אפילו יותר מש"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" הוא סרט לכל דבר ועניין, הוא מזכיר טקס סיום תיכון. העיניים מתלחלחות קצת, נאומים מרגשים נישאים, והלך הרוח של של שעת חסד אחרונה שבה אתה מוכן לזכור רק את הטוב ביותר מכל מי שליווה אותך תקופה ארוכה.
הארי פוטר (המתוסרט) נמצא בחיינו כבר עשר שנים; עשור שבמהלכו ליווינו את דמותו (אותה מגלם כמובן דניאל רדקליף) הופכת מילד מתוק, בעל עיני תכלת פעורות וקול רך לגבר צעיר ואסרטיבי כלומר, עד כמה שגברים בריטיים חיווריינים מסוגלים להיות אסרטיביים.
בעשר השנים האלו לא רק הארי פוטר גילה שהעולם אינו מורכב רק מקסמים שובבים, משחקי קווידיץ' ומשובות נעורים לא מזיקות והתוודע פנים אל פנים אל הרוע המצמית המרוכז ביותר; גם אנחנו החיים לא היו עבורנו גן של שושנים. כי כאלו הם החיים, יש בהם רגעים של קסם טהור, אבל רוב רובם מזמנים היתקלויות שגם שרביט הקסמים המכוונן ביותר לא יכול להם. ועל המתח המתמיד שבין הפנטזיה הגמורה של ג'יי. קיי. רולינג ובין התקדרות העולם הממשי מאז 1997(אז ראה הספר הראשון אור), מתנהלים בהתאמה ספרי וסרטי הסדרה, מושפעים ומגיבים.
עוד בנושא:
"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" - סיקור מיוחד
אילו ספרים החליפו את הארי פוטר?
מה המבקרים חשבו על "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2"?
"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" אינו עוד המשכון - אחד מיני רבים שאם יצליח בקופות ימשיך וימחזר עצמו עד לשאט נפש הצופים או פרישת השחקנים הראשיים שלו הוא הסוף המוחלט של תקופה, ומהבחינה הזו הוא זוכה ליחס שונה מלסתם עוד סרט.
הסרט עצמו הוא המשך ישיר ונטול הקדמות מאותה הנקודה בה עזבנו את הגיבורים בסוף הסרט הקודם עולם הקוסמים נשלט בידי וולדמורט שהצליח להחזיר לעצמו עדת מאמינים והוא משליט פחד, טרור וייאוש. קומץ המורדים הצעירים בראשות הארי פוטר נמצא עדיין במרדף מסוכן אחר ההורקרוקס המכושפים בהם פיזר הלורד וולדמורט חלקים מנשמתו, כדי להשמידם אחד אחד ולהחליש אותו מספיק עד לקרב הסופי פנים אל פנים שלו מול הארי פוטר - הילד ששרד את התקפתו הישירה ונשארה לו הצלקת כדי להעיד על כך.
"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" הוא אירוע שחותם את אחד מהפרויקטים הקולנועיים השאפתניים והעשויים-היטב ביותר בז'אנר הפנטזיה. מי שקרא את כל סדרת הספרים ובעיקר את הספר שחתם אותה, לא צפוי להיות מופתע במיוחד מהעלילה, והיא ממילא סבוכה ורצופה פאסט-פורוורדס הכרחיים כדי לדחוס את האירועים העיקריים לכדי סרט. פערים מסוימים בתסריט, וסימונים לא מוסברים עד הסוף של מהלכים, עשויים להשאיר את מי שאינו חובב מושבע, לא לחלוטין מסופק ותוהה לגבי ההייפ והאם הוא מצדיק עצמו. אבל כאמור לא ממש אפשרי, ובעיקר לא כדאי להתייחס אל "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" כאל סרט קולנוע שמטרתו לבדר בלבד.
סרטי "הארי פוטר" שהחלו כסדרת סרטים לילדים שגם מבוגרים לא יסבלו במהלכם, הצליחו להתבגר יחד עם קהל הצופים. הילדים שצפו בהארי פוטר מההתחלה כשהוא היה בן גילם, הם היום בני 21; ואחת לשנה או שנתיים התאחדו הצופים עם מי שהעריצו ובדקו איפה הוא נמצא היום, ואיפה הם. למעשה, הצעד המבריק ביותר שנערך בעיבוד הקולנועי היה להתעקש מהתחלה ועד הסוף על שמירת קאסט השחקנים המקורי. בכך גם בתוך עולם הפנטזיה, שימרו ב"הארי פוטר" אלמנט אנושי להפליא, שאפילו מזכיר את הסדרה התיעודית הנפלאה "7 אפ" החוזרת בכל שבע שנים אל אותם משתתפים אחריהם היא עוקבת מאז היו ילדים בני שבע מאז 1964.
הפגישה עם גיבורי "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" אם כך, היא מרגשת וטעונה ומלאת חיבה אלו אינם סתם עוד שחקנים אלו רון וויזלי (רופרט גרינט), הרמיוני גרינג'ר (אמה ווטסון), האגריד (רובי קולטריין), סנייפ (אלן ריקמן) ודמבלדור (מייקל גמבון); דמויות שלמדנו להכיר ולאהוב, וברור שהסרט לוקח זאת בחשבון ולמרות הקיצורים ההכרחיים הוא נותן לנו אפילו רגע סמלי כדי להיפרד מכל אחד מהם.
בשורה התחתונה - "הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" הוא סרט אפקטיבי, שהרגע המרגש ביותר שלו הוא זה שבו דמותו של דמבלדור המת אומרת להארי פוטר "אתה גבר אמיץ" ואנחנו יחד עם הארי עצמו, מבינים שהזמן חלף, ושהתבגרנו. זה אינו סרט נפלא, ואין טעם לצפות בו אם לא עקבתם אחרי הסדרה כולה, אבל אי אפשר היה בלעדיו, ועם ירידת המסך, זו הקידה הנוגעת ביותר ללב שיכולנו לקוות לה.
"הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 2" - לצפייה בטריילר ולפרטים נוספים