באופן מפתיע, את אחת הסצינוות הכי מרגשות של פלייאוף 2012 סיפק דווקא עופר ברקוביץ'. מיד בסיום המשחק ששלח את מכבי אשדוד לפיינל פור על חשבון גלבוע/גליל, התייצב המאמן בעמדת הראיונות של ערוץ הספורט ולא הצליח לעצור את הדמעות. ברקוביץ' דיבר על המשפחה שלו, וההתרגשות הכניעה אותו. "התרגשתי כשדיברתי על המשפחה", הוא מספר, "כל התקופה הזאת, המתח והרצון לעבור, יוצר סוג של התרגשות. ספורט זה דבר אמוציונלי, ואני אדם אמוציונלי, לא מסתתר מאחורי רגשות. במקרה בפעם הזאת זה הציף אותי".
בגיל 47 - 12 שנים אחרי שקיבל את המשרה הראשונה שלו כמאמן ראשי בליגת העל ו-12 שנים בדיוק מאז שהיה בפעם האחרונה בין ארבע הגדולות של הכדורסל הישראלי - חוזר עופר ברקוביץ' לבמה המרכזית. הוא עשה את זה עם קבוצה קטנה בעלת שאיפות גדולות, בעבודה הקשה שמאפיינת אותו, ובלי הנחות מאף אחד. רגע לפני אחד מרגעי השיא בקריירה שלו, הוא שוב פותח את הלב, ושוב נותן דרור לרגשות.
ההצלחה למרות הקשיים
סיפור ההצלחה של מכבי אשדוד הוא כמעט בלתי נתפס. לפני שנתיים בדיוק, בזמן הפיינל פור של ליגת העל, באשדוד לא האמינו כיצד שוב פספסו את גמר הפלייאוף של הלאומית, ושוב לא יעלו ליגה. השנה הם כבר רחוקים (או קרובים) שני משחקים מאליפות. "אנחנו לא שני משחקים מאליפות, אנחנו משחק אחד ממעמד הגמר", מבקש ברקוביץ' להפריד ומתפנה לספר על הדרך שעבר המועדון.
"בין מכבי אשדוד ששיחקה בליגה השנייה למעבר לליגת העל מגיע קרדיט למספר אנשים שעשו את המהלך הזה", מפרט ברקוביץ', "החל מראש העיר, ד"ר לסרי, שאם הוא לא היה נותן את ברכת הדרך, שמדובר בכסף, אז המהלך לא היה קורם עור וגידים. לאחר מכן ההתנהלות של ההנהלה בראשות איציק גבאי, שי האוזמן שעוד לפני שהוחלט על ליגת העל בנה תשתית שאפשר לבנות עליה ועשה בשנתיים האחרונות החתמות מדהימות וכל הזמן עסוק בצפייה בחיפוש אחר המשך הדרך של המועדון. מכאן והלאה זה העבודה היומיומית של כל מי שעוסק בדבר, לא רק של מי שמשחק או מאמן. זה צוות רפואי, ניהולי, אנשים מסביב, הרבה מאוד אנשים טובים שעובדים מאהבה. נוצרה פה מערכת טובה, עם שחקנים שברמה האנושית כיף להיות איתם, עם יכולת כדורסל טובה, וככה אפשר לבנות מרקם כזה טוב".
ובכל זאת, אחרי עונת ביכורים טובה מאוד בליגה הראשונה, באשדוד ציפו לעשות את קפיצת המדרגה בפתיחת העונה הנוכחית. אלא שההתחלה, למרות השמירה על הסגל, הייתה רעה מאוד. "מאיר טפירו הוחתם, הזרים הוחתמו, אבל יש נסיבות. חיכו לבראדלי שחזר מפציעה קשה, לקח לו זמן, אבל היו לו גם משחקים טובים. שבוע לפני תחילת העונה ג'וש דאנקן הודיע לנו שהוא ניסה להתאמן אבל הוא פצוע והוא צריך לעבור ניתוח קטן בברך והכל השתנה. הגיעו לכאן שני גבוהים צעירים קרייג בראקינס שהגיע בגלל השביתה ב-NBA ואלכס טיוס. מעבר לכישרון היה צריך לעשות המון התאמות. אז נכון שנשארו הרבה שחקנים, אבל הרבה מאוד דברים השתנו. לי היה ברור שעם הזמן נחזור להיות מי שאנחנו".
שחררתם את ראמל בראדלי, והכל השתנה. זה מה שציפיתם שיקרה?
"לא ידענו מה יקרה כשראמל ישתחרר, וגם לא ידענו מה יקרה שרובי בוסטיין יגיע, איזה שחקן נקבל. שני הג'ושים עשו עליית מדרגה, מאיר טפירו העלה את הרמה, דברים נדבקו לנו. אני לא אוהב את ההשוואה שאומרים שמהרגע שראמל הלך דברים התחברו, עובדתית זה קרה. בשנה שעברה הפציעה של ראמל מנעה מאיתנו להגיע למקום השלישי, היא עצרה את העונה הקודמת שלנו, היינו בריצה מטורפת, והוא היה חלק מזה. השחרור של ראמל קרה ממניעים כלכליים, אני בטוח שגם בנוכחותו, ובשינויים מסוימים, היינו משתפרים".
