אבודה בתרגום

מלחמת ששת הימים גרמה לאופוריה אדירה בישראל. בתוך פחות משבוע ימים הצליחה ישראל להביס את צבאות מצרים, סוריה וירדן, ולכבוש את חצי האי סיני, רמת הגולן, רצועת עזה, הגדה המערבית ומזרח ירושלים. בתוך שישה ימים כבשה ישראל שטחים שהיו גדולים פי שלושה מגודלה המקורי, ורבים בישראל טענו שימים אלו היו שעתה הגדולה ביותר של המדינה.

אלא שלניצחון ולאופוריה הישראלית יש גם תמונת מראה: העולם הערבי. במצרים, סוריה וירדן הצניעו את אזכור המלחמה, קשרו אותה לאירועים מפוארים יותר והעדיפו שלא להתייחס למושג המפורש - ששת הימים.

"במצרים לא מתייחסים למלחמת ששת הימים כמלחמה שהסתיימה בשישה ימים", אומר ד"ר מוסטפא כבהא, חוקר ומרצה באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת בן-גוריון ומומחה להיסטוריה מצרית מודרנית. לדבריו, "גמאל עבד אל נאצר ביקש להדגיש שהמלחמה לא הסתיימה בשישה ימים, אלא נמשכה שלוש שנים לפחות עד לסיום מלחמת ההתשה הישראלית-מצרית באוגוסט 1970. השם הרווח ביותר במצרים למלחמה הזו הוא 'אל-נכסה', שמשמעו בערבית – מעידה חד פעמית. מלחמת ההתשה שהתרחשה אחרי מלחמת ששת הימים היתה למעשה ההתרוממות שאחרי המעידה".

בנוסף לכך ישנם במצרים שמות נוספים למלחמה, וביניהם "מלחמת יוני" ו"תוקפנות יוני", שמעידים על הנרטיב המצרי, הרואה את מצרים כקורבן לתוקפנות ישראלית שהחלה ביוני 1967.

עם זאת, במצרים נשמעים גם קולות אחרים. "קיימת מחלוקת בנוגע לאופן שבה מאוזכרות המלחמה והשלכותיה, כשמהצד האחד עומדים חסידיו של נאצר, ומהצד השני חסידי הדה-נאצריזציה במצרים". אומר כבהא, "בעוד הנאצריסטים מנסים להצניע את ההשלכות השליליות שהיו למלחמה על הסכסוך הישראלי-ערבי, מנסה הקבוצה השניה לומר שהמלחמה הזו היא בגדר 'האסון השני' (ה"נכבה" הראשונה היא מלחמת 1948, י.מ) של העולם הערבי והפלסטינים, שממנו הם סובלים עד היום".

פרופ' אשר ססר, היסטוריון של המזרח התיכון, מומחה להיסטוריה ירדנית וראש מרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, אומר לוואלה! חדשות שירדן, בניגוד למצרים, לא יכולה להימלט מהתבוסה. לדבריו, "לירדן אין ניצחון שניתן להשוות אליו את התבוסה של 67', ולהבדיל ממצרים וסוריה ההפסד ב-67' היה הפסד כפול, שכן מירדן נלקחו גם כל הישגי 1948". פרופסור ססר מזכיר כי ב-48' הצליחה ירדן לזכות בגדה המערבית, ולהשיג ניצחונות חשובים, במיוחד בקרבות בלטרון ובירושלים.


מלבד ההפסד במלחמה הפסידה גם ירדן את השפעתה על הפלסטינים. "למעשה למלחמה הזו היו השלכות חמורות מאוד על ירדן", אומר ססר, "שכן מאז החל להתעורר החשש שהם כבר לא שולטים בגורל הפלסטיני, וייתכן מאוד שהגורל הפלסטיני ישלוט בסופו של דבר בירדן".

בשל כך האזכור של המלחמה בירדן מוצנע מאוד. "קוראים לה פשוט מלחמת 67'. יש גם מוזיאון צבאי בעמאן", אומר ססר, " אבל המלחמה הזו כמעט לא מאוזכרת, שכן אין מה להראות מבחינת ההישגים. מה שכן מודגש שם הוא קרב כראמה, שהתחולל בירדן בשנת 1968 וגרם אבידות רבות לישראלים". הקרב זכה לתהודה עצומה במדינה השכנה ולדברי ססר הוא "היה מעין החזרת הכבוד האבוד של ירדן".

"השלכות המלחמה על סוריה שונות מאלו של ירדן ומצרים", אומר פרופ' אייל זיסר, ראש החוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב ומומחה לסוריה. לדבריו, "המלחמה הזו היא פצע פתוח, שכן בניגוד לסיני שהוחזר למצרים, ובניגוד לגדה המערבית שירדן כבר הסירה את תביעתה לטובת הפלסטינים, הרי שהגולן הסורי הוא עדיין אדמה הנמצאת בידי ישראל, ושסוריה הייתה מאוד רוצה לקבל בחזרה. ההשפלה שספגה סוריה במלחמה היא כפולה, שכן הסורים ניסו שלא להתערב, הצטרפו למלחמה בשלב מאוחר ולבסוף הובסו ונכבשו בזמן קצר. זה לא פרק מפואר בהיסטוריה הסורית, ולכן האזכור של המלחמה הוא מינורי מאוד במדינה", מסכם זיסר.

לדבריו, גם בסוריה בחרו במונח היבש "מלחמת 1967" על מנת לתאר את המלחמה. "הניסיון הסורי שלא להתמודד עם הכישלון במלחמה מתבטא גם בכך שאין ספרים או מחקרים סורים שפורסמו על המלחמה", אומר זיסר. לדבריו, הדרך הסורית להסברת התבוסה היתה "נראטיב הקורבנות". "סוריה מציירת את עצמה כמדינה קטנה, מוקפת אויבים, שפתאום הותקפה על ידי ישראל האימתנית... מעין המפלצת שעל ההר. והנרטיב הזה מאוד מעניין", חותם זיסר, "כי הוא מזכיר מאוד את הנרטיב הישראלי".