רק לפני מספר שבועות ניו אורלינס הייתה הסיפור השמח של פתיחת עונת ה-NBA, וכבר עכשיו היא הספיקה להפוך לסיפור העצוב. ההחלטה התקדימית של הנהלת ה-NBA לקנות את הקבוצה מעידה על המצב העגום אליו נקלע מועדון הכדורסל הזה, שפתח את העונה בצורה מוצלחת כל כך. פתאום לא כל כך משנה מה עושים כריס פול וחבורתו על הפרקט, כי מעליהם נשאר ואקום.
בגדול, הסיפור הוא כזה - בשלוש השנים האחרונות הבעיות הכלכליות של בעלי ההורנטס הפכו לסיפור ידוע. הכל החל בנסיון שלהם להעביר את טייסון צ'נדלר תמורת חוזים גמורים בעיצומו של מאבק פלייאוף, מאז היו דווקא מספר מהלכים שכללו התחייבויות כלכליות רציניות. לפני כשנה הבעלים הראשי ג'ורג' שין חלה בסרטן והחליט למכור את הקבוצה לבעלים המשני גארי צ'אווסט, אבל המו"מ שהתחיל בקיץ נתקע, כנראה מכיוון שגם צ'אווסט החליט לא להיכנס להרפתקה הזאת.
לפי דיווחים, חובות הקבוצה עומדים כרגע על יותר מ-100 מליון דולר. כדי להציל את הקבוצה מקריסה, דיוויד סטרן החליט להיכנס לתמונה והליגה רוכשת את ההורנטס באופן זמני במטרה למכור את הקבוצה כמה שיותר מהר. מדובר בצעד תקדימי שמהווה הצהרה מבחינת הנהלת הליגה, אבל כזה שיוצר לא מעט בעיות וטומן בחובו שאלות רבות.
למה להתעקש על ניו אורלינס?
סטרן הצהיר שהמטרה המרכזית שלו היא להשאיר את הקבוצה בניו אורלינס. העיר מוכת הגורל נחשבת לאחד השווקים הקטנים ביותר ב-NBA, לכן קיים סיכוי סביר שבעלים חדשים שהיה קונה את הקבוצה היה מעביר אותה עיר במהירות האפשרית. סטרן מאוד לא מעוניין לראות עוד קבוצה עוברת עיר. ניו אורלינס עצמה כבר איבדה קבוצה בעבר (הקשר בין יוטה למוזיקת ג'אז דומה לקשר בין ג'רי סלואן ליכולת אלתור) וההורנטס התחילו את דרכם בשארלוט. המעבר של הסוניקס מסיאטל לפני שנתיים וחצי, שכלל גם שינוי שם, זכה לביקורת רבה. כדי למנוע מעבר, סטרן מינה את ז'אק ספרלינג, יליד ניו אורלינס, לאחראי על הקבוצה. תפקידו של ספרלינג יהיה לנסות למצוא בעלים שיתחייב להשאיר את ההורנטס בניו אורלינס.
אבל זה לא הולך להיות פשוט. פרט לבעיית השוק הקטן, תושבי ניו אורלינס עצמם לא עושים רושם שהנושא מטריד אותם במיוחד. למרות פתיחת העונה המוצלחת ולמרות שיש להם בקבוצה את אחד הכוכבים הגדולים בעולם, כמות הקהל במשחקי הבית של ההורנטס הגיעה השנה לשפל חדש. באולם שמכיל כ-18 אלף מקומות, הצרעות לא מצליחות למלא בממוצע אפילו 14 אלף. כריס פול התרגל לקרחות ביציעים שלא מגיעות לו. ואם מישהו ציפה להתגייסות מקומית לאחר שהתבררו מימדי המשבר, ההיפך הגמור קרה - אל משחק הבית הראשון שאחרי המכירה, מול דטרויט, הגיעו 10,000 צופים בלבד, ויש שאומרים שגם הנתון הזה מנופח. מכיוון שהקבוצה לא מגיעה למכסת קהל שנקבעה בחוזה השכרת האולם, תהיה לה אפשרות לצאת מהחוזה בקיץ, מה שיאפשר לבעלים חדש להעביר אותה עיר בקלות רבה יותר.
שאלת מעברי הערים היא מהשאלות הבוערות ב-NBA בשנים האחרונות. קל במיוחד להזדהות עם העיר הנעשקת כשמדובר בעיר עם מסורת ספורט כמו סיאטל ובבעלים ציני כמו קליי בנט. אבל מה לגבי ערים שבאופן ברור לא מצליחות לספק לקבוצת כדורסל את התנאים הנדרשים? האם כריס פול צריך לבזבז את שנות השיא שלו מול יציעים ריקים ומיעוט הכנסות שלא מאפשר לקבוצה שלו להתנהל כלכלית? עד כמה ראוי שסטרן יילחם על השארת הפרנצ'ייז בניו אורלינס, גם במחיר של פגיעה בו? לצערנו, קיים סיכוי גבוה שהשאלות האלה יחזרו לגבי ערים וקבוצות אחרות בשנים הקרובות.
