הכי מושפלים שיש: הקבוצות הגרועות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי

בזמן שאתם מדברים על הפועל תל אביב ומכבי חיפה, קבוצה אחרת בכלל, הפועל רמת גן שמה, שוברת שיאים שיכנסו להיסטוריה. רק לצורך ההשוואה, שיא המשחקים ללא ניצחון של המועדון עומד על 21 (עונת 80/81), כאשר תיקו או הפסד בשבת לבית"ר ירושלים ימחוק את השיא ההוא. ובכלל, אם רמת גן לא תנצח בארבעת המשחקים הקרובים, היא תשבור את השיא של סקציה נס ציונה מעונת 1949/50, אחרי שזו סיימה עונה של 24 מחזורים שבכולם הפסידה, וזהו שיא המשחקים של קבוצה ללא ניצחון.

הפועל רמת גן הספיקה גם לשבור כמה שיאים של עצמה, כשרשמה שיא שלילי של שישה משחקים ללא כיבוש ובשורותיה עבדו ארבעה מאמנים שונים, מה שלא היה אף פעם. בנוסף, רמת גן הספיקה לשתף העונה כבר 32 שחקנים שונים, אותה כמות בדיוק לאותה עונה עגומה מלפני 30 שנה, עונה שהיא סיימה עם שלושה ניצחונות בלבד, שיא שאף הוא עשוי להישבר, מאחר שכרגע לאורדונים יש ניצחון אחד בלבד ו-13.3 אחוזי הצלחה.

אם אתם חושבים שזו חוויה קלה, בואו תקראו מה עובר על שחקנים בעונת השפלה כזו, בקבוצות הכי גרועות בכל עשור מאז קום המדינה.

רקע: בית"ר נתניה חתומה על העונה הגרועה ביותר של קבוצה בליגה הראשונה בשנות ה-80. נתניה סיימה עם עשר נקודות ב-30 מחזורים (11.1 אחוזי הצלחה), ונשרה אחרי שספגה 92 שערים, השיגה שלושה ניצחונות, תיקו אחד ו-26 הפסדים.

"בתחילת העונה היו אצלנו ויקי פרץ, שלמה קירט וישראל פוגל, קראו להם 'קומנדו 101' כי חיברו את הגילאים שלהם", נזכר מגן נבחרת ישראל לשעבר משה גלאם, שהחל את הקריירה בקבוצה. "ההנהלה הייתה כושלת. המשחק הראשון בעונה היה דרבי נגד מכבי נתניה, ולפני כן כינסו אותנו במלון רמת אביב, וההנהלה אמרה לנו 'חבר'ה, מהיום עד סוף העונה אין כסף'. שחקנים שלא התלבשו בנוער מצאו את עצמם משחקים. כל העונה הייתה צחוק אחד גדול. כבר במחזור 9-10 ראינו שאין סיכוי לשרוד, וגם אם נשרוד זה לא ייתן שום דבר כי הקבוצה תלך מדחי אל דחי".

גלאם מספר גם על הרגע הקשה ביותר. "שיחקנו ביבנה, שהייתה אמורה לנצח כדי לנסות לשרוד בליגה", נזכר גלאם. "נדחסו שם קרוב ל-6,000 צופים. שמעון צ'רנוחה היה המאמן ולפני המשחק, בחדר ההלבשה, ההנהלה ניסתה לקבוע לו משהו בעמדת הבלם. צ'רנוחה אמר מיד 'אני מתפטר'. עוזר המאמן אהרוני, לא זוכר את שמו הפרטי, עמד בצד וההנהלה אמרה לו במקום 'אתה המאמן'. הבלם אשר סאסי אמר 'אני לא יוצא מההרכב', התחילו ויכוחים מי ייצא מה-11, עלינו להתחמם 12 שחקנים. האוהדים של יבנה צחקו עלינו, השופט אמר 'מה הולך פה?', ובסוף גולן, המגן, יצא החוצה. במחצית פיגרנו 1:0 ולא ירדנו לחדר ההלבשה, אלא נשארנו לשבת על הדשא. אהרוני רצה לעשות שינוי ולהוציא את הבלם הקדמי מיכה סרוסי, שהיה מהבולטים. אני לא אשכח בחיים איך מיכה קם והתחיל לרדוף אחרי המאמן. הייתי שחקן צעיר, נקרעתי מצחוק".

טיפ לרמת גן? "שהצעירים לא ירימו ידיים, שהוותיקים יאמינו. כשהייתי באשדוד היו לנו עשרה הפסדים רצופים, ואחרי שניצחנו בחולון אמרתי לטלוויזיה 'אנחנו נישאר בליגה.' אנשים צחקו עליי, בסוף נשארנו בגדול".

