לא היית צריך להיות עיתונאי בעל הטבות מיוחדות כדי לדעת מה יהיה בהופעה של אוזי אוסבורן. רשימת השירים הדי קבועה שלו, שנשלחה במייל מראש לכתבים, מאוגדת היטב ברשת ולצידה גם הביצועים הרגילים ללהיטיו הוותיקים מקריירת הסולו וכמובן מבלאק סבאת'. כמעט כל מעריץ נתקל בהם דרך מסך המחשב ולא פעם זה נראה משם כמו מרק שחיממו אותו יותר מפעם אחת בעזרת להקת ליווי מקצועית ואפקטים מתקדמים. לולא הרגש הנוסטלגי העיוור והרצון לתת כבוד לאיש שידע לתרגם את תחושת האבדון שלך לפורקן יצרים שהצליח להשכיח הכל, קשה היה למצוא סיבה אחרת לשלם כל כך הרבה כסף בשביל אוזי בגיל 62.
עוד בוואלה!
גם האווירה שקדמה למופע הזכירה יותר הלוויה מאשר מסיבה. התקשורת לא התרגשה יותר מדי מבואו של אחד האמנים הכי חשובים ומרתקים שנחתו כאן וגם הריחות שעלו מהשבילים שהובילו לאזור המופע בפארק הירקון מיאנו להקפיץ את הדופק. אבל אז אוזי עלה לבמה ובשניה אחת התחוור לך איזה מגע יש לאיש הזה: כיצד הוא יודע להעביר את הטירוף שלו לאנשים, כיצד הוא מבין אותם ומה בדיוק הם רוצים וצריכים, ואיך הופכים משהו שנראה כבד ומגושם בתחילה לריחוף של שעתיים מעל לצרות היומיום. ברגעים מסוימים אפשר היה להבין כיצד האיש הזה מהלהקה ההיא הצליח לקחת את המצוקה של הרוב הלבן שהאשליה ההיפית לא היתה קשורה למציאות שלהם ולנסח בשפתם ממש את חוסר הסיכוי לברוח מהשממה האורבנית תחתיה הם נקברו.
וכך, בעזרת חושים מפותחים, אוזי הצליח להרים מופע שגרם לרוב הצופים בו לחשוב עליו בעונג גם בבוקר שאחרי. קצת לפני שהוא עלה, ירדו קורן מהבמה וההבדל ביניהם ניכר היטב באופן שבו הם והוא תקשרו עם הקהל. אוסבורן לא הפסיק לצרוח לקהל להמשיך להשתגע, טבל את ראשו בדלי מים, כיוון לקהל זרנוק, התיז לראשו קצף ושחרר חיוכים של סיפוק והנאה שנראו כנים ומרגשים גם למי שחשב שהוא עדיין מכונה מהוקצעת של יחסי ציבור ותדמית. אוזי גורם לך להאמין לו ומכאן כבר רשימת השירים פחות רלוונטית: הוא פתח עם "Bark at the Moon" , פינק עם "Mr. Crowley", סטה מהרשימה המקורית לטובת "Into the Void" הרצחני של הלהקה ההיא, וכמובן גם: "Crazy Train" ו-"Mama, I'm Coming Home" ו-"Paranoid ו-"Iron Man" רשימת שירים מדויקת שמותאמת בדיוק למטרה: הקהל. וכשמדובר בהופעות מטאל, זה גם קהל משובח שמגיע ויודע ליהנות.
אוזי יודע את העבודה. הוא נולד עם האינסטינקט ולצורך העניין גם הצליח להרכיב להקה שיודעת להשכיח נגנים מיתולוגיים שניגנו את השירים בתקליטי הסולו או באלבומים של בלאק סבאת'. מעל כולם בלטו המתופף העצום טומי קלופטוס (שניגן עם טד נוג'נט, רוב זומבי ואליס קופר) והגיטריסט גאס ג'י, עם סולואים מהפנטים שגרמו ללב להתמוטט גם כשהוא סחט עוד ועוד את קלישאת השיער הארוך והמאוורר. הרוח שהשניים הצליחו להכניס ל-"Rat Salad", שהוקלט הרבה לפני שהם נולדו, היתה רק הדובדבן. לקראת הסיום, אוזי הבטיח מספר פעמים לחזור לישראל ואפילו אמר ש"בקרוב מאוד". אחרי ההופעה קשה היה שלא לשאול: אי אפשר יותר מוקדם מזה?