צמרת המדינה ישבה משותקת באולם בבית אורן. בשורה הראשונה, המומים, נשיא המדינה, יור הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, הרבנים הראשיים, שרים. על הבימה, ראש הממשלה, דומם ומכווץ בתוך חגורת האבטחה האנושית הסוגרת ומגוננת עליו. הם ארגנו לפרטי הפרטים את טקס האזכרה הממלכתי לחללי הדליקה בכרמל והכל קורס.
בתווך, מאחורי המיקרופון, מתמודד לבדו עם קהל השכולים הנסער, מנחה האירוע, גלעד עדין. עיתונאי, שדר. תחילה הוא ביקש להרגיע. אחר כך קרא לסדר. אחר כך ניסה להתעלם ולעבוד לפי הספר. כלום לא עבד. הוא העיף מבטים נבוכים, נואשים, קדימה ואחורה. אף אחד לא קם. ואז הוא נטל פיקוד, אף אחד לא הפריע, והתחיל לחלק הוראות.
בסוף האירוע, אחרי שאנשי היחידה לאבטחת אישים הרחיקו את מפרי הסדר והרב הראשי את השר אלי ישי, אחרי שנתניהו כמעט ושילש את תקציב מערך הכיבוי והמהומה שככה, עדין נעל את הטקס ומחה את הזיעה. בתחילת הערב קינאתי בך על החלטורה, אמרתי לו, בסיומו לא הייתי מתחלף איתך בעד שום הון שבעולם.
עוד בוואלה!
צמרת המדינה ישבה משותקת באולם בבית אורן. בשורה הראשונה, המומים, נשיא המדינה, יור הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, הרבנים הראשיים, שרים. על הבימה, ראש הממשלה, דומם ומכווץ בתוך חגורת האבטחה האנושית הסוגרת ומגוננת עליו. הם ארגנו לפרטי הפרטים את טקס האזכרה הממלכתי לחללי הדליקה בכרמל והכל קורס.
בתווך, מאחורי המיקרופון, מתמודד לבדו עם קהל השכולים הנסער, מנחה האירוע, גלעד עדין. עיתונאי, שדר. תחילה הוא ביקש להרגיע. אחר כך קרא לסדר. אחר כך ניסה להתעלם ולעבוד לפי הספר. כלום לא עבד. הוא העיף מבטים נבוכים, נואשים, קדימה ואחורה. אף אחד לא קם. ואז הוא נטל פיקוד, אף אחד לא הפריע, והתחיל לחלק הוראות.
בסוף האירוע, אחרי שאנשי היחידה לאבטחת אישים הרחיקו את מפרי הסדר והרב הראשי את השר אלי ישי, אחרי שנתניהו כמעט ושילש את תקציב מערך הכיבוי והמהומה שככה, עדין נעל את הטקס ומחה את הזיעה. בתחילת הערב קינאתי בך על החלטורה, אמרתי לו, בסיומו לא הייתי מתחלף איתך בעד שום הון שבעולם.
ואלס עם שמיר
הייתי שם, עם עמיתי צבי לידר, לבדנו מאחורי המיקרופון, כל ראשי הצבא והמדינה ישנים שנת ישרים, בלילה שבו ספגה תל-אביב את מטח הטילים העירקי הראשון, השבוע לפני עשרים שנה. חודשים הם התכוננו לתרחיש הבלהות וכשהתרחש, אף אחד לא שם.
לקראת סוף המלחמה באו לאולפן שני תלמידים מן החוג לקולנוע שצילמו את סרט הגמר שלהם. ארי פולמן ועמיתו אורי סיוון עקבו בימי המלחמה ההיא אחרי שבע דמויות תל-אביביות אשר מפלס הביטחון שלהן נע בין לעשות במכנסיים לבין שאנן שיא, ומכאן שם הסרט. אני הייתי הדמות השמינית. האיש הקטן מן הרדיו, שמנחש כי נחש צפע היא סיסמת הפעלה למפעילי הצופרים. שמצווה להעיר משנתו את דובר צהל. שמדווח בשידור החי לראש הגא היכן נפלו טילים. שמזעיק לאולפן את קרייני קול ציון לגולה להסביר בשלל שפות לעולים שזה מקרוב באו ולתיירים שנתקעו מה קורה פה, לעזאזל. שעוקף את הצנזורה בדיבורים מרומזים על מתקפה, אשר לרגע נדמה כי היא בלתי קונבנציונלית. שמחליט על דעתו שלו להורות לציבור לחבוש מיד את מסיכות האבכ, כי שש דקות אחרי נפילת הטיל הכימי כבר יהיה מאוחר מדי. שמרגיע, כי חלק מן הרעמים ששמעתם הם רעמים על באמת וזה טוב, כי ההודעה שמסרנו לפני דקות אחדות על התקפת טילים על ישראל אומרת, שמן הסתם, יתכן, שיש כל מיני חומרים בלתי רצויים, והגשם... מנקה את האוויר". עשרים שנה אני חוטף על הלילה ההוא.
לימים, פולמן יעשה את ואלס עם באשיר. עוד הזיה קולנועית על הזיה מדינית וצבאית. לקראת סופו יש שו?ט קצר שבו אני מופיע, גיבור משנה לרון בן-ישי, שכמותו מדווח על הטבח בסברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה. תשע שנים אחר כך, במלחמת המפרץ הראשונה, הסצנה הנועלת את הסרט הראשון של פולמן כולה מונולוג שלי. סצנה שלמה, אני לבדי, בקולנוע כמו באולפן הרדיו.
לשעה אחת, אני אומר שם לערך, הרגשתי כמי שמנהל את המדינה. אף אחד לא נתן לי הוראות. היו לי סמכויות בלתי מוגבלות. יכולתי להזניק את חיל האוויר כדי שיפציץ את בגדד. ואלס עם שמיר ראש הממשלה ועם דן שומרון הרמטכל ועם נחמן שי דובר צהל. כעבור שעה-שעתיים, כמו נתניהו לאחר שנשרף האוטובוס בכרמל, כולם התעוררו. ובסוף, גם חילקו לעצמם צלשים.
* מיכה פרידמן הוא עיתונאי ומגיש בגלי צה"ל. בליל התקפת הטילים הראשונה על ישראל במלחמת המפרץ, שידר עם צבי לידר מהאולפן המשולב של גלי צה"ל וקול ישראל
*קטע האודיו: באדיבות גלי צה"ל