רקע: העשור הקודם שייך לצפרירים. בעונה של 38 מחזורים הקבוצה סיימה עם ארבעה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ו-30 הפסדים. בסך הכל, 14.03 אחוזי הצלחה וכרטיס לליגה השנייה.

"זו הייתה עונה באמת משפילה, מנסים להדחיק עונה כזאת", אומר גבע ברקאי, כיום מעוז ההגנה של הפועל עכו. "אני זוכר שקיבלנו שישייה ממכבי תל אביב, והרגשנו שמאוד קל לשחק נגדנו. הרגשנו שהקבוצה לא עומדת במגרש כמו קבוצת כדורגל. העונה התחילה עם ניר לוין, אחרי שלושה מחזורים הוא עזב למכבי תל אביב, ומאז התחלנו להרגיש שאנחנו פחות טובים. הפסדנו כמה משחקים ודי מוקדם הרגשנו שאנחנו בשר התותחים של הליגה. הבנו מהר מאוד שלא נישאר".

טיפ לרמת גן? "מציע לשחקנים להשאיר רושם חיובי מבחינה אישית. אם אתה בולט בקבוצה שיורדת ליגה, זה פותח דלתות".

רקע: אחת מקבוצות ההגנה הגרועות שידענו. שנה אחרי שעלתה לליגה הראשונה וסיימה אחרונה עם 11 נקודות (בליגה שבה מחלקים שתי נקודות לניצחון, אבל לא היו ירידות), היא עברה עונה גרועה יותר כשסיימה עם שלושה ניצחונות, שתי תוצאות תיקו ו-21 הפסדים (15 אחוזי הצלחה). אלא שמה שבעיקר זכור הם ההפסדים 12:0 למכבי תל אביב ו-13:2 להפועל פתח תקוה, שעד היום נחשב להפסד/ניצחון הגדול ביותר בתולדות הליגה הראשונה. באותה עונה סיימה בלפוריה עם 129 שערי חובה.

שניים מהגיבורים של בלפוריה הם שמשון פורת (84), שלא היה חלק מהעונה הקטסטרופלית הזו בגלל ששבר את רגלו עונה קודם לכן אבל ראה את חבריו מהצד, ושלמה לוין (82), אביו של ניר לוין, שסבל עד שעזב במהלך העונה לקבוצה אחרת. "לצערי הייתי חלק מהקבוצה הזו", מספר לוין. "הבעיה שלנו הייתה שהשחקנים לא הגיעו ממקום אחד, אלא מכל היישובים מסביב, כל הזמן הצטרפו שחקנים חדשים, מגבע, מכפר יחזקאל, מתל עדשים, ולא הכרנו אחד את השני. היינו נפגשים בדרך כלל בשבת, בקושי התאמנו והראש שלנו לא היה בכדורגל אלא בעבודה חקלאית. פעם אחת אפילו הגעתי למשחק בלי לישון כי הייתה לי תורנות לילה. אף אחד לא חשב שמול סטלמך ורצאבי אנחנו יכולים להוציא משהו, רצינו רק לחזור הביתה בכבוד".

פורת מוסיף: "ההגנה הייתה חלשה מאוד. אלה שסימנו את המגרש היו כאלה שבסופו של דבר גם שיחקו, לא היו מספיק שחקנים באותה תקופה ומי שהיה, שיחק". פורת מספר גם על תקרית עם שייע גלזר: "הפסדנו חמש או שש למכבי תל אביב. שייע גלזר הרביץ כמה שערים ולעג לי, אמר לי 'תראה איזו קבוצה יש לכם'. באותו רגע אמרתי לו: 'שייע, אני יורד להגנה ולא עוזר לאף אחד, אני שומר רק עליך, אתה לא תרביץ אף גול יותר, אתה לא תיגע יותר בכדור'. וזה מה שעשיתי, הוא באמת לא כבש יותר".

טיפ לרמת גן? פורת "להחדיר מוטיבציה. זה מה שניסיתי לעשות עם השוער שלנו, שרוליק. אמרתי לו באחד המשחקים: 'שרוליק, בוא נתאמץ, אפשר להפסיד בכבוד, תנסה. אל תסתכל על הכדור איך שהוא מתגלגל לך, תנסה לעצור אותו'".

רקע: בשנות ה-60 אף קבוצה לא השיגה פחות מ-25 אחוזי הצלחה בליגה הראשונה. אבל מי שבכל זאת נחשבה לקבוצה החלשה באותה תקופה הייתה בית"ר תל אביב, שסיימה את העונה ההיא עם חמישה ניצחונות, תיקו ו-16 הפסדים.

