בעולם ההוצאה לאור ישנו מושג המתקרא "Crash Books", שבא לתאר ספר שנכתב בפרק זמן קצר במיוחד, בדרך כלל מתוך מניעים כלכליים, שיווקיים או אקטואליים. האגדה מספרת שספר האינטסנט הראשון מיהר אל אור העולם ב-1961, כשעורך בשם צ'ארלס הקלמן מהוצאת "מונארך" שכר את שירותיו של הסופר רוברט סילברברג - אז עדיין איש מקצוע אלמוני למדי - כדי לתעד את האמריקאי הראשון שהמריא לחלל. דרך הפעולה של הקלמן את סילברברג היתה חדשנית למדי: סופר המדע הבדיוני מילא את כתב היד המתהווה שלו בהיסטוריה, בביוגרפיה, ברקע ובמידע יבש, והגיש את עשרות אלפי מילותיו להוצאה. זו נהגה עם הטקסט כאילו מדובר במוצר מוגמר, ובו בזמן חיכתה ליום שישי בצהריים, כשהמעבורת האמריקאית ממש המריאה לחלל, אז כתב והגיש סילברברג את הפרק האחרון. "הטיסה היתה ביום שישי, ואני חושב שהספר כבר היה על המדפים ביום שני או שלישי", נזכר לא מזמן הסופר האמריקאי הפורה.
במונחים של היום, אפילו שלושה ימים הם שלושה ימים יותר מדי - בין אם מדובר בהוצאה של ספר, אידיאל או סלבריטאי לעולם. ההתפתחות הטכנולוגית באופן כללי וכניסתם של מכשירים כגון קינדל לשוק בפרט, שינתה לא מעט מוסכמות בעולם ההוצאה לאור. 24 שעות אחרי שוויטני יוסטון כבר לא ממש היתה יכולה לאהוב יותר אף אחד, 14 (!) כותרים חדשים הופיעו באתר AMAZON.COM, מרביתם ביוגרפיות בפורמט של קינדל, כולם מנסים לנצל את המוות המיידי לדולרים מיידיים עוד יותר. אז נכון, לא מעט ספרי קינדל כוללים כמה עשרות עמודים בלבד, וניתן רק להניח שחלק משמעותי מאותם 14 ספרים, לצורך העניין, היה יותר מעורפל מסיבת המוות בעצמה, אך המציאות השתנתה לה בלי ששמנו לב. אם בעבר צריך היה לחכות שנה (אם לא יותר) כדי לקבל תגובה ספרותית למאורע כזה או אחר, כעת מספיק להדליק את המחשב ולהוציא דולר ו-99 סנט.
ואיך כל זה קשור לספורט? כפי שמרבית הדברים בעולם קשורים לספורט בחודשים האחרונים. נכון, ג'רמי לין.
מאז עסקנו בה במדור זה לפני כחודש וחצי, לא מעט השתנה בממלכת ג'רמי לין. כצפוי, סיפור הסינדרלה הגדול ביותר בספורט האמריקאי בשנים האחרונות דעך במעט, כשם שמעשיות נוהגות להתפוגג בקצבן בחזרה אל המציאות (אגב, הלילה התבשר שהוא ייאלץ לעבור ניתוח וייעדר שישה שבועות). במשחק הביצה והתרנגולת של כוכבי ספורט במאה ה-21, היכולת של גיבור הניקס וההייפ שובר הגבולות סביבו חוו רגיעה מסוימת בשבועות האחרונים פחות או יותר במקביל, אבל זה רק על פני השטח. המותג ושמו ג'רמי לין עדיין עצום, וסדרת משחקים קצת פחות טובה, פציעות או מיאוס רגעי של תקשורת וקהל לא הצליחו להקטין אותו למימדים נורמליים. רק בשבוע שעבר חתם הכוכב הגדול על חוזה אימוץ בן שנתיים עם וולוו והחל לשתף פעולה עם קוקה קולה (וזה לאחר שיתוף הפעולה הצפוי עם נייק), כך שדף השער המגוחך של הניו יורק פוסט כנראה הלך מספר צעדים רחוק מדי.
במבט מעט כולל יותר, אין הבדל תהומי בין המוות של וויטני יוסטון, למשל, וההיוולדות של תופעת ג'רמי לין. חודשיים בדיוק חלפו מאז פרץ הרכז האלמוני מהרווארד אל מרכז ליבת ה-NBA, וכבר ניתן לרכוש לא פחות מ-13 ספרים (מודפסים או אלקטרוניים) העוסקים במושיע של ניו יורק, כשבין הביוגרפיות הסטנדרטיות ישנם כבר ספרי טריוויה, ספר המיועד לילדים ואפילו ספר שירה העוסק בתופעה הייחודית.
