השוק מנקודת מבט של סטפק

לאבנר סטפק יש משכנתא על הראש. ואפילו גדולה. הוא אולי מנהל עם אביו בית השקעות של 12 מיליארד שקל, אבל כשבסלולרי מופיע מספר לא מזוהה, הוא תוהה אם זה הבנק שמחפש אותו. כשתוהים למה לאחד כמוהו, שבעיות נזילות רחוקות ממנו מרחק שנות אור, יש משכנתא, הוא לא מבין את השאלה. "כמו כל אדם צעיר כיום, יש לי הרבה מה לעשות עם הכסף באפיקים אחרים מלבד להשקיע אותו בקניית דירה. אנשים צעירים צריכים להשקיע יותר במניות. ויותר מהכל, לא היו הרבה הזדמנויות בהיסטוריה שבהן הריבית על המשכנתאות היתה נמוכה כמו היום. זה משתלם".

האב, צבי סטפק, דווקא חושב על המשכנתא ברמה המנטלית. "יש במשכנתא משהו חיובי מבחינה פסיכולוגית, שמאלץ אותך לחסוך כל חודש", הוא אומר. הסטפקים לא מדברים על ההצהרה שבמשכנתא. אבל דווקא בגלל האלמנט הפסיכולוגי, יהיה קשה למצוא צאצאים נוספים של מיליונרים ישראלים שמשלמים משכנתא.

מבחינה תקשורתית, השבוע האחרון היה השבוע של צבי ואבנר סטפק. אמנם הבורסה סערה וגם חברת מיטב שבשליטתם סבלה מכך, אבל בזמן שהציבור ניסה להבין אם זוהי תחילתה של מפולת או שמדובר רק במשבר זמני, שלאחריו תחזור הגיאות המוכרת, הברוקר הוותיק ובנו היו עסוקים בניווט בין ראיון באינטרנט למשנהו, דוחים ראיון יום שישי בערוץ טלוויזיה אחד כי כבר התחייבו לערוץ אחר - ובין לבין משחילים ראיון קצר ברדיו.

התקשורת תמיד אהבה את צבי סטפק, אבל באירועי השבוע האחרון הוא היה אטרקטיבי במיוחד. סטפק הוא מהבודדים שהזהירו - במסיבת עיתונאים מיוחדת לפני כשמונה חודשים - שהמחירים גבוהים מדי. הוא שילם על כך מחיר תקשורתי. בסערת העליות של חצי השנה האחרונה הוא נאלץ לשמש, כפי שניבא בעצמו בנובמבר, בתפקיד "מנהל הסיכונים שמצטייר כאידיוט כשהמשק עולה". אחרי ככלות הכל, לא כל כך כיף לראיין מחריב שמחות מועד בזמנים של עליות. אבל בשבוע האחרון המצב השתנה והסחורה הפסימית שלו היתה מבוקשת. אחרי הכל, קשה למצוא מישהו ששרד את השוק על מפולותיו ב-30 השנים האחרונות ועדיין מציג קבלות של הצלחה לאורך השנים.

הסימביוזה של משפחת סטפק עם כלי התקשורת הכלכליים מעניינת גם כי סקס-אפיל או כריזמה תקשורתית אינם סימן ההיכר של השניים. בשנים שבהן מסעדות היוקרה בסיטי של תל אביב היו מלאות בברוקרים צעירים בני 30-40 ומתעשרים חדשים שסעדו בשעה שמכונית היוקרה שלהם חונה בחוץ, הסטפקים נשארו היורמים של הבורסה, שגאים בכך שאינם נוהגים אלא מתניידים בתחבורה ציבורית.

ולא, הם לא משתמשים בשירותים של יועץ תקשורת או אסטרטג, אבל גם בעל המקצוע המוצלח ביותר לא היה מצליח לעצב להם תדמית טובה יותר. כבר שנים שהפרופיל התקשורתי שלהם מבוסס על דימויים כמו יושר, אמינות וסולידיות. התקשורת, מתברר, אוהבת דווקא את התכונות האנטי-תקשורתיות שלהם, אלה שעוזרות להם לשכנע לקוחות להפקיד אצלם את כספם.

