האקדמיה נתפסת כבר שנים כחממה לבטלנים. הציבור הישראלי נהנה לצקצק בלשונו לנוכח אנשי האקדמיה מדושני העונג, הספונים במגדלי השן של האוניברסיטאות ונהנים מנסיעות תכופות לחו"ל על חשבון הקופה הציבורית. אלא שרוב הציבור לא מכיר את העובדות על רמת השכר שלהם, היקף העבודה, ותרומת פועלם לחיים של כל אחד מאתנו.
על רקע שביתת הסגל האקדמי הבכיר, שנכנסה היום (חמישי) ליומה החמישי, פורסמו נתונים שטיפחו את הדימוי הרווח. על פי הנתונים, שכר המרצים נע בין 14 ל-24 אלף שקלים בחודש עבור 6 שעות עבודה שבועיות בלבד, הם נהנים משבתון בכל קיץ והעדר שכר דיפרנציאלי משבית כל תמריץ לשפר את עבודתם.
"זהו ספין של האוצר", קובע בזעם יו"ר הסגל האקדמי הבכיר פרופ' צבי הכהן בשיחה עם וואלה! חדשות. "צורת ההצגה של הנתונים בתקשורת מעוותת, ומהווה לפעמים שקר בוטה ממש", הוא טוען, ומפרק אחת לאחת את הטענות נגד המרצים. "בכל סכסוך אנחנו מסבירים לאוצר את עמדתנו, וכל פעם הם משחררים לעיתונות את הנתונים המעוותים מחדש".
53 שעות עבודה
מרצה אכן מחויב רק לשש שעות הרצאה פרונטליות בשבוע. אולם רוב עבודת ההוראה נעשית באופן יחידני עם סטודנטים לתארים מתקדמים, כשכל מרצה אחראי להם אישית, מסייע ומייעץ להם במחקר, ובודק עבודות תזה ודוקטורט. הסגל האקדמי גם מאייש את ועדות המרצים, המנהלות למעשה את האוניברסיטה.
בנוסף, איש האקדמיה הוא קודם כל איש מחקר, ואמור להקדיש את מיטב זמנו לקידומו. קשה לכמת את היקף עבודת המחקר, ההוראה הפרטנית והאדמינסטרציה. על פי אומדן שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצא שאיש אקדמיה עובד כ-53 שעות בשבוע. ללא ספק, יותר ממשרה מלאה ממוצעת.
לטענת הכהן, אין מה לקנא גם בשבתון הקיץ של המרצים. "בשבתון לא נוסעים לאקפולקו, אלא למוסד אקדמי אחר בעולם כדי להנות ממכשור שאין בארץ, ולהתעדכן עם קולגות בחו"ל. זה זמן שמושקע במחקר".
אחת הטענות שמרגיזות במיוחד את המרצים היא שאין להם תמריץ להתקדם. "הסנקציה הכי גדולה של איש סגל אקדמי היא לא להתקדם", אומר הכהן. במחקר שערך פרופ' ינון כהן מאוניברסיטת תל אביב, הוכח שהפער בין מרצה מצטיין לבין מרצה שאינו מצליח להתקדם מגיע עד לשני מיליון שקלים לאורך הקריירה. בנוסף, מוענקים לחוקרים פוריים במיוחד מענקי מחקר. אבל מעבר לתמריץ הכלכלי, קיים גם לחץ חברתי ומקצועי להתקדם. "זה לא גוף פירמידלי. באקדמיה מצופה מכולם להגיע לראש הפרמידה להיות פרופסור מהמניין", אומר הכהן.
מכשירי מחקר מחלקי חילוף
שכרם של חברי הסגל נשחק באופן משמעותי בלמעלה מ-15% בשנים האחרונות. "אנו תובעים מהאוצר לפצות את חברי הסגל על השחיקה, ולייצר מנגנון שימנע את השחיקה בעתיד", אומר הכהן. "לא יתכן ששכרם של חברי הסגל האקדמי הבכיר, אשר מהווים את חוד החנית האסטרטגי-כלכלי של ישראל, יישחק בצורה כה חמורה".
לאוצר קל להתעלם מתרומתה האדירה של האקדמיה לחיים החברתיים והכלכליים. הרי המחקרים של היום יניבו פירות רק בקדנציה של שר האוצר הבא. אבל ישראל כבר מזמן לא נסמכת על ייצוא תפוזים, אלא על ייצור וייצוא ידע, שנוצר בבתי החרושת של המוסדות האקדמיים בעבודה מאומצת.
המתקפה על האקדמיה לא באה משנאת האינטלקט או הקדמה, אלא מהרתיעה מהתנהלותה כגוף ציבורי. אנשי האוצר עושים ימים כלילות על מנת להוריד את עלויות השכר, לקצץ בפנסיות ולפגוע באיגודים המקצועיים, גם במחיר של פגיעה בשירותים הבסיסיים ביותר שניתנים לציבור או פגיעה בנכסים חשובים - כמו ההשכלה הגבוהה.
זלזולה של המדינה באקדמיה היא שמביאה לבריחת מוחות רבים וטובים לחו"ל, ולא השכר האחיד. "הצמצום באוניברסיטאות הוא בלתי נסבל", אומר הכהן, ומספר איך הוא מרכיב מכשיר מחקרי מחלקי חילוף שהוא מוצא במעבדות, על מנת לחסוך בקנייה של אחד חדש.