גם מבעד למציאות מהירה, יהירה, מפוקסלת וחסרת רחמים, קשה שלא לרחם עליו. מדדה, מקיש במקל, בלוי, משתעל - אלוהים כמה הוא משתעל - יורק פה ושם, מקלל פה ושם, נמצא בעיקר שם, רחוק מכאן; שפיפות הקומה שלו רק החמירה עם השנים, עם ההזנחה, עם כמות הפעמים שקראו בשמו אבל לא באמת רצו אותו. קשה שלא לרחם על אבא בלוז במיוחד ביום כזה שבו הלכה ממנו אטה ג'יימס; זו שנשבעה לו בדם, ברוק, בשורה בלתי נגמרת של בקבוקים ריקים ומעשים שצריך להתחרט עליהם, ביללה אחת.
קשה שלא לרחם על אבא בלוז, כי אחת מבנותיו, בין האחרונות שהכירו אותו עוד כשהיה מבעיר אסמי כותנה בלילות שחרור ארוכים עם דליי מון שיין ואש בעיניים, הלכה. סוף סוף, הרי היתה לנו גם התחלה. מקום בו הכל החל, הליבה ממנה הסתעפו השורשים של המוזיקה שעושה לכם טוב כרגע, והבלוז, כשהוא היה רע, ואלוהים לבדו יודע כמה רע הבלוז יכול להיות, הוא היה הטוב ביותר. במיוחד כשאישה מכושפת כמו אטה ג'יימס פתחה את הפה ושיחררה את הכוונה ביללה אחת אל מול ירח, דמיוני או לא. הו כן, היא תעדיף להיות עיוורת ולא לראות מה קרה לו לממזר הזקן והחורקני שהוא.
יש כאלו שנולדו ליידיז. ההוד, הדר, המחילה גם על היהירה שבמחוות ובעיקר הריחוק. אלה פיצ'גרלד. בילי הוליידי, Lady Day כמו שלסטר יאנג כינה אותה לראשונה. קוראים לזה פאסון. ולעיתים, וזה לא קורה הרבה, התכונות הללו חוברות יחדיו לאחר שנים ארוכות ומייגעות של מאבק, בעיקר בעצמן, וקורה משהו. מתוך כל הזוהמה והמהומה שהיו רגילים לאבחן כשהיו מביטים בג'יימס, ולאחר שהתפוררו ונשרו כל המסיכות (של הקהל לא שלה) התגלתה לידיי רושפת אמיתית. אטה ג'יימס היתה הגדרה אחרת של ליידי. ליידי בלוז. הליידי של הלילה. אחת שלא הסתירה מאומה, לא חיפשה לרצות, להתאים, לעדן או להפוך למישהי אחרת, מקובלת יותר על הנורמות המזוייפות של אנשי היום.
היה לה טוב בלילה. היכן שכבר לא צריך להעמיד פנים. רק תגיד למאמא מה אתה אוהב ואז לשמוע אותה קורעת אותך לחתיכות ומשליכה אותן לכלבים בסופו של הלילה. כי אטה ג'יימס היתה לילה. לילה של נשמה ענקית המתערבלת, נאנקת, ממריאה ומסתחררת בפחות משלוש דקות. היא היתה לילה של רוק (במשמעותו הראשונית של לרקוד בשיגעון ובפראות), היא היתה לילה של Fאנק חסר אחריות ומלוכלך שמכוון לאזור החלציים והיתה גם לילה של בלוז שמחפש דווקא את הדמעות בעיניים. היא לא שמה זין. בעיקר זה. לא על מה שמקובל, על איך שצריך לעשות את זה ועל מה כדאי לשיר עכשיו כדי למכור את עצמך בשירים של אחרים. הו לא. מאמא אטה היתה אשה אמיתית. היא ידעה מי ומה היא. לנו זה לקח יותר זמן לקבל את זה. ליידי. בתו המקוללת של הבלוז.
ככזו היו לה חייים שסיפרו את הסיפור של אביה המוזיקלי. ילדות בדרום, אמא משוחררת אותה כינתה Lady Of Mystery, אבא חורג פושע ומתעלל, גוספל בכנסיות צרובות שמש ובפנים השדים של הלילה מתחילים ללחוש את לחשי הוודו שלהם. התמכרויות, כל כך הרבה התמכרויות, הירואין או אלכוהול זול - הכל הולך - הן זרמו לה בדם המעורב שלה, ונכנסו לה לנשמה. חברים שיצאו ונכנסו מהכלא כשהיא יצאה ונכנסה בשערי האולפנים המיתולוגיים של הדרום "Muscle Sholas" באלבמה, משאירה מאחוריה סרטי הקלטה מדממים ועליהם סטנדרטים חדשים של הבלוז.
תמיד, לא משנה מה ומתי, היא נראתה ובעיקר נשמעה שונה. אחרת. אטה ג'יימס לא רצתה לרצות, היא בעיקר רצתה. רצתה לשיר את זה החוצה, לפתוח את הפה, לקצב נקישות המקל ולהתמסר עד כי אין צורך אפילו להידרש למלים כדי להבין את הכוונה. ההברות שלה, היללות שלה היו קינות ארוכות, סונטות, רומנסות, שירי אהבה, זימה ויגון. היא היתה הכוונה. ובהיותה כזו היתה מפרקת. קודם את הסטיגמות, אחר כך את הלב ובסוף, הרי זה תמיד מגיע, גם את עצמה.
להגיד שכבר לא עושים אותן ככה זה יהיה בגדר איפוק. יש הרבה מאד זמרות שחייבות לה את הזכות להיות באותו מקצוע. איימי ווינהאוס ניסתה ונשרפה מהר מדי; אדל לא עומדת בלחצים של אלבום ראשון וביונסה, אולי זו שמבחינת נתוניה הקוליים קרובה ביותר לג'יימס, נדמית כמו מוצר מהונדס, מתוכנן ומבוקר לפרטי פרטים, לעומת הסופה המשתוללת וחסרת האחריות שהיתה אטה ג'יימס.
קשה שלא לרחם עליו, איטי עוד יותר, אבל עדיין מתרחק בקצב מהיר מדי. קשה לראות אותו עכשיו, כשבשבוע אחד מתים ג'ימי קסטור עם כל הFאנק שלו, ובאותו יום ג'וני אוטיס, האיש שגילה את אטה ג'יימס, והיא, שהיתה האחת שהחזיקה אותו בחיים. אצל הבלוז, אין דבר כזה במקרה. ועכשיו הוא רחוק מכאן, שפיפות הקומה שלו רק החמירה עם השנים, עם ההזנחה, עם כמות הפעמים שקראו בשמו אבל לא באמת רצו אותו. קשה, קשה שלא לרחם עליו, על הבלוז, כשהבת האחרונה שלו, הנאמנה לו עד יומה האחרון, מתה. והוא, מקולל מיום הולדתו ועד יום מותו שלא יגיע לעולם, ממשיך להקיש במקל, ולהתרחק, עיוור לכל מה שמתרחש כאן. ואף אחד, אבל ממש אף אחד לא רואה אותו בוכה עליה. אטה ג'יימס, אגדת בלוז.
אטה ג'יימס: האזינו לשירים הנפלאים של הזמרת בוואלה! Music
אטה ג'יימס: בואו להיפרד מהזמרת האגדית בפייסבוק