ארז אדלשטיין נעלם ממפת הכדורסל הישראלי. אחד המאמנים המצליחים והשנויים במחלוקת בדור האחרון לא מאמן קבוצה זה שלוש שנים. משחקו האחרון כמאמן ראשי היה גמר הפיינל פור של 2005/2006 עם הפועל ירושלים, בו הובס ב-30 הפרש על ידי מכבי תל אביב. מאז אותו משחק הוא הספיק לשמש כעוזרו של פיני גרשון לתקופה קצרה באולימפיאקוס (שם לא השאיר חותם גדול: "לא ממש זוכרים אותו פה", מעיד ניקוס ורלאס, המכסה את הקבוצה עבור העיתון "פרוטאת'ליטיס", א.נ), להתמנות לעוזר מאמן נבחרת ישראל ולקבל את תפקיד מאמן הנבחרת האולימיפית ולהדריך אותה באוניברסיאדה ובמכבייה.
מדובר ברזומה דל יחסית - בטח למאמן שהגיע פעמיים לחצי גמר הפלייאוף ופעמיים לגמר הפלייאוף בארץ, ושבמשך שנים נחשב לאחד ממוחות הכדורסל הגדולים במדינה. והנה, אם לא יקרה דבר יוצא דופן, בעוד חודש יפתח המוח המבריק עונה רביעית בה לא מאמן קבוצה. זה כנראה הזמן לשאול: מה עובר על ארז אדלשטיין ובכלל, עד כמה הוא יהיה משמעותי בטורניר היורובאסקט הקרוב?
בחור כארז?
"בתקשורת המקומית הוא הצטייר כסוג של גאון כדורסל", מספר על אדלשטיין מקורב להפועל ירושלים, קבוצתו האחרונה, אך מסייג במהרה: "בפועל, אולי האישיות הבעייתית שלו הפריעה לו להצליח. זה בא לידי ביטוי בשתי הקדנציות בירושלים. סביר להניח שהאישיות הבעייתית והפרנויה גרמו לו בירושלים לחיכוכים עם חלק מחברי ההנהלה". השיא של אותם "חיכוכים", בלשון המעטה, הגיע בראיון שהעניק גידי דודי, מנהל הפועל ירושלים, לערוץ הספורט, בו הוא כינה את אדלשטיין "רע", "שפל", ו"בושה לעולם הספורט". אלה עוד הדברים העדינים שנאמרו באותו ראיון.
כידוע, זו לא הייתה הפעם הראשונה שאדלשטיין הסתבך בפרשייה לא מחמיאה. לא פעם ולא פעמיים דאגו עיתונאים ועורכים לקשר בין שערו הג'ינג'י של אדלשטיין לבין התנהגותו בתוך ומחוץ למגרש. אחת התקריות המפורסמות ביותר הייתה בינו לבין גילי מוסינזון, בזמן השניים שיתפו פעולה בעירוני רמת גן. במהלך אותו אירוע זרק אדלשטיין לוח משחק לכיוונו של מוסינזון, שפגע בפורוורד הישראלי וגרם לפצע מדמם. "היה בינינו תאקל מאוד מתוקשר, אבל אני מאוד אוהב את ארז ומעריך אותו מבחינה מקצועית", סיפר השבוע מוסינזון עצמו. "הדיבורים על ה'שיגעון' של ארז, כביכול, הם לא נכונים. כשבן אדם לוקח דברים ברצינות הוא לוקח ללב, כי מאוד אכפת לו ממה שקורה".
עם אותו שיגעון או בלעדיו, אדלשטיין מונה לעוזרו של צביקה שרף בנבחרת, ביחד עם רוני בוסאני, והוא המריא איתה שלשום לאליפות אירופה. קשה שלא לתהות האם למאמן שלא עמד שלוש שנים על הקווים עדיין יש את זה. "זה שהוא לא אימן כמה שנים לא אומר שהוא הופך ללא משמעותי", מגיב אחד משחקני הנבחרת לדברים. "אני חושב שארז מאוד דומיננטי, במיוחד באימונים, במערך האימון, בדברים שעושים ובנושאים הטקטיים".
גם ארז ביטמן, שעבד עם אדלשטיין כעוזר מאמן גם בהפועל ירושלים וגם בנבחרת האולימפית, מסכים עם אותו שחקן נבחרת: "למי שיש מוח כדורסל פשוט יש את זה, לא משנה אם הוא מאמן במהלך השנה או לא. עצם העובדה שהצלחנו להביא עכשיו חמישה שחקנים לבוגרת מדברת בעד עצמה. אם תסתכל על הנבחרת הבוגרת תראה שגם יש שלושה-ארבעה שחקנים שעברו אצלנו בנבחרת הנוער. חלק גדול מהנבחרת הבוגרת מורכבת משחקנים שעברו דרך ארז".
