כשזה עמוק

תקופת הרנסנס של הכדורסל הספרדי נמצאת בשיא. הזכייה ההיסטורית ביורובאסקט האחרון בפולין, הייתה הגושפנקא למה שמעטים מאוד עוד הטילו בו צל צילו של ספק - ספרד היא מעצמת הכדורסל השנייה בגודלה בעולם אחרי ארה"ב. ובהפרש גדול משאר העולם.

קשה שלא להבחין בזה. ברמת המאקרו, בה המחויבות של הספרדים לנבחרת הלאומית, ההישגים שהנבחרות מגיעות אליהם, והליגה המקומית שכבר מזמן עומדת כקונצנזוס על היותה הליגה הטובה באירופה. במיקרו, ספרד מייצרת עשרות שחקנים לרמות הגבוהות ביותר, כאלו שסומנו מגיל צעיר והתפתחו לפי הציפיות לסופרסטארים. שחקנים שלא ציפו מהם לגדולות ולנצורות, התפתחו מעל התחזיות המוקדמות לשחקנים סולידיים וטובים באירופה. כל זה מתחבר לשלושה שחקנים המשחקים העונה ביורוליג - פרננדו סן אמטריו, ויקטור סאדה וסאול בלנקו. המכנה המשותף: שלושתם פרצו בגיל מאוחר יחסית, ולשמחת הספרדים, התפתחו לשחקנים טובים יותר ממה שציפו מהם בצעירותם.

לפעמים המזל דופק בדלת, ואין מי שפותח. אבל סן אמטריו פתח את הדלת. סן אמטריו עשה כברת דרך ארוכה עד שזכה למעמד בו הוא מחזיק נכון להיום - שחקן שקולע בספרות כפולות בקבוצה גדולה כמו קאחה ויטוריה. בצעירותו היה חלק מהנבחרות הצעירות של ספרד, ולמרות שנולד לשנתון ספרדי חלש למדי, לא בלט יתר על המידה. הקליעה החשודה והכבדות המסוימת עבור שחקן חוץ, גרמו לרוב האנשים להיות סקפטיים באשר ליכולתו של הפורוורד להוות פקטור ברמות הגבוהות.

לאחר עונת פריצה בקבוצת נעוריו ויאדוליד, עשה סן אמטריו את השדרוג כשעבר לג'ירונה בעונת 2006/07, אז כוח עולה בכדורסל הספרדי וקבוצה בעלת יומרות. גם שם המשיך הספרדי להפתיע, והפך לסמול פורוורד הבכיר בקבוצה, למרות סוללת כוכבים שאיימה לייבש אותו על הספסל. באותה עונה פרץ לתודעה בעיקר בזכות משחק של פעם בחיים נגד שאלון בו קלע 10 שלשות מ-11 ניסיונות ו-39 נקודות, אולם גם בזכות עונה טובה ויציבה שנתן, בסופה זכה עם ג'ירונה ביורוקאפ (הצ'אלנג' קאפ של היום). בעונה הבאה סן אמטריו מיצב עצמו כאחד הספרדים היותר יציבים בליגה, עם 12 נקודות למשחק, ובנוסף היה משמעותי בהצלחה של ג'ירונה ביורוקאפ, שם הפסידה בגמר הגביע לבדאלונה.

בסיום עונת 2007/08, ועם ירידתה של ג'ירונה ממפת הכדורסל הספרדי, עשה סן אמטריו עוד צעד למעלה כשנרכש על ידי קאחה לבוראל בחוזה ארוך טווח. בעונה שעברה, בעונת הבכורה שלו במועדון הבאסקי, ראה סן אמטריו בעיקר ספסל. עונה יוצאת מהכלל של סרג'י וידאל הוותיק השאירה אותו הרחק מאחור במאבק על הדקות בעמדה 3, וסן אמטריו סיים את עונת היורוליג עם ממוצע של 3.5 נקודות בלבד.

בקיץ האחרון עוד צצו שמועות על עזיבה אפשרית של סן אמטריו, שראה כיצד מנחיתים על העמדה שלו שחקן בכיר מה-NBA, כמו וולטר הרמן, שעתיד להיות אחד מעמודי התווך של הקבוצה. אבל הפעם המזל שיחק לטובת סן אמטריו, ופציעה של הרמן עוד בטרם תחילת העונה השאירה לו הזדמנות פז לזכות באמונו של דושקו איבאנוביץ'.

את ההזדמנות, כמו שכבר בטח שמתם לב, הפורוורד לקח בשתי ידיים. סן אמטריו מקבל 26 דקות בממוצע לערב, בהן הוא קולע 10.7 נקודות ומוריד 4 ריבאונדים. הוא לא מצטיין בשום תחום, אבל נראה מסוג השחקנים שתורמים בכל האספקטים גם יחד. הרמן כבר מתאמן ואף עשוי לחזור לשחק בהקדם. האם הקרדיט לו זוכה סן אמטריו יימשך גם כשהארגנטיני יחזור לכושר משחק? לאיבאנוביץ' הפתרונים.