איך אפשר לנהל את זה?
לפי רוב ההערכות, הסיכוי שהקבוצה תימכר לפני הקיץ לא גבוה. כולם, כולל סטרן, מחכים לראות מה יקרה בקיץ הזה. קודם כל - אף אחד לא רוצה לקנות קבוצה רגע לפני שביתה אפשרית שיכולה להימשך זמן רב. בנוסף לכך - הסכם השכר החדש, אם וכאשר ייחתם, אמור לשנות באופן משמעותי את כמות ההוצאות של קבוצות על שכר של שחקנים. ההתפרקות של ההורנטס מספקת דלק נוסף לבעלים במאבק הזה - הטענה שלהם שלא יכול להיות שכ-60 אחוזים מהוצאות של קבוצת NBA הן על שכר השחקנים ושהסכומים הגבוהים יוצרים פער בין קבוצות שיכולות להרשות אותם לעצמן לקבוצות שלא יכולות נראית הרבה יותר חזקה השבוע. יכול להיות שבעוד עשרה חודשים קבוצת NBA תהיה הרבה יותר אטרקטיבית לקניה.
במילים אחרות - רוב הסיכויים שהליגה תנהל קבוצה, שכרגע נמצאת עמוק בתמונת הפלייאוף, לפחות עד סוף העונה הנוכחית. העובדה הזאת מעלה תהיות רבות. סטרן כבר התייחס לרצון שלו לשמור על הקבוצה אטרקטיבית לרוכשים פוטנציאליים, מה שאומר שכריס פול יישאר הסמל שלה, אך קשה להעריך מה זה אומר לגבי שאר ההחלטות שיצטרכו להתקבל. עד כמה, למשל, יהיה חשוב לסטרן וספרלינג להעמיד קבוצה שמסוגלת להתמודד על אליפות? זה בוודאי כלי יעיל ליצירת אטרקטיביות, אך מדובר בכלי יקר ומסובך. מכיוון שמדובר רק בעוד אמצעי, לא מן הנמנע שההנהלה החדשה לא תתעניין בדבר העיקרי שאמור לעניין קבוצת NBA.
אם מה שחשוב להם זו יצירת מראית עין, אולי הם יעדיפו להביא לקבוצה שמות גדולים במקום שחקנים יעילים ומתאימים. אין גם ספק שקבוצה ללא התחייבויות ארוכות טווח תהיה אטרקטיבית יותר לרוכשים, כך שהם עשויים לנסות להיפטר מחוזים ארוכים כמו זה של אמקה אוקפור ובאופן כללי לוותר על תוכניות לעתיד. וגם אם הם יימנעו משינויים ככל האפשר, מה יקרה כשיגיע הקיץ ויצטרכו לקבל החלטות כמו האם להציע לדיוויד ווסט חוזה חדש ובאיזה גודל? מה יהיו השיקולים במצב הזה?
ואפשר להקשות עוד יותר - איך הליגה תתפקד כגוף שופט בעניינים שקשורים לקבוצה שהיא עצמה מנהלת? עד כמה שופטי המשחקים ישימו לב לכך שהבעלים של אחת הקבוצות הוא בעצם הבוס שלהם? מה סטרן יעשה אם שחקנים מניו אורלינס ייקלעו לסיטואציה מהסוג של התגרה בפאלאס או האקדחים של ארינאס? האם הוא יפגע באופן משמעותי במועדון שהוא מנסה לשווק ולמכור? מכיוון שמדובר בקבוצה עם פוטנציאל הצלחה לא מבוטל, חלק מהשאלות האלה עשויות להתברר כרלוונטיות בהמשך העונה.
צעד הכרחי, ובעיקר עצוב
בסופו של דבר, ככל הנראה לא הייתה לסטרן יותר מדי ברירה. למרות כל הבעיות, אלה שכבר קיימות ואלה שעוד יצוצו, קשה לבקר את ההחלטה שלו להתערב ולהציל מועדון מהתפרקות. אמנם מדובר בתקדים ב-NBA, אך בענפים אחרים כבר היו מקרים כאלה. זה מסוג המצבים שאף אחד לא ממש אשם בהם וכולם מגיעים אליהם עם כוונות טובות.
הסיפור הזה בעיקר עצוב - גם עצוב עבור עיר שכבר סבלה כל כך הרבה בשנים האחרונות ונדמה היה שקבוצת הכדורסל שלה היא קרן אור כמעט יחידה, גם עצוב לראות שנהיה יותר ויותר קשה לקיים מועדוני כדורסל מצליחים מחוץ לערים הגדולות בארה"ב וגם עצוב שמי שנופל בין הכיסאות הוא אחד השחקנים הטובים והחשובים בעולם.