כאמור, בנבחרת עצמה לאדלשטיין יש תפקיד משמעותי, יחסית לאחד מתוך שני עוזרים. לא מעט תרגילים שמשחקת הנבחרת הם תרגילים המיוחסים לאדלשטיין, וגם באימונים עצמם הוא דומיננטי ואף מעביר בעצמו את חלקם. "עובדים אצלו קשה, אבל הוא עושה דברים מעניינים ומנסה כל הזמן לגוון", מספר אחד משחקני הנבחרת. "הוא לוקח תרגיל מסויים ומוסיף לו כל מיני וריאציות, דברים שאתה בדרך כלל לא רואה אצל מאמנים אחרים. לא צריך הרבה דקות בשביל לדבר איתו ולראות שהוא גאון כדורסל. הוא קורא הכול ומגיב מהר מאוד תוך כדי תרגיל. זה נכון שהוא לא ניהל משחק כבר הרבה זמן, אבל אתה רואה שהוא עדיין חי את זה".
גם גילי מוסינזון לא חוסך שבחים על רמתו המקצועית של אדלשטיין: "אני לא חושב שאי-פעם היה לנו אימון דומה. בכל פעם היה משהו חדש מבחינת כדורסל, כל אימון נראה אחרת ועובדים בו על דברים שונים. בעיקר, היה מעניין. יש מאמנים שהאימון שלהם הוא קבוע כל השנה, ואצל ארז תמיד היו כל מיני דברים מקוריים ותרגילים שלא מתרגלים בכל הקבוצות. הוא לא מאמן בנאלי".
ייתכן כי הריחוק מאור הזרקורים היטיב עם אדלשטיין. "כיף לדבר איתו. הוא מצחיק ושנון, כמו כל בן אדם הוא מתעצבן מידי פעם, אבל הוא לא שונה מאף אחד אחר", מעיד שחקן שהתאמן תחתיו בתקופה האחרונה. עם זאת, אומר אותו שחקן, "כשאתה עוזר מאמן זה הרבה יותר קל, כי אין עלייך את כל הלחץ עלייך והרבה יותר נוח לעבוד".
אליפות אירופה הקרובה חשובה מאוד עבור אדלשטיין, אך קשה להגיד כי מדובר במבחן של ממש עבורו. המבחן האמיתי באליפות יהיה של צביקה שרף. נראה כי המבחן האמיתי של אדלשטיין הוא האם בסיום הטורניר ישוב לאמן קבוצה. "אני בטוח שהוא יחזור למרכז הבמה של הכדורסל הישראלי", אומר מוסינזון. "הוא יותר מדי טוב בשביל שזה יתפספס. הוא עשה הישגים והוא עוד יעשה הישגים".
עיקר הבעיה של אדלשטיין בחזרה למרכז הבמה היא במציאת קבוצה שתענה על הדרישות שלו. "למי שהגיע להישגים כמו של ארז והביא קבוצות לפיינל פור, יש סטנדרטים קצת שונים", מתאר זאת ארז ביטמן. הכוונה לסטנדרטים מקצועיים, אך גם כלכליים. מעטות הן הקבוצות בארץ שיכולות להתאים מקצועית וכלכלית לאדלשטיין, במיוחד כשלוקחים בחשבון כי לירושלים הוא לא יחזור, ולמכבי תל אביב כנראה לא יגיע בזמן הקרוב. "כמעט אין קבוצות בארץ שיכולות לשלם לארז את השכר שמגיע לו", אומר מוסינזון. "בליגה יש בקושי שתי קבוצות שמשלמות למאמן, ואני באמת חושב שאף אחד לא יכול לשלם לו כרגע את מה שהוא צריך לקבל. להוציא את מכבי וירושלים, כמה מאמן כדורסל כבר מרוויח במקומות אחרים?".
האספקט השני הוא, כאמור, מקצועי. יש הטוענים שאדלשטיין כבר השיג את מה שאפשר להשיג בארץ מחוץ למכבי תל אביב. "אני לא יודע כמה הוא רוצה לחזור לאמן בארץ", אומר השחקן שהתאמן אצלו בנבחרת. " אין ספק שהוא יכול לאמן ולהצליח, השאלה היא מה המקום הנכון בשבילו לאמן בארץ. סתם קבוצה הוא הרי לא ייקח".
דווקא ביטמן רואה את שותפו לשעבר חוזר לאמן, במידה ויקבל את השקט התעשייתי שהוא זקוק לו: "אני מקווה שמתישהו הוא יקבל הצעה שמתאימה לו, כי הוא יכול לעזור לקבוצות גם בארץ וגם בחו"ל. מי שמסתכל על הענף למעלה ומסביב, ולא בפן הריכלותי, צריך למדוד מאמנים לפי היכולות שלהם. בזה אנחנו לוקים, ולכן יש הרבה מאמנים שמעדיפים לאמן בחו"ל. צריך לתת למאמנים לעבוד בשקט, לבחון אותם על פי התוצאות וההישגים שלהם ולא על פי דברים אחרים. כשמסתכלים על הדברים בצורה הזו, אין ספק שלארז מגיעה הזדמנות".