופה, היא תהיה בשלה ונכונה להכיר גם בעוולות החריפות הנעשות כלפי קורבנות הסחר בעלי צבע העור השונה.
אמי סער הינה אחראית על המאבק בסחר בבני אדם ב"מוקד סיוע לעובדים זרים"
עוד על "בלו נטלי":
ביקורת: מה שהסדרה הזו מצליחה לעשות, לא יצליחו מהדורות החדשות
כוכב הסדרה צביקה הדר בראיון לקראת העונה החדשה
בלו נטלי 2: הצצה לפרק הראשון
מאחורי הקלעים של העונה החדשה