אבל אסור לטעות, סטפק האב אינו טירון במגעים עם התקשורת, והוא הבין את חשיבותה לעסקים בשלב מוקדם. כבר ב-1980, שנה אחרי שהקים את חברת ניהול תיקי ההשקעות מיטב, החלה החברה להפיק ניתוחים כלכליים לציבור ולעיתונות. שנה לאחר מכן נתן סטפק את הראיון הראשון שלו לרדיו וב-1983, כאשר הבורסה של תל אביב נסגרה לשבועיים בגלל המפולת במניות הבנקים, היה זה סטפק שבישר בשידור חי בגלי צה"ל על פתיחתה מחדש.

אחת הביקורות כלפי פעילי הבורסה של היום היא שרבים מהם צעירים שלא חוו מעולם מפולת. את סטפק אי אפשר להאשים בכך. כבר לפני 15 שנים הוא נחשב לאחד מוותיקי השוק. גם הבן, אבנר, טוען לוותק במפולות, למרות גילו הצעיר. "עברתי מפולות גם בשנות ה-80 וה-90. גדלתי עם אבא שלי, ולראות מה קורה לאבא שכל עולמו היא הבורסה בתקופות של נפילות - זה משפיע עליך, ומלמד אותך שההיסטוריה תמיד חוזרת", הוא אומר.

אז לאן לדעתכם הולכת הבורסה עכשיו?

צבי: "צפויה לנו עוד תקופה של תנודתיות, ובסך הכל התיקון יימשך".

אבנר: "מבחינת הכלכלה של ארה"ב ושוק הנדל"ן שם, עדיין לא ראינו את סוף הירידות. האמריקאים ממונפים בטירוף, והשנה הזאת תכריע אם הכלכלה האמריקאית הולכת לקראת נחיתה רכה או לקראת דרמה. אבל המשבר הנוכחי הוא בחלק קטן מענף הנדל"ן האמריקאי, שוק הסאבפריים, ועל ארה"ב כולה אומרים שהיא כבר לא בעלת השפעה כזאת גדולה על כלכלת העולם".

צבי: "אף אחד לא יכול להעריך, גם לא בן ברננקי (נגיד הבנק הפדרלי של ארה"ב), עד לאן יחלחל המשבר. אני מאמין בשכל הישר, ובנדל"ן יש עניין של ציפיות. במשבר כמו עכשיו, הציפיות משתנות והקונים בכל ענף הנדל"ן, ולא רק בתחום המשכנתאות, עוצרים ומחכים. ארה"ב עדיין דומיננטית מאוד בכלכלה העולמית ומחזיקה ב-25% מהתוצר העולמי. כיום העולם גלובלי מדי, והמתאם בין התנהגות השווקים השונים בגלובוס קרוב ל-1".

אתם שניכם פסימיים באותה מידה?

אבנר: "אני אולי קצת פחות פסימי".

צבי: "זה לא עניין של פסימי או אופטימי. אני מנסה להיות ריאלי ולא לערבב משאות נפש עם הערכות, כמו שעושים הרבה שחקנים בשוק. הציר הנכון הוא של זהירות מול אגרסיוויות בהשקעות. כבר חצי שנה אני אומר שזו העת לסולידיות, אפילו במחיר של ויתור על רווחים זמניים. אם ב-2003 הייתי עם 80% במניות, כיום אני עם 20%".

אבנר: "שוק המניות הוא הכי אטרקטיווי בעולם וקשה לתזמן את השוק. אבל ההיגיון הפשוט אומר שיש תקופות שבהן מגדילים את רכיב המניות, ויש תקופות שמקטינים אותו. לא כדאי לנו להיות פסימיים. אנחנו בביזנס שנהנה רק מעליות".

צבי: "זה אמנם ביזנס שנבנה מאופטימיות, אבל אתה צריך לומר בגלוי מה אתה חושב, גם אם זה נגד האינטרסים שלך. העובדה היא שבממוצע בכל עשור יש איזושהי נפילה. ראינו את זה בנפילות של 1982, של 1994 ושל 2002".

ומהי ההבדל בין התקופה הנוכחית והנפילות שראינו השבוע למה שקרה בפעמים קודמות?