חוסר הערכה
לפני שהגיע לאשדוד, ישב עופר ברקוביץ' שנה בחוץ. מכבי ראשון לציון לא האריכה את חוזהו ("זה לא נעשה בצורה שזה היה צריך להיעשות, אבל זה היסטוריה ולפני הרבה שנים", מציין מאמן אשדוד), והוא ראה לראשונה עונת כדורסל מהצד. "במהלך העונה ההיא נוצרה אפשרות שאני אחזור לאמן, חשבתי שהיא לא מספיק טובה, ולא נכונה לי. זה לא סוף העולם, יש לי עוד עבודה שאני עושה במקביל, החיים לא נגמרים במגרשי כדורסל. ברור ששאפתי לאמן, אני חושב שאני עושה את זה לא רע. המאמנים פה... אי אפשר לחיות באי וודאות של לקיים משפחה. לא חשבתי שכל העולם נגדי, ידעתי שאני אחזור בשלב מסוים".
לאורך השנים נדבקה לו סטיגמה. הוא מאמן של קבוצות קטנות, כך טוענים. לא בדיוק תותח גדול, וכל המאמנים הצעירים מקבלים יותר הערכה ממנו. "אני נותן כבוד לכל המאמנים, אני לא אגיד שאני יותר טוב ממאמן אחר. לגבי עצמי אני לא אובייקטיבי, אני מעריך את עצמי אחרת ממה שהסביבה תעריך אותי. אני לא בטוח שמעריכים אותי פחות מדי, אני חושב שהדברים שעשיתי בקריירה שלי היו קשים. לעשות 50 אחוז עם קבוצות מפורקות שאתה מיישר אותן ומעמיד אותן על הרגליים ומגיע איתן להישגים, זה הרבה יותר קשה מהקבוצות עם התקציבים שאתה יכול להחליף הרבה שחקנים עד שתמצא את האיזון".
אז איך זה באמת לאמן קבוצה בלי כסף? "לא פעם בקבוצות שאני מאמן זה נגעת נסעת. זו הבחירה, עם זה רצים לטוב ולרע, אין מקצה שיפורים. את המקצה שיפורים עושים בעבודה על המגרש, וזה מוציא ממך הרבה מאוד. הכי קל להגיד 'השחקן הזה לא טוב, בוא נמצא שחקן יותר טוב'. לא לכל קבוצה יש את היכולת והעומק הפיננסי לתקן בצורה פרסונלית. אתה בא כקבוצה נחותה בהרבה מצבים וחייב לייצר דברים ייחודיים". באשדוד מספרים שהשינוי שברקוביץ' עשה כלל מעבר לאזורית, שהפכה את ההגנה שלהם לטובה בליגה.
בסופו של יום, הוא ממש לא מתאכזב מחוסר ההערכה שהוא מקבל. "אני יכול להצליח עם קבוצה גדולה, וגם יכול לא. עודד קטש הגיע לירושלים אחרי עונת אליפות וזה לא הלך, אז מה זה אומר? שהוא מאמן טוב? שהוא פחות טוב? אם קבוצה תחשוב שאני מתאים לה, אגיע אליה; אם לא, החיים שלי ימשיכו גם בלי לאמן בקבוצות האלה. השמש זורחת גם אם לא מאמנים במכבי תל אביב או הפועל ירושלים".
הרצון לכדורסל ישראלי ומלא קהל
לפני שבועיים, בכנס המנהלת, ברקוביץ' הכעיס את שמעון מזרחי. הוא דיבר גלויות נגד ליגה מרובת זרים, וציין שאין קהל במגרשים ושמשהו חייב להשתנות. "הרבה אומרים לי שאין לי יחצנות, ואולי זה מה שעצר אותי. אני לא אשתנה, אני לא ילד בן 20, וזאת דרכי. כששואלים אותי אני עונה ישירות. זה מה שקרה בכנס המנהלת. אני אמיתי ולא בא למכור ססמאות".
אתה חושב שיש פה מספיק ישראלים להחזיק ליגה עם שלושה זרים? הרמה לא תרד?
"בוא נגיד שהרמה תרד לתקופה קצרה, אבל ככה ייווצרו שחקנים. במבנה הקיים יש פחות סיכוי שייווצרו שחקנים. בכל פעם נגמר הקיץ של הנבחרות, ותמיד שואלים מה צריך לעשות. צריך לשלוח אותם לבמה המרכזית, ולא לבמות אחרות. אני מבין שלכל הקבוצות יש אינטרסים, אנחנו צריכים לחשוב מה האינטרס של הכדורסל הישראלי, ועל זה צריך להסתכל. אני חושב שצריך להסתכל על הטווח הקצר, ולהבין שהליגה השנייה היא לא הכנה לליגה הראשונה, היא סוג אחר של כדורסל. מבחינתי קבוצות שמשחקות באירופה יכולות להחזיק גם עשרה זרים. זה לא מעניין אותי. אבל בליגה לא צריכים להיות יותר משלושה זרים".
