וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"בית לחם": הסרט שיביא לתור מתגייסים בכניסה לשב"כ

"בית לחם" מצליח לתפוס בדיוק כמעט דוקומנטרי את מורכבות הקיום באינתיפאדה השנייה, עד לרזולוציה של פרטים קטנים ביותר. לא יהיה מפתיע אם בעקבותיו יעלו אחוזי הגיוס לשב"כ

יח"צ - חד פעמי

כשרכז מודיעין בשב"כ מגיע לשלב האחרון של הכשרתו, הוא מתבקש לבחור כינוי מבצעי, שיחד עם התואר "קפטן" שיוצמד אליו, ישמש אותו בכל הקריירה המקצועית שלו בשירות כמפעיל סוכנים בשטח. הבחירה, שנעשית מתוך רשימה מוגבלת, מתחלקת לכמה אפשרויות: האופציה הראשונה היא שם ערבי קלאסי, האופציה השנייה היא שם ישראלי בדוי והאופציה השלישית היא שם לועזי שבדרך כלל נשמע זר מאוד לסביבה המזרח תיכונית.

בסרט המצוין "בית לחם", שיצא לאקרנים בסוף השבוע האחרון, בחרו היוצרים לתת לרכז השב"כ בגילומו של צחי הלוי המבריק, את הכינוי "קפטן רזי" - בחירה שמרנית יחסית שאינה מעידה על דבר על אישיותו הסוערת של הדמות.

ההצלחה של "בית לחם" - סיקור נרחב בוואלה! תרבות
פרסי אופיר 2013: "בית לחם" יהיה נציג ישראל לאוסקר הזר
פרשנות: מה סיכוייו של "בית לחם" בדרך לאוסקרים?
"בית לחם" הוא גם הזוכה הגדול של פסטיבל חיפה
ביקורת: הסכסוך הישראלי-פלסטיני בסרט אקשן מצוין

עלילת הסרט שמספרת את סיפורו של הרכז "רזי" ויחסיו עם סאנפור, נער פלסטיני בן 17 שמשמש כמקור המודיעיני שלו, מצליחה לזקק היטב את דמות רכז השב"כ באופן שלא נעשה עד היום בקולנוע הישראלי – הקיטוב שבין המשימה למנוע פיגועים לבין המציאות של יחסים אישיים-חבריים שנוצרים בין שני אנשים עם חיים כל כך שונים בסיטואציה כל כך מטורפת.

טריילר בית לחם.
בחירת השם שמרנית, כל השאר סוער. מתוך "בית לחם"

"בית לחם" הוא בעצם אחת היצירות הראשונות שמנסה ואף מצליחה, לספר את סיפורה של האינתיפאדה השנייה דרך עיניהן של הגיבורים הראשיים שלה: אנשי השב"כ הישראלי וחיילי היחידות המיוחדות מחד ומן העבר השני אנשי הארגונים והרשות הפלסטינית.

כולנו זוכרים את מציאות הפיגועים של אותן שנים – הפחד לשבת בבתי קפה, החשש לעלות לאוטובוס. "בית לחם" מהווה הצצה חד פעמית למאחורי הקלעים של אותה תקופה אומללה לפני עשור שרובנו לא מכירים: איסוף המודיעין, המעצרים, מבצעי הסערוב, הסיכולים הממוקדים, המאבקים הפנימיים בין התנועות הפלסטיניות והדילמות היומיומיות בדרך לעצירת המתאבד.

בסרט האמריקאי "כוננות עם שחר", שזכה לשבחים רבים ואף היה מועמד לאוסקר, מסופר סיפור הריגתו של אוסמה בן לאדן בפקיסטן ובעיקר מתוארים בו המאמצים המודיעיניים העצומים שהושקעו על ידי הסי.אי.איי ללכוד אותו. בסרט "בית לחם" הלכו היוצרים, יובל אדלר ועלי ואקד, על כיוון אחר לגמרי – פחות הצד המודיעיני ויותר היחסים הבין אישיים של האנשים שבלב הקונפליקט הזה – הרכז חדור המטרה והנער המבולבל שנע בין נאמנות למשפחתו ולסביבתו לבין יחסיו המיוחדים עם "רזי".

