באודישן הראשון שלו לתפקיד יעקב מזוז, הנער הסקרן והאמיץ שמככב ב"אורים ותומים", תום ח?ג?י נכנס כמו שהוא ראש למטה, מבט מבויש. במאי הסדרה, אריאל בנבנג'י, זיהה את התנועה הזו, שמאפיינת כל כך הרבה נערים מהציונות הדתית בכל מקום שהם הולכים אליו, מהשיח עם האבא והרבנים ועד, כמובן, הדיבור עם בנות וידע.
"אריאל אמר שנכנסתי לאודישן כל כך מתנצל, שהוא מיד ידע שאני מתאים", מספר חגי בראיון לקראת סוף העונה של הסדרה המצוינת הזו (יום א', yes Drama), שעוסקת בישיבה יוקרתית שמזדעזעת מפרשיית מוות של אחד התלמידים, שותפו של מזוז לחדר, ומזוז אכול רגשות האשם יוצא לחקור את נסיבות המוות, שמתגלות כאפלות למדי. "הייתי כל כך חרד על קיומי באודישן הזה, שמשהו בזה ישר הדליק אותו. חשבתי שזה היה אודישן רע, כשיצאתי ממנו הייתי בטוח שהצלחתי להביך את עצמי, שוב".
המבוכה, המבט הכפוף מטה, תנועות הידיים העצבניות, הן רק חלק אחד מהאלמנטים הזהים שיש בין חגי השחקן לדמותו של יעקב, וכנראה הסיבה שהוא משחק אותו בצורה כה אמינה, על אף שהוא מגלם נער ציוני-דתי ומאמין והוא בכלל מגיע מקיבוץ משמרות, הניגוד האולטימטיבי. בגיל 28 חגי משחק ילד בן 16 באופן מדויק, שרק מי שזוכר איך זה להיות בן 16 שהעולם נמצא לו על הכתפיים מסוגל לו.
"המבוכה והביישנות הם מקומות שהייתי בהם בתור נער, וזה מקומות שנוח לי להתחבר אליהם", הוא מסביר. "כשאתה בוחן סיטואציה על המרכיבים שלה, לא משנה אם אתה דתי, חילוני, צעיר או מבוגר; כשאני מסתכל עמוק פנימה, אתה מצליח מאד להבין את השפלת הראש, המבוכה הזו".
איך הצלחת להשתחרר מזה?
"אני, בשונה מיעקב, כשהרגשתי פחות מקובל חברתית או שהצבתי את עצמי נמוך בהיררכיה, פשוט התחלתי להצחיק. לא הייתי מנודה חברתית, אבל עם בחורות למשל, היה לי קשה כמו ליעקב, אם לא יותר".
אז היית סוג של ליצן. ליצן עצוב.
"כן, אני מתחבר לדימוי הזה. שמתי לב שהרבה שחקנים הם כאלו. די מנחם לדעת שיש הרבה אנשים שגם סובלים מהחיים וגם מסוגלים לצחוק על זה".
חגי נולד, כאמור, בקיבוץ משמרות, ישר לתוך האידיאולוגיה והמסלול של התנועה הקיבוצית, החל מלימודים בבית הספר האזורי ועד הגיוס לנח"ל כמובן. אחרי שגילה שהוא אדם מצחיק, נדחף למגמת תיאטרון ולאחר השירות הצבאי נסע להודו, כמעט וויתר על לימודי המשחק והתגלגל לסדנה, ממנה עבר לבית הספר של יורם לוינשטיין. ואז, בשנה ג', קיבל את הטלפון המיוחל שבישר לו על תפקידו הראשון בטלוויזיה, ודווקא בדמות מנותקת לחלוטין מכל מה שהכיר באמת. לפני שהתחיל את התפקיד בסדרה עבד על אלמנטים טכניים "איך לובשים טלית, איך מגלגלים תפילין, איך קוראים בגמרא. השאר הן תכונות אנושיות שראיתי בהם את עצמי הסקרנות, הלשים את עצמך נמוך, כל הזמן לשפוט את עצמך. לא צריך להיות דתי בשביל להבין את זה".
מצד שני, גדלת הפוך לחלוטין.
"בתור אדם חילוני, שיצא לו לא פעם להתווכח ולהתעמת עם אנשים דתיים, תמיד יש את ההצדקות ממול שאתה לא מבין, ולעומת זאת אתה תמיד מחפש את ההיגיון ואת הטלת הספק, ואלו דברים שמאד בוערים ביעקב. שים לב שאין לו סדקים באמונה באל, יש לו סדקים באמונה בבני אדם".
זה מאוד מוזר, בדרך כלל בגיל ההתבגרות אתה לא מוציא את אלוהים ממהלך העניינים בחיים. הוא קשור לכל מה שקורה.
"שאלתי את היוצרים בקשר לזה, והתשובה לזה היא שהדת אף פעם לא בספק וגם לא אלוהים. היה נורא קל להגיד שיעקב בורח מעולם האמונה. יש משהו הרבה יותר עמוק בכך בקו הזה. בגלל שיעקב בא ממקום נמוך, הוא לא שופט את הדת והאמונה. הוא לא מסוגל לזה".
