וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

זהרירה חריפאי אף פעם לא נכנעה למיינסטרים. פרידה

2.1.2013 / 16:09

זהרירה חריפאי שהלכה לעולמה, תיזכר בזכות התפקידים החזקים והדווקאיים שגילמה במחזותיהם של ברכט ושל חנוך לוין. ולא פחות מזה - בזכות האינדיבידואליות שלה כאדם

זהרירה חריפאי עליה השלום בוודאי היתה משועשעת מצירוף המקרים שהוביל אותה לשחק בהצגה "סוף טוב" של המחזאית ענת גוב, שעוסקת במאבק במחלת הסרטן ושהיתה האחרונה בחיי שתיהן. "אני דווקא אחיה", היא שרה בדמות של חולה שבזה למחלה וגמרה אומר בליבה לעשות לסרטן את המוות. חריפאי היתה אמנית הפרפורמנס של הדווקא, וכאלה היו גם הדמויות שגילמה בתיאטרון: לא דופקות חשבון לערכי המשפחה, לנראטיבים המקובלים, לאגדות הציונות ולנימוס המקובל.

לדווקא הזה היה חלק משמעותי בראשית הקריירה שלה כשחקנית צעירה הנאבקת על מקומה פעם אחר פעם. לא רצו אותה בגלל המראה שלה, אמרו שהקול לא משהו, לרבים לא היה נוח עם הטקסטים והמחוות שביטאה, ובכל זאת היא מעולם לא עצרה את עצמה. ההיסטוריה שלה רצופה התבטאויות שלא היו קלות תמיד לאוזן הציבור, מ"הפרוצה החלוצה" ששרה בבצל ירוק, דרך המחזות והשירים של ברכט (ובהם אחד מתפקידי חייה, גרושה במחזה "מעגל הגיר הקווקזי") ועד לתפקידים הגרוטסקיים שביצעה במחזות של חברה הטוב, חנוך לוין, שעם יצירתו היא הפכה להיות מזוהה.

"הפרוצה החלוצה" שנאסר להשמעה ברדיו

ההליכה שלה לצד לוין במכה ממחזותיו הבולטים ביותר - "סוחרי הגומי", "יעקובי וליידנטל", "יאקיש ופופצ'ה", "אורזי מזוודות", "הרומנטיקאים" (שהיא סיפרה שהוא כתב אותו במיוחד עבורה) וגם המחזה האחרון שביים בחייו, "אשכבה" - היא זו שמידה רבה טיפחה את הדמות הזאת. בתיאטרון של לוין וחריפאי האמת הבוטה והמלוכלכת ביותר מוצגת לראווה לעיני הקהל, שחייב להתמודד איתה.

אבל לא רק הדווקאיות החצופה הזו לבדה היא שהביאה לחריפאי תשבוחות וכיבודים מקיר אל קיר - לרבות פרס ישראל - אלא גם החיוניות הרבה שהפגינה הותירה מורשת מפוארת לעולם המשחק הישראלי. זו התבטאה בקריירה ארוכה של כ-60 שנים על בימת התיאטרון ומעל מאה תפקידים, ונוכחות בכמה מהקלאסיקות של הקולנוע הישראלי: "סלאח שבתי", "השוטר אזולאי", "תעלת בלאומילך" ו"אבו אל-בנאת".

חריפאי, כמו אחרים מבני דורה שהלכו לעולמם זה מכבר, דן בן אמוץ, עמוס קינן וחיים חפר למשל, היו מאלה שראו את החברה הישראלית נרקמת למול עיניהם, אך לא נכנעו לאתוס והעזו לומר את אשר על ליבם ביצירה ובגלוי, לא פעם בבוטות. חלק לא מבוטל מהם מצא עצמו נשכח לאיטו בין אדי מיתוס לוחמי תש"ח, נדחק למדפים מאובקים שמנוערים לפתע עם היוודע דבר מותו של אחד מהם. "אני דווקא אחיה", היא שרה ב"סוף טוב". אולי היא תנצח גם את הזיכרון הישראלי, שאינו ארוך-טווח כל כך, באמצעות הדווקא שלה.

זהרירה חריפאי הלכה לעולמה

היפרדו מזהרירה חריפאי בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully