כ-150 בני משפחה וחברים נכחו הערב באולם זיסמן ברמת גן בטורניר הקטרגל לזכרו של איגור צ'קאנה ז"ל, במלאת שנה למותו. איגור, בנו של קרלוס צ'קאנה, שחקנה של הפועל רמת גן, הלך לעולמו בשנה שעברה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן, והוא בן 12 בלבד. קרלוס ואשתו פריסיליה ארגנו את הטורניר, בו נטלו חלק ילדי שכבת כיתות ז' מבית הספר "ארנון" ברמת גן, השכבה בה למד איגור. באירוע נכחו גם אנשי קבוצת הבוגרים של הפועל רמת גן, השחקנים, הצוות המקצועי וחברי הנהלה. באולם נכחו גם גל אלברמן, יואב זיו ודור מיכה, שחקני מכבי תל אביב, שהגיעו כאורחי משפחת צ'קאנה.
במהלך הערב הוקרן סרטון מרגש שהכינה המשפחה ובו לקט של תמונות של איגור, ממהלך חייו ומשנות מאבקו במחלה. ממשפחת צ'קאנה מסרו כי הם מקווים להפוך את הטורניר הזה לאירוע מסורתי, שייערך בכל שנה, כחלק ממפעל ההנצחה של איגור צ'קאנה."זה היה אירוע מאוד מרגש עבורי", אמר קרלוס צ'קאנה. "חשוב לי להגיד תודה רבה לכל מי שהגיע הערב לטורניר, גם לחברים של איגור. עברנו שנה מאוד קשה. אנחנו חושבים על איגור בכל שנייה, הוא חסר לכולנו. אנחנו נזכרים במלחמה שהוא נלחם כדי לנסות ולנצח את המחלה, לצערנו הוא לא הצליח וזה היה דבר מאוד קשה עבורנו. זה קשה לנו גם לראות את כל החברים שלו לכיתה, כי הם גרים לידנו ואנחנו נפגשים כמעט בכל יום. אני בעיקר מתגעגע לחיבוקים שלו ולנשיקות שלו. כשאיגור נתן נשיקה או חיבוק, הרגשתי שיצא מהלב ולזה אני הכי מתגעגע, אי אפשר בכלל להסביר את זה".
הפועל רמת גן, שם משחק צ'קאנה, לקחה כמעט את כל הוצאות הטיפולים של משפחת צ'קאנה, בימים בהם נלחם איגור ז"ל במחלה, וצ'קאנה לא שכח זאת: "הם המשפחה שלי. אין לי מילה אחרת להגיד על הפועל רמת גן. עברנו תקופה קשה וכולם מכירים את הסיפור של איגור. זה נגע לכולם בלב".
באירוע עצמו היו הרבה מאוד רגעים מרגשים, אבל היו בו גם המון חיוכים וצחוק של ילדים, בדיוק כפי שמשפחת צ'קאנה ביקשה ורצתה. "למרות המלחמה של איגור, הסימן הכי בולט אצלו היה החיוך הענק שלו", אמר צ'קאנה בהתרגשות גדולה. "תמיד היה לו חיוך ולמדתי ממנו שגם אם קשה ונלחמים, אז צריך לחייך ומה שיקרה זה הכל מלמעלה".
עומר בוקסנבוים, שחקן רמת גן וחבר קרוב של משפחת צ'קאנה, נשא דברים בשם הקבוצה: "זה קשה לנו מאוד להגיד את זה בלשון עבר, אבל אהבנו את איגור מאוד. קרלוס הוא לא עוד שחקן במועדון, אלא חלק ממשי בו. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען המשפחה. קרלוס התמודד עם זה מדהים, לא החסיר שום אימון ולא הראה שום דבר. המקרה גיבש אותנו חברתית ומקצועית ואנחנו גם חיבקנו וחיזקנו את המשפחה. איגור היה סמל עבורנו וכולנו נזכור אותו לתמיד".