צבי: "הצימאון של הציבור לדעת גדול בהרבה מבתקופות קודמות. אנחנו רואים את זה כל הזמן במכללה שלנו. כיום הציבור בישראל לא ממונף ולא לוקח סיכונים גדולים מדי. זה לא הסיפור של 1994. כיום העסק בריא יותר ונמצא בידיים מקצועיות. הסיכון העיקרי לא מגיע מהציבור, שכבר לא קונה מניות באופן ישיר כמו בפעמים קודמות, אלא ממנהלי ההשקעות של הציבור. תחרות התשואות שנבעה מרפורמת בכר התבטאה בתופעת לוואי של הקצנה בסיכונים שכולם לוקחים. הציבור צריך לבחור טוב את המנהלים שלו בתיקי השקעות, קרנות נאמנות וקופות גמל, ולעשות את זה גם לפי פרמטרים של אתיקה ויושר".

אבנר: "תחום חיסכון הפנסיה של הציבור הוא דוגמה קלאסית. אנשים חושבים שהם יושבים בקופת גמל סולידית ולא מודעים לסיכון האמיתי שלה. הם נמצאים לפעמים בחשיפה של 40%-45% למניות. הבעיה הזאת חריפה דווקא בקופות הגמל הגדולות שנרכשו מהבנקים. שם מדובר בדרך כלל על ציבור מבוגר שקרוב לפנסיה שלו ולא טורח לבדוק ולעבור בין הקופות. נראה מה יקרה כשיבוא משבר רציני בשוק ואיך יגיב פנסיונר שאיבד 15% מקופת הגמל שלו בשנה".

צבי: "כיום הכלכלה הגלובלית חזקה מבעבר, אבל אין פוליסות ביטוח. להרבה מנהלים אין כיום פרספקטיווה וראייה מערכתית. בניתוח של סיטואציה, יש לך המון גורמים שהרבה פעמים סותרים זה את זה. לפעמים צריך פשוט שכל של פלאח, שכל ישר".

אבנר: "עם כל הכבוד למשבר משכנתאות הסאבפריים בארה"ב, האנליסטים לא מצליחים לראות את התמונה הכוללת. יש בשווקים מינוף מאוד גבוה. מחירי הנדל"ן מנופחים, יש המון פסיכולוגיה בשווקים. אי אפשר לנבא את החודשים הקיצוניים למעלה ולמטה. זה כמו מזג האוויר: כשהשוק רותח ועצבני צריך טריגר קטן. אז עכשיו מצאו תירוץ - הסאבפריים".

צבי: "השוק מקצין ידיעות שליליות וחיוביות".

אבנר: "למשל עסקת הנדל"ן הענקית שהיתה השבוע (דלק נדל"ן ויגאל אהובי רכשו נדל"ן ב-2.83 מיליארד דולר - ח.ע). מי שמכר את הנכסים האלה ליצחק תשובה ויגאל אהובי לא בהכרח מטומטם. יש כיום הנחה שכל עסקה שמערבת רכישת נדל"ן תצליח. אבל יש גם עסקות גרועות. יש בועה בנדל"ן ובועה בסין".

צבי: "צריך יכולת לשלב גם הבנה מדינית בניתוח הכלכלי. ההקשר הגיאו-פוליטי של ישראל - בין חמאס, חיזבאללה, סוריה ואיראן - לא טוב. אחד החששות שלי הוא דווקא מצרים, שאחרי שמובארק יירד מהשלטון, עם תנועות האיסלאם הקיצוני והעוני העצום שם, היא קרקע מצוינת להפיכה איסלאמית. יש מאבק בעולם המוסלמי בין השיעה לסונה, וישראל נמצאת בלבו. אם השיעה יגבר זה לא יהיה סימפטי. כל זה לא חייב להתממש וזה לא אומר לצאת מהבורסה, אבל יש סיכונים רבים שלכל אחד הסיכוי שלו להתממש".

אין זה מקרה שצבי סטפק מגלה עניין בתהליכים גיאו-פוליטיים. את ההשקעות. ב-1979 הקים את מיטב עם שותפו, שלמה סימנובסקי. אבנר, הבן הבכור, כבר גדל אל תוך בית ההשקעות.

באיזה גיל התחלת לעבוד במיטב?

אבנר: "בגיל 5-6, כשהחברה הוקמה. אני זוכר את עצמי עוזר לקפל מעטפות ופרוספקטים עם סבתא. אחרי זה אבא היה נותן לי לגרוס ניירות, והייתי מקבל על זה שכר של לירה ורבע לשעה. באיזשהו שלב עשיתי עם אבא הסכם קבלנות לפיו הוא יקבל תשלום על כל שקית 'ספגטי', כמו שהייתי קורא להן - שקית של ניירות גרוסים שהבאתי לו. מאוחר יותר הייתי עושה כל מיני שליחויות לבנקים בשביל מיטב. בגיל 13-14 כבר שלחו אותי בקיץ למין 'קייטנה פיננסית' שלימדה מושגי בסיס בשוק ההון. ובגיל 17-18, לפני שהתגייסתי, עבדתי בתחום הפרסום במיטב".

לא התלבטת לגבי הכניסה לעסק המשפחתי?

אבנר: "אבא לא דחף אותי לעסק. אחרי הצבא התלבטתי ושאלתי את עצמי אם כל החיים יהיה עלי הצל הזה של 'הוא קיבל את בית ההשקעות בכפית'. אז אחרי הצבא ירדתי לאילת וניסיתי לפתוח שם דיסקוטק, אבל זה היה ניסיון של חצי שנה שלא הלך. ופשוט אהבתי את עולם ההשקעות".

לא מסובך לעבוד עם אבא?

אבנר: "כדי לעבוד בחברה עם אבא, צריך להיות מסוגל למחוק את האגו שלך. מישהו עם אגו לא יכול לעבוד עם אבא שלו, כי אז הוא מסתבך".

לא התחשק לאף אחד מכם לעסוק פעם בתחום אחר, שלא עוסק רק בגלגול כסף של אחרים?

אבנר: "אני מכיר את הטענה הזאת. אנחנו עושים את הדבר הכי חשוב. אנחנו שומרים לאנשים על הכסף שלהם, ומונעים מהם לעשות איתו שטויות. אם מישהו רצה לקנות אופציות ב-1.5 מיליון שקל מהחסכונות שלו ושיכנעתי אותו להשקיע אחרת, עשיתי משהו חשוב. חוץ מזה, אל תשכח שבלי שוק ההון לא היתה צמיחה במשק והכלכלה לא היתה זזה. חוץ מזה, זה תחום עתיר אדרנלין, ואני בן אדם מאוד תחרותי, אפילו יותר מאבא שלי".

צבי: "אני גם הומני וגם ריאלי. תואר ראשון עשיתי בהיסטוריה, לימדתי הרבה שנים היסטוריה, תמיד אהבתי ללמד ולכתוב. התחלתי להתעניין בבורסה המצ'וקמקת שהיתה פה כבר בגיל 15-16. הייתי הולך לפסאז' שבו היא שכנה ומציץ. ובתואר השני כבר עשיתי הסבה למינהל עסקים מתוך מחשבה שאני הולך לשוק ההון. אף פעם לא הצטערתי על זה. זה תחום מאוד רבגוני. לא הייתי יכול ללמד היסטוריה במשך 40 שנה".

קשה למצוא מתח בין האב לבן. צבי סטפק מנצל כל הזדמנות שהבן יוצא מהחדר כדי "לפרגן לבן" ולהדגיש את הדומיננטיות שלו בניהול החברה. הסיבה לכך היא כנראה העובדה שהשנים האחרונות אכן היו "רבגוניות מאוד" בעבור הסטפקים. הם ידעו לנצל את הגיאות ששררה בשוק מאז 2002 עד תומה, ולא פיספסו כמעט שום מגמה בשוק כדי לצמוח. עם מהלכי הפיתוח העסקי שיזמו אפשר למנות את ייסוד פעילות קופות הגמל וקרן הפנסיה, רכישת קרנות הנאמנות מבנק ירושלים, הנפקת תעודות סל, פיתוח פעילות ניהול סיכונים ופיתוח המכללה. ניתן לספור על שתי אצבעות גופים ותיקים בשוק שביצעו מהלך כזה בשנים האחרונות.

צבי סטפק מדגיש כי הדבר כן היה כרוך בנטילת סיכונים. "ההקמה של כל הפעילויות החדשות האלה גורמת להפסדים בשנים הראשונות", הוא אומר.

בואו נצא לרגע מהבועה של שוק ההון. לא הכל טוב. מה אתם חושבים על הקשר בין הפערים החברתיים בישראל לשוק ההון?

אבנר: "שוק ההון יוצר פערים חברתיים, ומי שאומר אחרת מתייפייף. האזרחים העניים באמת הרי לא יכולים לקנות מניות. גם במיתון של 2002 אמרתי שהצמיחה תגיע בסוף, אבל לא לכל העם. גם חלק גדול מהמעמד הבינוני, שהבורסה לכאורה מאפשרת לו להשתלב ברווחי החברות הגדולות, פועל בצורה עקומה עם ההשקעות שלו. הציבור הרי בורח אחרי המפולות ונכנס לבורסה אחרי העליות שלה. שוק ההון הוא קפיטליזם, והוא יוצר פערים חברתיים".

אז מה צריך לעשות? חקיקה סביב הבורסה שתעביר כסף לעניים?

אבנר: "לא. אין מה לעשות, הבורסה תמיד תהיה מכשיר קפיטליסטי. זה התפקיד שלה. מה שכן, צריך לאזן את זה עם חקיקה כמו העלאת שכר מינימום ופנסיה חובה. בישראל אנשים עיוורים לבעיות הפערים החברתיים. כשמדברים על פריפריה כולם חושבים על קרית שמונה. אבל חמש דקות מפה דרומה אני יכול להראות לך פריפריה".

צבי: "תסתכל על סקנדינביה. למה הפערים החברתיים בסקנדינביה קטנים כל כך? איך הם מצליחים לממן את האוניברסיטה לכולם?"

אז הדרך לסייע לחברה היא בתרומות?

אבנר: "גם. מדיניות התרומות במגזר העסקי היא בושה וחרפה. אני רואה את זה כשאני מבקש מאחרים לתרום. תרומות בישראל משמשות יותר מדי ככוח פוליטי".

כמה חברות עסקיות צריכות לתרום?

אבנר: "מהמגזר העסקי אני מצפה לתרומות ברמה של 2%-4% מהרווח הנקי".

למה לא יותר, בעצם?

צבי: "אי אפשר לתרום הכל. יש ספקים, עובדים, בעלי מניות שלכולם אתה חייב משהו".

אבנר: "ברמה האישית, מההכנסות האישיות שלי אני תורם יותר".

בנוגע לבעיה חברתית אחרת שמעסיקה את המדינה: אתה עושה מילואים בחיל התותחנים - תמשיך ככה עד גיל 40?

אבנר: "כן, הייתי בתעסוקה של כמה שבועות בשכם באחרונה. מילואים זה ערך וחייבים לעשות את זה. זו מדינה שחייבת צבא וחייבים לעשות מילואים. אז אני מגיע למילואים עם טלפון סלולרי ולפטופ, ולא מתנתק".

כל הצניעות הזאת זה חינוך מהבית?

אבנר: "אנחנו לא קמצנים. המנטרה אצלנו לא היתה חיסכון. אני לא מסכן ותמיד חייתי טוב. אבל כמה כסף, בתור משפחה עם שני ילדים, אני כבר יכול להוציא? 20 אלף שקל בחודש? דווקא היכולת להשפיע ולעזור לאחרים היא כיף. אז הכסף הזה ישכב בבנק ויעשה עוד 2%. זו הרגשה טובה יותר".

אז אתם בעצם צדיקים, לא? גם סוציאליזם וצדק חברתי, גם יושר ואמינות - וגם הצלחה עסקית?

צבי: "זו ראייה עסקית אצלי. אם אתה רוצה לבנות עסק, תהיה אמין והגון עם הלקוחות, העובדים והספקים. זה ישתלם לך בראייה עסקית. את האמת הזאת של הפלאח אין להרבה אנשים. אם תקיים עם האנשים מערכות יחסים ארוכות טווח, תצליח. יש לי לקוחות שהולכים איתי מסוף שנות ה-70. זה המבחן שלי, שלקוח יישאר נאמן לך גם אם בשנה מסוימת הבאת לו תשואה שהוא לא מרוצה ממנה.

"וגם מול עובדים. במיתון של 2000-2002 לא פיטרתי אפילו עובד אחד. אני ושלמה (סימנובסקי) כמעט לא משכנו משכורות אז. העובדים אצלי יודעים שלא יפטרו אותם בתקופה פחות טובה. כיום זה מאוד בולט שבתי השקעות לא יודעים להחזיק את העובדים. אבל זו חוכמה עסקית וחוכמת חיים, כי בשוק ההון קשה מאוד לגייס עובדים טובים כשצריך אותם.

"גם בשפל הבא נשתדל להחזיק עובדים בציפורניים, גם אם נצטרך להוריד משכורות. בעסקים צריך להכניס אמינות ויחסים אישיים. צריך להיות בן אדם, ושוק ההון שורץ אנשים שהם לא כאלה. הכי חשוב להיות צנוע. אני לא איש של מסיבות או סמול-טוק. קל להידבק בחיידק הכסף, ואני אלרגי לשואו-אוף. תהיה ישר, הגון וענייני. אין סתירה בין הסתכלות הגונה להסתכלות עסקית. יש השלמה ביניהן. מה שהגון הוא גם נכון עסקית".

בתור חברה שלא מפספסת מגמות עכשוויות, אחת ההשקעות המעניינות של מיטב בתקופה האחרונה היא בתחום החברות הירוקות - בחברת אקו-טריידרס העוסקת במסחר בפליטות פחמן.

"זו חברה ישראלית שלוקחת מפעלים מזהמים ומבצעת איתם פרויקט להקטנת הזיהום", מסביר צבי סטפק. "הרשות שמסדירה את התחום היא האו"ם, שמנהיג זירת מסחר עולמית בפחמן. האו"ם בודק בעבור כל מפעל כמה זיהום הוא חסך ומנפיק לו בתמורה ניירות ערך שהוא יכול לפדות בכסף. מפעל בגרמניה, שחתום על אמנת קיוטו המחייבת אותו להפחית זיהום, יכול לבחור אם לזהם או לקנות ממני את ניירות הערך האלה שקיבלתי בזכות זה שהפחתתי את הזיהום. אקו-טריידס מייעצת ומלווה מפעלים דרך התהליך הזה. כיום חברה יכולה לשתול יערות באתיופיה - ולקבל זיכוי לפי ההקטנה בפועל של זיהום האוויר. הפליטות הן סחורה לכל דבר, וזה מנגנון כלכלי".

"מדובר בסקטור מניות מבטיח", מוסיף אבנר סטפק. "יש לי תקציב תרומות בנפרד ולא הייתי הולך להיות פילנתרופ בכספי המשקיעים. אבל התחום הזה הוא קייס מצוין כביזנס".

עסק משפחתי של 800 מיליון שקל

צבי סטפק רואה במיטב עסק משפחתי וטוען כי לא שקל למכור אותה. בשוק ידוע כי בשנים האחרונות הגיעו לסטפק הצעות לרכישת החברה. מיטב היא חברה פרטית וקשה להעריך את שווייה, אבל אם בוחנים אותה על פי היקף הנכסים שהיא מנהלת וביחס לבתי ההשקעות הנסחרים בבורסה, אפשר להסיק ששווייה על המדף נע סביב 800 מיליון שקל.

הבעלות על החברה מתחלקת בין צבי סטפק (60%) ושלמה סימנובסקי (40%). בהתחשב בכך שמיטב הכפילה את נכסיה פי 30 בעשור האחרון, ניתן להסיק כי סטפק וסימנובסקי רכבו גם באופן אישי על גל הגיאות ושווים כיום הרבה מעבר לשוויים לפני עשור - מאות מיליוני שקלים.

גיל: 61

מצב משפחתי: נשוי + 3 (שני בנים ובת)

מקום מגורים: רמת גן

קריירה קודמת: מורה להיסטוריה

עוד משהו: לא נוהג ברכב פרטי ומתנייד במוניות

גיל: 32

מצב משפחתי: נשוי + 2

מקום מגורים: כפר סבא

קריירה קודמת: ניסיון קצר להקים דיסקוטק באילת

עוד משהו: בצעירותו היה אחד מתחביביו החלקה אמנותית על הקרח