האם לין עשה מספיק כדי להצדיק היסטריה תקשורתית כל כך חסרת תקדים? האם שחקן ששיחק 35 משחקים בלבד העונה (ובכלל, פחות או יותר), שנפצע לפני שבוע ועלול שלא לשוב לשחק עוד ב-2011/12 בקבוצה שעלולה להישאר מחוץ לפלייאוף, ראוי ל-51 תוצאות ב-AMAZON.COM כשמקלידים את שמו באגף הספרים (שלוש יותר מכרמלו אנתוני, שתיים יותר מדוויט הווארד, 18 יותר מקווין דוראנט, 26 יותר מדרק רוז, 30 יותר מדווין וויד)? סביר להניח שלא. אבל לין אינו האשם, כמובן הוא אפילו לא נתן את הסכמתו הרשמית לאף ביוגרפיה - כי אם אותה תקשורת בדיוק, זו שיודעת לשתול את הפרי, להשקות אותו היטב ולבסוף לקצור אותו. אלה רק שלוש דוגמאות:
בנסיון להסביר ולהצדיק את כתיבת 'The Reason For Linsanity', הדגיש הסופר טימותי דלרימפל בבלוג שלו כי "ג'רמי לין הוא לא אינסטנט-סלבריטי, גרסת ה-NBA של פריס הילטון, מפורסם מעצם היותו מפורסם... הספר מתמקד ברצף של שבעת המשחקים בהם ג'רמי פרץ לעולם ומביט אחורה על חייו וכיצד הוא התכונן לרגע הזה. הספר לאו דווקא מניח שג'רמי יהיה אולסטאר, אבל הוא מספר סיפור מעניין שיישאר מעניין אפילו אם ג'רמי לא יהיה בראש מנועי החיפוש... הנקודה המהותית היא שהסיפור שלו כבר מעניין, ולמען האמת היה מעניין עוד לפני שג'רמי פתח בחמישיה של הניקס".
קשה להתווכח עם חלק מדבריו של דלרימפל, ובכל זאת קשה לא פחות להבחין במניעים הלגמרי לא נסתרים: הצורך לנצל את התופעה לכדי עוד סוג של מרצ'נדייז. הדפסת ספר, כך נדמה, היא לא מאוד שונה מהדפסת שמו ומספרו של לין על גופיה נוספת שתימכר מחוץ למדיסון סקוור גארדן. בעבר, ספרי הכדורסל הגדולים ביותר בארצות הברית נכתבו לאורך תקופה, בין אם היה מדובר בעיתונאים שהתלוו לאדם או קבוצה מסוימת (The Breaks Of The Game של דייויד הלברסטאם עקב אחר פורטלנד של עונת 79/80, A Season On The Brink עקב אחר מכללת אינדיאנה של בובי נייט ב-85/86, שלל ספרים שונים במספר נקודות שונות בקריירה של מייקל ג'ורדן וכן הלאה), או ספורטאי בעצמו שמדבר על הקריירה במבט מעט יותר רטרוספקטיבי (ראו: מרבית הספרים של פיל ג'קסון). בעולם הנוכחי אין בכלל זמן לאיית את המילה רטרוספקטיבה.
"כל הפרויקט הזה היה בנוי על מיידיות", הודה אלן גולדשר, שכתב את 'Linsanity - The Improbable Rise Of Jeremy Lin'. "מהירות ההפצה היתה מה שהפכה אותו למיוחד. אם היינו משתמשים במודל הרגיל כדי לכתוב ביוגרפיה של ג'רמי לין, היה לוקח לנו משהו כמו חצי שנה, והוא היה יוצא באוקטובר. אף עורך לא היה לוקח סיכון על פרויקט כזה, בטח לא עם הרזומה המצומצם משהו של ג'רמי". ספרו של גולדשר נכתב לאורך 72 שעות, הומר לתבנית של ספר אלקטרוני ב-36 שעות, והגיע לחנויות השונות כגון אייטיונס, אמזון ובארנס & נובל 24 שעות לאחר מכן. שישה ימים עברו מאז נהגה הרעיון ועד אשר הופיע על המדפים הוירטואליים.
אנשי מקצוע שונים טוענים כי האפקט הישיר של ספר אינטסנט שנכתב על גבי שבוע אולי חזק ויוביל למכירות רבות בפרק זמן ראשוני, אך בטווח הארוך דינו להתייבש על המדפים. מצד שני, ביוגרפיה איכותית, מעמיקה ומעשירה על ג'רמי לין בוודאי תראה את אור העולם רק בעוד חצי שנה, לכל הפחות. האם מישהו ירוץ לקרוא אותה, לכשתצא? האם תיכנס לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, אפילו אם לין עצמו יירד לספסל, נניח, או סתם יתפקד על תקן הרכז הפותח והלא-רע של הניקס? האם לא יימאס לנו ממנו עד אז? והאם כך עתידה להיראות המציאות שלנו מעתה והלאה - פמפום בלתי פוסק של נקודה מסוימת לפרק זמן קצוב, עד אשר היא נטחנת עד דק ומפנה מקומה להיסטריה הבאה? האם ספרי אינסטנט וספרי איכות מסוגלים להתקיים גם יחד, או שמא ימיהם של ספרי ספורט גדולים, מהסוג שניתן לקרוא גם שלושים שנה אחרי שנכתבו, חלפו עברו מהעולם? זהו כבר נושא גדול יותר.
כל כך גדול שאפשר לכתוב עליו ספר שלם בשבוע.