שמעון מזרחי לא אהב את מה שאמרת. הוא אמר שאולי הזרים שלך לא מחויבים.
"יש לנו את הזרים הכי מחויבים בליגה. זה הצחיק אותי מה שהוא אמר. הזרים שלנו ילדים טובים, כשנגמר האימון ההנהלה שלנו ישנה בשקט. אני מבין מאיפה זה בא, הציפייה שלהם היא להחזיק כמה שיותר זרים בגלל היורוליג ואני מכבד את זה. מה שאני אמרתי היה דבר אחר. אם יש חוק רוסי, וקבוצה מחזיקה שישה זרים, אז רק שלושה על המגרש. אסור לשכוח שהזרים נודדים בין מדינות, הסטטיסטיקה עבורם היא יותר מחשובה, וברגע שהם לא משיגים אותה, רמת התסכול שלהם עולה. אני לא מדבר ספציפית על מכבי. הם החזיקו שנים זרים שהם אושיות כדורסל. ראיתי קבוצות עם חמישה ושישה זרים שהפכו לחדר הלבשה לא ישראלי".
אבל הנושא שבאמת מטריד את ברקוביץ' הוא האולמות הריקים, ויש לו אפילו פתרון לנושא. "צריך להביא איש רציני שיעזור להביא את הקהל. בכל סדרות הפלייאוף האולמות מלאים, כיף לבוא לראות, הייתה אווירה אחרת. צריך לעשות הכל כדי להביא את העניין הזה לליגה. מועדון צריך לעבוד קשה כל הזמן כדי שיהיה כל הזמן קהל. יש הרבה פעולות שאפשר לעשות, ודרך אגב הפעולות שעושים מפעל הפיס והקהילה הוא מדהים. אפשר להרחיב את זה ולגרום לכך שחלק מהמשחקים ייערכו באולמות ניטרליים במקומות שאפשר לדחוף את הכדורסל. שכל קבוצה תשחק לפחות פעם אחת בשנה במקומות שיש עניין לקדם את הכדורסל בהם. לבוא ולראות כדורסל באולם ריק זה מתסכל ריק. כשאתה בא לחולון או למלחה כאורח, הנוכחות של הקהל מדליקה גם את הקבוצה האורחת, וזה המפתח הכי חשוב. אני מצפה ממי שמנהל את העסק הזה, מעבר לאינטרס הצר, לחשוב על הדבר העיקרי. ספורט בלי קהל הוא דבר לא טוב".
החלום? לאו דווקא מכבי תל אביב
למרות ההצלחה עם מכבי אשדוד, לפני הפיינל פור בכלל לא בטוח שברקוביץ' ימשיך לעונה נוספת בקבוצה. אשדוד מחזיקה באופציה לגביו, וטרם התקבלה החלטה בנושא. "אני רוצה להמשיך, חד משמעית. אנחנו עושים מפעל מאוד יפה עם הרבה קרדיט לאנשים שציינתי בעבר. אני נהנה מהעבודה שלי כאן, מהעשייה, ובטח שאני לא אגיד שאני לא רוצה להמשיך. אחרי הפיינל פור נראה".
כשמדברים איתו על שאיפות, ומחזירים אותו לעונת 89/90, כשהגיע לליגת העל כעוזר של אפי ברמת גן, הוא נשמע מותש. "היו שאיפות לעבוד בליגה הזאת, ולא נולדתי עם דם כחול, הכל עם עבודה סיזיפית. אני לא מאלה ששולח שנות טובות ושי לחג לכל המדיה. אני רוצה עוד ועוד, אבל אני יודע ליהנות ממה שאני עושה, לקחת דברים בפרופורציות. כשעשיתי את הריצה עם הגבעה ונבחרתי למאמן העונה, אמרו לי ליהנות מזה, ואני יודע ליהנות מדברים, אבל לקחת אותם בפרופורציות".
אז מה באמת החלומות שלך היום?
"אני רוצה להמשיך ואני אמשיך לאמן, ואוהב את מה שאני עושה. זה לא אומר שאני לא רוצה לאמן ברמות הגבוהות, אבל אני לא רואה את זה כאסון לא לאמן שם, בוודאות שלא. אני אוהב את מה שאני עושה, ואיפה שאני עושה את זה, וזה לא מהווה עבורי בעיה. אני יכול לאמן ברמות הגבוהות, אבל אני לא חי בתסכול מקצועי, לחלוטין שלא. יעידו מסביבי שאני משדר דברים חיוביים ולא מרירות. מי שירצה ויעריך את היכולות שלי וירצה שאני אעבוד במועדון שלו, על הכיפאק. מי שלא, שיהיה בריא".