כבר לפי כמות השירים באלבום החדש של מושיק עפיה, אפשר להבין שאין לו להיט דומיננטי גדול שמוביל אותו. עפיה בדרך כלל מתקמצן באלבומים שלו ומסתפק בשמונה-תשעה שירים. הפעם הוא יצא לארג' עם 12רצועות, ובאמת - אף אחת מהן לא בולטת יותר מהאחרות. גם לשיר הנושא אין את הכוח לסחוב את כל האלבום, כך גם הדואט עם זהבה בן "שנינו לעולם".
בתמורות שחלו בשנתיים האחרונות במוזיקה המסתלסלת, עפיה נשאר די מאחור. מעבר לכך שהוא ויתר על סיבוב דאווין בהיכל התרבות ובאמפי תיאטרון של קיסריה, עפיה גם לא שידרג את עצמו לעמדת זמר-יוצר. בניגוד לבן מחזורו ליאור נרקיס, עפיה עדיין מסתמך על מצבת היוצרים בז'אנר.
במקביל הוא גם סידר לעצמו לחנים מבולגריה, מקור הלחנים החם ביותר היום בתעשייה ("כסף ואלכוהול" ו"תגידו לה" של דודו אהרון, "רק אלוהים יודע" של רגב הוד, ועוד רבים אחרים). כתוצאה מכך, עפיה מציג אלבום שרובו המוחלט מורכב משירים שיכלו להתאים לכל זמר אחר. אין בהם התאמה למידותיו וזה חבל מכיוון שלעפיה יש צבע קול מיוחד שאפשר לעשות איתו הרבה יותר.
חשיבה אמנותית מעמיקה יכולה היתה להפוך את עפיה לזמר שמוביל רעיון מוזיקלי. במקום ללכת לפי הטרנד העכשווי, עפיה היה יכול להמציא טרנד חדש כפי שעשה בעבר עם "חלום מתוק", "סך הכל נשיקה" ו"אני לא זמין". הניסיון לשחזר באלבום החדש את הצלחת "אני לא זמין", למשל, עם "אהבה בצ'אט" שכתב יוסי גיספן נכשל מכיוון שאין בו את אותה מקוריות ושנינות שהיתה ללהיט הסלולרי.
בנוסף, אם באלבום הקודם שלו בלט השיר "שובר שתיקה", שבו הציג עפיה יכולת ביצוע עוצמתית ומלאת נשמה. מפתיע עתה לגלות שהוא לא חזר על שיתוף הפעולה הזה שוב עם יוצר השיר איציק בן חמו. מהמקום הזה, עפיה היה צריך להמשיך. במקום זה הוא מציג את "מזל שיש אותך" שכתב עדי כבירי ללחן של יוסי בן דוד. לשיר הזה אין את אותה עוצמה ורגש שיש ב"שובר שתיקה".
עוד בוואלה!
"בשבילי" הוא בסך הכל אלבום טוב. עוד אלבום טוב, לא יותר. כל העוסקים במלאכה עשו עבודה טובה ונאמנה. מדובר בחבורת מקצוענים שעובדת בפס הייצור של מכונת הסלסולים ולא נשמע שיש לה שום חיבור רגשי עם העבודה הזאת במיוחד. מכאן ממשיכים הלאה לפרויקט הבא עידן יניב, קובי פרץ, רגב הוד ועוד. הכל אותו דבר.
מושיק עפיה הוא זמר מיוחד שקורץ מחומר אחר אלא שזה לא ממש בא לידי ביטוי באלבום הזה. צבע קולו מאפשר לו להתמודד עם שירים בסדר גודל של "עיניים שלי". בכלל, חיבור שלו עם יהודה פוליקר יכול להפוך אותו לזמר הרבה יותר משמעותי ממה שהוא היום. כורח הנסיבות הפך אותו לזמר חפלות וכאן הפספוס הגדול.
מה שמצער הוא שמתחילת הקריירה עפיה ידע לקרוא מהלכים קדימה. דווקא הפעם הוא פשוט קורא את מה שכל התעשייה יודעת ו"בשבילי" הוא אלבום חדש שלא מחדש כלום. זה מסביר אולי את הפוטושופ שעשו לעיניים של עפיה על עטיפת האלבום: פתאום הן הפכו לכחולות וחתוליות בלי שום קשר לכותרת האלבום או למהותו - גימיק שאמור, כנראה, ליצור את הבאזז שהשירים לא יעוררו.