אז מה בעצם כל כך מעניין אותו בהתאבדות הזו?
"שני גורמים: אחד, האשמה אולי עשיתי משהו לא בסדר, אולי בגללי זה קרה. אני גם כזה. הדבר השני הוא שיעקב מחפש איפה הוא במקום הזה, הוא מנסה להבין מה קרה כדי שזה לא יקרה גם לו".
ואתה כזה גם בחיים?
"כן. אני נורא מפחד להשתחרר, שאני אהיה בטוח בעצמי לגמרי, כי אני מזהה את זה עם שאננות. אני מאד מפחד לאבד את הכיוון".
אגב לאבד כיוון, יש סצנה מדהימה בסדרה שאתה חוטף מכות רצח מתום אבני. איך הרגשת שם?
"קודם כל, תום הוא שחקן מוכשר שיש הרבה מה ללמוד ממנו ושמחתי שעבדנו ביחד. באופן מצחיק, הרגשתי נוח לשחק בסצנה הזו, שגרמה לאמא שלי לבכות. למה? כי ידעתי מה אני עושה שם. לחטוף מכות זה קונספט שאני מבין".
הוא אדם חכם ומעניין חגי, חסר ביטחון לחלוטין כשזה נוגע ליכולות המשחק שלו והמבט פעור העיניים וחיתוך הדיבור הייחודי שלו, הכה מזוהה עבור צופי הסדרה, הם סימן היכר יחסית מרענן לעומת העוז זהבים והתום אבנים של עולם הבידור הישראלי. אולי זה המסלול המעט שונה שעשה ביחס לרוב אמני הבמה בישראל שהופך אותו לכזה, ובתוך כך גם את דמותו של מזוז. הפרט יוצא הדופן הוא שירותו הצבאי של חגי, לוחם פול טיים ג'וב בגדוד 50 של הנח"ל, רגע אחרי שיא האינתיפאדה השנייה, בוגר קווים מתישים בחברון, על גבול לבנון.
"בצבא, עם כל הקושי וכל האנטי האידיאולוגי שיש לי, זה אחד המקומות שמבחינה חברתית הכי פרחתי בהם", הוא מספר. "הצלחתי דרך הצבא להעריך את עצמי, לאו דווקא בגלל שהייתי חייל, אלא בגלל שהייתי חבר. אני שמח שאני יכול להגיד שעשיתי את זה. בתוך השירות הטלתי המון ספק אם אסיים את השירות כלוחם, אבל אני שומר לעצמי פינה חמה בלב על זה שעשיתי את זה".
למרות שהחיכוך המתמיד בטח מתיש.
"מצד אחד אני יודע שזו העבודה וחייבים לעשות אותה, כי אחרת דברים רעים עלולים לקרות. אבל מצד שני, אני לא יכול להתכחש לעובדה שעומדת מולי משפחה, אישה זקנה וילדה בת שלוש ואני חייב, על פי חוק, לכוון נשק תוך כדי שבודקים להם את האוטו. זה העמיד אותי במצבים מאד לא נעימים. הייתי חוזר אחרי מחסום לחדר ומרגיש לא טוב".
היי, לפחות אתה מוכשר לתפקידי חייל בקולנוע.
"כן, הא? מצד שני, אני לא ממש מוכשר לתפקידי דתיים בתור קיבוצניק כופר, לא?"
הבדיחה על הקיבוצניק הכופר שמגלם דתי תחזור על עצמה שוב בהקשר של חגי, שיגלם נער גבעות מופרע למדי ב"תא גורדין", גם היא של yes, שם ישחק לצד רן דנקר, מוני מושונוב ועוד, תפקיד המצטרף לשני סרטי סטודנטים בהם גילם דתי וכמובן ליעקב מזוז של "אורים ותומים", שחגי היה מאוד רוצה שתמשיך לעונה שנייה, אבל לא ברור אם הדבר אכן יקרה.
"למה מתעניינים כל כך בדתיים? אולי כי זה עולם שעצם המבנה שלו מעניק הרבה קונפליקטים, ואנחנו אוהבים קונפליקטים בטלוויזיה", הוא אומר. "אולי יש משהו מאוד אפל בו, ויכול להיות שזה בגלל בורות שלנו, אבל יש הרבה מה לעשות עם החומרים האלה. החלום של כל שחקן הוא לגעת בכל ניואנס של החיים".
ואחרי כל ההתנסות הזו, יש משהו שאתה רואה בו דברים דומים בין המקום שגדלת בו לעולם הישיבות?
"הבנתי שאני שמח מאוד על הסביבה שבה גדלתי, אני שמח שהסביבה שלי היתה מאוד פתוחה וליברלית ולא כופה ומגבילה, תודה לאל".
מצחיק שאתה אומר 'תודה לאל'.
"בטח, אני אומר את זה תמיד. לא בגלל האמונה או משהו. אולי זה OCD כזה, כאילו אני צריך לכסות גם את הפינה הזו. את אמא שלי זה נורא מעצבן".
"אורים ותומים" - לא עוד סדרה על דתיים וחילונים, וטוב שכך
"אורים ותומים" - מה אומרים בעולם הישיבות?
"אורים ותומים" בוואלה! yes