היוצרים השכילו לבנות עלילה אמינה ביותר שגם ותיקי העימות הזה נדהמו לראות עד כמה היא אותנטית ואמינה: החל משימוש במושגים מבצעיים "שב"כיים" לאורך הסרט, דרך פרטים מבצעיים ברזולוציות הכי נמוכות (חדי העין יבחינו שבזמן הנסיעה למבצע, הרכז "רזי" הוא היחיד שאינו מקפיד על לבישת כיסוי קסדה, בזמן שכלל החיילים מצוידים באחד כזה, בדיוק כמו במציאות) ואפילו עד פורטל השב"כ הפנימי במחשב, שוותיקי הארגון שצפו בסרט הופתעו מהדמיון הרב בינו לבין למקור.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

תרפיית מציאות מדומה: טיפול להתמודדות עם חרדה

בשיתוף zap doctors
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
אמין ומעורר השתאות. מתוך "בית לחם"/מערכת וואלה!, צילום מסך

גם הנגיעה בצד הפלסטיני היא נגיעה מורכבת ופרטנית, כזאת שמצליחה לספר את סיפורו של העימות בתוך החברה הפלסטינית על שלל פלגיה וארגוניה – היחסים בין הפת"ח החילוני ולחמאס הדתי ובין שניהם לבין המוחבארת הפלסטיני (השב"כ המקומי) שבעצמו מבולבל בין המחוייבות שלו להסכמים עם ישראל לבין ההזדהות עם המאבק האלים. באחת הסצנות המרכזיות בסרט, מצליחים היוצרים להביא לידי ביטוי בדיוק רב את אחת הסיטואציות המרכזיות של האינתיפאדה השנייה – מעצר המבוקש (שלעתים מסתיים דווקא לא במעצרו של המבוקש אלא בהריגתו). המבצע תמיד יתחיל במודיעין של השב"כ על היעד – מי האיש, כל הפרטים הידועים על מקום המסתור שלו והכי חשוב – מה עשה ואיזה פיגועים יזם או יוזם באותם הרגעים. משם זו התנועה למבצע – תמיד חשאית, שקטה ותמיד עם אותה תחושה של בטן מתהפכת והתרגשות של סימני שאלה: האם המבוקש יהיה ביעד או אולי השב"כ טועה? האם הוא יפתח באש כאשר יבין שבאו לעוצרו? והאם מישהו מחיילי הכוח יפגע.

ההגעה לבית וכיתורו היא הרגע הכי קריטי ורווי אדרנלין במבצע – האם הבחינו בנו? האם יש שומרים חמושים על הגג? ההפרדה בין כוחות מסוערבים שנמצאים בשטח לבין גורמים מאיימים. הכל חייב להיות מהיר וחד. ואז הפתיחה באש. המבוקש מזהה את הכוח ומכאן הכל הופך להיות רועש ואינטנסיבי – ירי, רימוני יד ולפעמים גם ניסיון בריחה לבית אחר. ובתוך כל זה, כמעט תמיד, משפחות של אזרחים שנקלעות אל תוך הסיטואציה בתוך בתיהן שלהן. מי אויב ומי תמים? לפעמים החלטות של שנייה בין פתיחת הנצרה לבין הירי.

את כל אלו מצליח "בית לחם" לשחזר בצורה אמינה ומעוררת השתאות כפי שלא עשה אף סרט ישראלי עד כה. בעלילה כמעט דוקומנטרית מספק הסרט הצצה נדירה לחייו של מפעיל הסוכנים ודרכו אל תקופה שלמה שהחברה הישראלית תשמח לשכוח. סיכוי טוב מאוד ש"בית לחם" יביא לתורים ארוכים בכניסה ללשכת הגיוס של השב"כ בתקופה הקרובה.

"הסרט לא פרו ישראלי, ולא פרו פלסטיני": ראיון עם הית'אם עומארי, הכוכב המפתיע של "בית לחם"

מחכים לצפות ב"בית לחם"? ספרו לנו בפייסבוק

  • עוד באותו נושא:
  • בית לחם

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully