כשתגיע למאה נארגן לך גם חפיפה טובה

בראיון למוסף "הארץ" לרגל אלבומו החדש, "תולדות המים - שירים לאחרים", הגדיר דני סנדרסון את עצמו כאמן היוצר בצורה שכלתנית בהגדרה, לעומת יוצרים אחרים שמתחברים הרבה יותר לאמוציות. זהו דני סנדרסון בשבילכם. לא תצפה ממנו לקרוע את הגרון או לשחרר כאב שיגרום לך לבכות, אבל כשהוא ניגש לכתוב שיר, ברור לגמרי שהוא יודע את העבודה. ככותב שירים כזה, וכגיטריסט מגניב, אחראי סנדרסון על כמה מהקלאסיקות הישראליות של הרוקנרול והפופ.

כעת הוא מגיע עם אלבום המאגד 12 שירים חדשים שכתב לזמרים אחרים. מה שנקרא, בסגנון סנטנה. רק מה, האלבום של סנטנה היה מסריח ברמות די גבוהות ואילו אצל סנדרסון העניינים מריחים די טוב. הרבה יותר נחמד לפגוש, נינוחים ושלווים, באנשים כמו שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודית רביץ או גידי גוב, מה גם שיהלי סובול הוא איש הרבה יותר מגניב מרוב תומס.

מעבר לכך, סנדרסון משתמש כאן בחוש ההומור הקליל שלו ובאהבתו הגדולה והידועה לרוקנרול ולביץ' בויז כדי ליצור אסופה של שירים שהם אולי לא ענקיים, אבל הם בכיף, ובביצועם של גיבורי המוזיקה הישראלית. בין המבצעים נמצאים פה שלמה ארצי ורמי קלינשטיין, אך מצד שני גם מאור כהן, גלי עטרי, נועה ג'ינו וברי סחרוף. נותר רק לשאול לאן נעלמו שרית חדד ואתניקס.

השיר הטוב בדיסק הוא "עפיפון", עליו אחראית יהודית רביץ המלכותית. אחריו נמצאים, בלי שום סדר קובע, "בדיעבד" של אריאל זילבר, "הכוס בכיור" של שלום חנוך, ו"רק את" של גידי גוב. "לעולם לא תוכל לחזור", שמבצע ברי סחרוף, הוא השיר הכי רחוק עיבודית מדני סנדרסון שנמצא ב""Aquaology. מעניין שרוב המשתתפים באלבום, שלא כמו ברי, לא ממש ביקשו לסחוף את הלחן של סנדרסון לכיוונים רחוקים (בראיון האמור מציין סנדרסון שחנוך בא בגישה של "שיישמע כמו סנדרסון") למרות שלא היתה ממש הכוונה שכזאת. מלבד ברי, ביוצאים מן הכלל אפשר לציין את שלמה ארצי עם "כנרת" שמבוצע בנוסח לא הכי סנדרסוני (ולא ממש טוב), ואת גלי עטרי ב"מהשתיל הזה" בעיבודו של משה לוי, שמחזיק בתואר השיר הדאנסי ביותר בדיסק.

בסופו של דבר, ומעבר לעובדה שסנדרסון בגיל 50 באמת ראוי למחווה כזאת, ניתן לקבוע שמדובר באחלה של אוסף עברי, רק שהשירים הם חדשים. על כל פנים, לוקח את סנטנה.