נחמיה חליבה (71), שעוסק כיום בתחום המצבות, נזכר ברגעים הקשים: "החליפו אצלנו כל הזמן שחקנים, הגיעו שחקנים לא מתאימים משערייה ומראש העין, והקבוצה סבלה מזה. הסגל שלנו היה חלש מאוד, אף אחד לא הכיר אחד את השני, וגם ההנהלה והמאמנים לא היו מוצלחים. לא היו כספים, ובזמנו לא קיבלנו בכלל משכורת. רק בשלב מסוים התחילו לשלם, אבל הייתה אפליה כי חלק כן קיבלו וחלק אחר לא".

רגע השפל? "היה לנו משחק נגד בני יהודה, ובשלב מסוים השופט משה אשכנזי החליט לתת להם בעיטה חופשית. אחי נכנס לחומה ונתן בעיטה לשחקן בני יהודה, נדמה לי יוסף מהלל. זו הייתה בעיטה קטנה, וההוא נתן הצגה יפה. השופט קנה את זה והוציא כרטיס אדום לאחי, שהתעצבן ונתן לו אגרוף. אחרי האירוע הזה הקבוצה נכנסה לדיכאון ובסוף ירדנו ליגה. הפסדנו בעונה הזו כי היינו מנחוסים. היינו עולים למגרש וידענו שאנחנו הולכים להפסיד".

טיפ לרמת גן? "ליהנות מהרגע".

רקע: מכבי יפו הגיעה לליגה הלאומית לא מוכנה בכלל – לא מקצועית ובעיקר לא כלכלית. יפו סיימה עונה איומה עם 10 נקודות ב-30 מחזורים, קצת יותר מ-11 אחוזי הצלחה, כשהיא מנצחת בשני משחקים בלבד, כובשת 15 שערים (שער בשני משחקים) וסופגת 73 פעמים.

קשרה הפצוע של בני יהודה היום, עמרי אפק (31), הושאל באותה העונה מהפועל תל אביב למכבי יפו. "הגעתי קצת אחרי תחילת העונה ובדיוק אחרי שהקבוצה הפסידה 7:1 לבית"ר ירושלים. זו הייתה תקופה קשה מאוד. הייתה תחושה פשוט נוראית במועדון. היו תנאים איומים, בקושי היה ציוד ודברים הכי בסיסיים. השחקנים הוותיקים היו יושבים בחדר ההלבשה ורק מדברים על כמה שנשבר להם מהמצב ומהתנאים הקשים. הם היו ממורמרים מאוד, ואני זוכר שהרבה פעמים רצו לשבות גם כי לא קיבלנו משכורות בכלל. מבחינת התנאים, הקבוצה לא הייתה ראויה לשחק בליגה הראשונה. היה לי מאוד עצוב כי הייתי שחקן צעיר שהיה מוכן לעשות הכל בשביל כל דקה על הדשא".

עם כל הכבוד לכך שיפו הצליחה להשיג באותה העונה את אחד הניצחונות המפתיעים בתולדות הכדורגל הישראלי (1:2 על מכבי חיפה) לאחר שכבר איבדה כל סיכוי ממשי להישאר בליגה, הרגע שעמרי אפק יזכור לכל החיים הוא דווקא אחר. "הפסדנו להפועל חיפה, שהייתה אז הקבוצה הכי חזקה בארץ וגם זכתה באליפות, 2:1, כשאת השער כבש ניסים כהן שהיה כבר בן 44. אחרי המשחק ראיינו אותו והוא אמר בשיא הרצינות על חיפה ש'קבוצה שרוצה לרוץ לאליפות, חייבת לקחת בחשבון את ניסים כהן'. זה אחד הרגעים המצחיקים בקריירה שלי".

טיפ לרמת גן? "שינסו לפחות לרדת בכבוד".

רקע: המלאבסים שרדו בתום העונה כי הקפיאו את הירידות והגדילו את הליגה, אבל הכתם נשאר: 13 נקודות ב-30 משחקים (בעידן שתי נקודות לניצחון), שהם 21.3 אחוזי הצלחה, שני ניצחונות ומאזן דל של 12 שערי זכות.

"מה זה? גמרנו את העונה עם 13 נקודות? בושה וחרפה. היינו קבוצה חלשה. חלשה מאוד", אומר שחקן מכבי פתח תקוה דאז ומי שעבד 40 שנה כמנהל משאבי אנוש ובמקביל כתב ספרים על מכבי פתח תקוה, שמעון היבש (60). "זו הייתה עונה של חילופי דורות. לקבוצה לא היה כסף והיו תנאים גרועים. שחקנים ותיקים, שעדיין היו בכושר לא רע, פשוט העדיפו לפרוש מאשר להמשיך לשחק. כל העונה הזו הייתה השפלה אחת ארוכה ומתמשכת. היינו בשר התותחים של הליגה".

טיפ לרמת גן? זאב זלצר, שהתבקש באותה עונה להפוך ממאמן לשחקן: "הכי חשוב זה לרדת ליגה כמו קבוצה, כי רק כך אפשר לבנות משהו מחדש ולחזור לליגת העל".