כשסיים את גיל הנוער, הסיכויים לכך שסאדה ילבש את מדי הקבוצה הבוגרת של ברסה כשחקן מן המניין היו נראים קטנים, על אף העובדה שגדל והתחנך במחלקת הנוער של המועדון. בזמנו סאדה היה נראה כמו כישרון מוגבל, ללא עמדה ברורה על המגרש וללא יכולות עוצרות נשימה. אחרי שלא היה חלק מנבחרות הקדטים והנוער של ספרד, התגלה סאדה לראשונה באליפות אירופה לעתודה, שם הציג בעיקר אתלטיות מרשימה במונחים אירופיים.

לאחר שלוש עונות בהן בילה כנער פוסטר מהזן הנמוך ביותר בבארסה, הועבר סאדה לג'ירונה הסמוכה בעונת 2006/07 (שם נפגש עם ידידנו סן אמטריו), והחל בהתפתחות מרשימה. תחת סבטיסלב פשיץ', הפך סאדה לרכז פול-טיים-ג'וב, והראה ניצוצות של כדורסל מלהיב ומהנה. לצד סן אמטריו ושאר חברים, זכה סאדה בצ'אלנג' קאפ. בעונה שלאחר מכן, עם פדרו מרטינז כמאמן ועם פחות כוכבים מסביבו, סאדה כבר היה לאחד הרכזים הטובים בליגה הספרדית, ונראה כמו שחקן נהדר לכל רמה.

עם התפרקותה של ג'ירונה, סאדה בחר, איך לא, לחזור לבארסה, הפעם ממקום חיובי יותר ולא על תקן נער פוסטר. העונה, כמו בעונה הקודמת, סאדה הוא למעשה רכז שלישי ברוטציה, אך למרות מספר הדקות המוגבל, מייצר תמיד פעולות חיוביות ומצדיק את הקרדיט שהוא מקבל.

סאדה הוא אחד השחקנים היותר מאותגרים התקפית שתמצאו ביורוליג, כפי שניתן ללמוד מממוצע הנקודות ומאחוזי הקליעה הנמוכים שלו (23% בלבד מהשדה העונה), אך את כל האספקטים האחרים במשחק, סאדה עושה ברמה גבוהה מאוד. הוא אתלטי, מוסר ולוקח ריבאונדים, שומר וחוטף, ומעל הכול - משחק בשביל הקבוצה. רול-פלייר כמו סאדה הוא נכס. סביר להניח שבקבוצה אחרת סאדה היה משמעותי ובולט יותר, אבל כנראה שאין מאושר יותר מסאדה במצב העניינים הנוכחי, בו הוא שחקן רוטציה לכל דבר ועניין בברסה הגדולה.

בלאנקו אמנם צעיר בשנה מסאדה וסן אמטריו, אבל גם הוא לא משך יותר מדי תשומת לב כשהיה צעיר יותר. הוא אמנם עבר בנבחרות הצעירות של ספרד, אבל מעולם לא שיחק בהן תפקיד מרכזי. צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב, התקדם בלנקו מהליגה הספרדית השנייה ועד למלאגה.

לאחר שנתיים ראשונות בקריירה בחיחון מהליגה השנייה, היתה זו פואנלברדה שסימנה את בלאנקו והעבירה לשורותיה את הפוטצניאל הגולמי למדי דאז לפני עונת 2005/06. מה שחשף את בלאנקו יותר מכל לקהל, היו הדאנקים והאתלטיות המרשימים שהציג לראווה בתחרויות הטבעות שונות, ופחות בגלל יכולת מרשימה נטו על המגרש.

בלאנקו הלך והשתפר, הראה יכולת טובה אך לא יציבה דיו, אולי פסיבית לעיתים. בלנקו היה סייד קיק שמבליח לפעמים, לא אחד שבונים סביבו את המשחק. בעונה האחרונה, הרביעית שלו במדי פואנלברדה, בלאנקו כבר היה המנהיג של הקבוצה ממדריד לצד בראד אולסון האמריקאי. בלנקו סיים את העונה עם מספרים גבוהים- 13.4 נקודות באחוזים טובים ו-4 ריבאונדים, ולא פחות חשוב מכך הראה יציבות מפתיעה, והרבה ורסטיליות במשחק שלו. לא יהיה מוגזם לומר שבעונה שעברה בלנקו היה אחד הספרדים הטובים בליגה.

העונה המצוינת בפואנלברדה גררה בעקבותיה חיזורים מצד הקבוצות הספרדיות הגדולות יותר, שהסתיימה עם חוזה לשלוש שנים במלאגה המתחדשת. בלאנקו מאפשר מנוחה לטקוואן דין וייז'י וולש בעמדות 2 ו-3, ומספק מהספסל תפוקה מגוונת בהגנה וקליעה טובה, לצד הבנת משחק ברמה גבוהה ומשחק ממושמע. הממוצעים שלו ביורוליג עד כה עומדים על 6 נקודות למשחק בכמעט 60% מטווח השלוש. בלנקו ימשיך כנראה לעלות מהספסל העונה, אך ניסיון העבר מלמד שהספרדי נמצא בשיפור מתמיד. כך או כך בלאנקו, בדומה לסאדה וסן אמטריו, הוא כבר עכשיו אובראצ'יבר.