הפעם כבר לא יסלחו לו

שמראדונה יעזור למסי ומסי יהפוך למראדונה

0:5 על קנדה, הצגה מול רבבות במונומנטאל בבואנוס איירס. מראדונה כובש את פניו ולא מפסיק לחייך. נשמע מבטיח, לא? כנראה מאוד שלא. משחק ההכנה האחרון של ארגנטינה נערך ב-24 למאי, 19 ימים לפני משחקה הראשון במונדיאל. פרק זמן ארוך למדי. הוא נערך יומיים לאחר גמר ליגת האלופות, ולפיכך שחקני אינטר ובאיירן מינכן לא נכללו בו. אה, וגם עוד אחד, מסי.

החשש לפציעה והעטיפה של הכוכב בצמר גפן עדין במיוחד נראית כעת כמתקבלת על הדעת, לאור ריבוי הפציעות בימים האחרונים, אבל גם הכוכב הגדול של הנבחרת שאמור להוביל אותה סופסוף לתואר, צריך להתרגל לחברים. מבחינה מקצועית, משחק ההכנה מול קנדה כמעט ולא תרם מאום – ההגנה וההתקפה שמייעד דייגו למשחק הפתיחה לא תורגלו במלואן. במקרה הטוב, הוא היה משול להעמדת קונוסים בחולצות אדומות שמספקים עמית ולא טורף אוהד ומפרגן במיוחד.

מה שכן, המשחק הזה עזר למראדונה להרים את המוראל סביב הנבחרת, ובעיקר סביבו. אחרי השערוריות והביקורות הרבות שהחלו לפעפע מלמטה, ארגנטינה הצליחה לפי שעה להתאחד סביב המאמן הבעייתי. לפחות עד יום שבת.

לטובתו של דייגו או אולי לרעתו, המשחק הבא של הנבחרת הרבה יותר קשור ותלוי במסי מאשר בו. הפעם כבר לא יהיו תירוצים. העילוי הצנום מגיע אמנם אחרי עונה מתישה ביותר, אבל כעת, כשמפתחות הנבחרת נתונות כמעט אך ורק בידיו, זה הזמן שלו להוציא לפועל. לצערו או לשמחתו, הוא כאמור לא תורגל נגד קנדה, אבל כל דבר פרט לניצחון על ניגריה, ורצוי מאוד שיהיה משכנע, פשוט לא יתקבל. מסי היה צעיר במונדיאל הקודם ולא שיחק בו תפקיד מרכזי, על משחקי המוקדמות בדרום אמריקה בהם לא הרשים כבר סלחו לו, עכשיו מגיע רגע המבחן המכונן שלו.

מעבר למסי, המשחק מול ניגריה יהיה הצהרת הכוונות של האלביסלסטה. ארגנטינה אמורה לצלוח את הבית, אלא אם כן יקרה דבר יוצא דופן, אולם הדרך שבה היא תשחק נגד ניגריה תעיד בעיקר על איזו ארגנטינה נראה הפעם – האם חלשה שהיריבות לא יהססו לנסות לזנב ולשטות בה או שמא חזקה, כזו שכל הזמן יצטרכו לרדוף אחריה ואף פעם לא ישיגו אותה.