בעבר היה הבקו"ם תחנת מעבר של אלופים רבים בין הצבא לפוליטיקה. היום, כשחוק הצינון משפיע השפעתו, והשיח המדיני-ביטחוני איננו כה דומיננטי כמו פעם, הפוליטיקה שוקקת עיתונאים ופעילים חברתיים, אך עדיין נפקד מקומם של אנשי התרבות שחקנים, סופרים, אנשי במה, ומוסיקה.
אין ספק כי יש מקום בפוליטיקה לאנשי צבא וביטחון שיתרמו מניסיונם ויש גם מקום לעיתונאים ופעילים חברתיים, אבל, חשוב שהפוליטיקה לא תדיר מהעיסוק בה אנשי תרבות, משחק וספר. מדובר בקבוצת אוכלוסייה מאוד מעורבת שאיננה חוששת להביע את דעתה גם בנושאים שנויים במחלוקת, קבוצה שמאז ומתמיד היתה מעורבת בשיח הפוליטי, אך לעיתים נדירות, חצו חבריה את הגבול בין מעורבות בשיח הפוליטי, לבין מעורבות במשחק הפוליטי עצמו.
הסופרים ס. יזהר ומשה שמיר היו מהבודדים בקרב הסופרים ואנשי התרבות בישראל שלא חששו לקחת חלק גם במערכת הפוליטית וכיהנו כחברי כנסת - יזהר מטעם מפא"י ושמיר מטעם הליכוד. חוץ מהם, מעטים הפוליטיקאים שהגיעו מהתרבות והאמנות. רפול חיבר חמשירים, ח"כ ורדיגר מפועלי אגודת ישראל היה צייר מוכשר, טומי לפיד חיבר ספרי טיולים ותאופיק זיאד מהמפלגה הקומוניסטית היה משורר, אך בעבור כולם, לא היתה האמנות והכתיבה אף פעם החלק המרכזי בחייהם.
כל הדיווחים, הדעות והפרשנויות - וואלה! בחירות 2013
לראות את המציאות באור שונה
גם בבחירות הנוכחיות, אין כמעט ייצוג לתרבות ולאמנות. א.ב יהושע תמך במועמד אחד בפריימריז בעבודה ועמוס עוז תמך במועמד אחר בפריימריז במרצ, אך כולם שומרים על מרחק מהמשחק הפוליטי עצמו. חוץ מהבמאי רני בלייר המתמודד במפלגת ארץ חדשה שכמעט ואינה מקבלת חשיפה תקשורתית, אין ייצוג לאנשי תרבות במערכת הפוליטית עצמה, ואת זה חשוב שנשנה לקראת הבחירות הבאות.
לאנשי תרבות יש את הערך המוסף, לדעת להביט על המציאות מהצד ולראות אותה באור שונה, באור של מי שרגילים לבנות לעצמם ולקהל קוראיהם או צופיהם מציאות אלטרנטיבית. היכולת הזו, יכולה להוביל את הפוליטיקה והמדיניות הישראלית לכיוונים לא שגרתיים. "לחשוב מחוץ לקופסא", קוראים לזה בשפת העם, ואנשי התרבות ניחנו ביכולת הטובה ביותר לסוג החשיבה הזו.
הטרנד במערכת הבחירות הקרובה קשור בעיקר בהתמודדות עם יוקר המחיה וככזה מכתיב גיוס מועמדים חדשים מרקע ספציפי. הגיע הזמן כי הטרנדים התקופתיים ייעלמו, וכי תיווצר יציבות בבית המחוקקים, כך שיצליח להכיל את כל המגזרים. ולעניינו - אם רק היה ייצוג בכל מפלגה גדולה לאנשי תרבות במערכת הפוליטית, היה לנו קל יותר להתמודד עם האתגרים החברתיים והמדיניים המקיפים אותנו מכל עבר.
עתה, לאחר שהתפרסמו רשימות המתמודדים בכל המפלגות ואנשי תרבות אין, נראה כי נאלץ להמתין לתום הקדנציה של הכנסת ה-19 ולגלות שדבר לא באמת השתנה. אולי אז נשקול לעודד יותר אנשי תרבות להציג את מועמדותם, על מנת שלבד מאמירות שגרתיות, נזכה למעט יותר חשיבה מקורית ועשייה חדשה.
הכותב הוא מנכ"ל שח"ם - ארגון השחקנים בישראל