היום תשודר לראשונה הסדרה הדוקומנטרית 'על החיים ועל המוות' בערוץ 10. יוצר הסדרה אייל דורון הפגיש את שי אביבי, מיקי חיימוביץ', ליאור שליין, מאיר סוויסה וריקי בליך עם אנשים שהמוות הפך אצלם לאובססיה ועיסוקים כמו תקשור עם מתים, הפחד מהמוות וטקסי קבורה.
גם איש התקשורת נתן זהבי מצטרף לחגיגה המורבידית ויככב בפרק העוסק בפרידה והנצחה. כזכור, זהבי בן ה-61 הודיע בדצמבר האחרון בתוכנית הרדיו שלו, "זהבי עצבני" כי הוא חולה במחלת הסרטן, שהתפרצה בגופו מחדש אחרי 12 שנה.
מאז הוא עובר טיפולים, אך טוען שהוא נותר אדיש לגמרי למוות. לצורך קידום הפרק בו הוא משתתף, הנושא הזה, שבדרך כלל נחשב לטאבו בשיחות עם חולה סרטן, הופך לעניין המרכזי - המטרה של השיחה למעשה - שאי אפשר להתעלם ממנו. נתן זהבי נשמע עצבני פחות, רגוע יותר ואומר שהוא בכלל לא מודאג מהסוף.
" אין לי עמדה נחרצת בקשר למוות" הוא מספר, "כשאני אמות אני אדע. הרי לא היתי שם עדיין- היתי קרוב אבל לא הייתי ממש שם.
זה לא מדאיג אותי. אמרו לי בפרק שיש חבר'ה, ששורפים את הגופות שלהם ושמים אותם בצנצנת, אז הכנתי צנצנת, נורא יפה. יש לי בבית הרבה צנצנות של דבש וריבה ואני מעדיף שישימו את השאריות שלי בצנצנת עם דבש. מה איכפת לי? במקום תולעים שיהיה דבש."
אתה באמת רוצה שיישרפו את גופתך?
"מה איכפת לי, איכפת לך מה שיקרה אחרי שתמותי? למה שתרצי שיכסו אותך באדמה - יש שם תולעים ורימות שתופסים ואוכלים את העצמות - זה לא נראה לי."
זהבי מתנגד להנצחה
אחרי שסיימנו לדבר על החים ועל המוות, התפנינו לדבר על הסדרה - 'על החיים ועל המוות'. "הפרק בו אני משתתף עוסק בהנצחה. הצד שלי הוא שהנצחה לא מעניינת אותי. ישנם אנשים שכל מה שיש להם בראש זה הנצחה של קרוביהם ויקריהם - החל מבני אדם וכלה בבעלי חיים.
אני נחשפתי לדברים שלא האמנתי שקיימים כמו בתי קברות לחיות, אנשים שמפחלצים את חיות המחמד שלהם וישנים איתם, אנשים שקברו את האיגואנה שלהם ועושים לה טקסים כל שבוע זה הצד הביזארי.
ישנם אנשים הזויים שכל מה שיש להם בראש זה הנצחה. אחד שכל מה שיש לו מהבוקר ועד הלילה זה להנציח את אבא שלו שהיה סגן ראש המועצה המקומית ראשל"צ והוא רוצה שיקראו לכיכר ולרחוב על שמו של אביו. רצו לתת לו רחוב קטן של 30 מטר והוא חשב שזה משפיל זה לא ייאמן מה עובר לאנשים בראש!" הוא אומר וצוחק.
"פגשתי גם איש מעניין, שבונה מצבות לילדים שלא הכינו להם מצבות, כאלה שמתו קטנים ממש בגיל שבוע שבועיים, שלא היו ברי קבורה רשמית." מספר זהבי. "הוא הולך ובונה להם מציבות, וזהו מפעל חייו כי היה לו נכד שמת בינקותו. זה איש שמקדיש את מירב זמנו לבנית מצבות לילדים אלמונים שהוא לא מכיר בכלל. בצד היותר רציני בפרק אני גם מנהל שיחות עם אמי ואבי, על החיים - ועל המוות, כמובן."
זהבי מערב הורים
במהלך צילומי הפרק, שיהיה הפרק השני בסדרה וישודר ב-29 בחודש, נפטר אביו, יעקב זהבי. הרגע העצוב הזה, שבדרך כלל נשאר מאוד אישי, נכנס בטבעיות לתוכנית הדוקומנטרית. "צילמנו את המצבה הפשוטה שעשיתי לו שעליה כתובה מילה אחת מענטש, בן אדם ביידיש. יעקב זהבי, שנת לידה ושנת המוות; 1903-2005.
הוא מת ביום שהוא נולד, בגיל 102, ולא ממחלה. לא צריך להיות חולה בגיל הזה בשביל למות. הוא היה עיוור וחירש אבל הוא היה חכם ונבון והיה לו אחלה ראש. הפרק הזה הוקדש לו כי הם נורא התרשמו ממנו. זה היה מרגש לדבר עם בן אדם ולצלם אותו, ובאיזשהו שלב בעשייה הוא הלך לעולמו. "
זהבי מצטער
"סביב החיים והמוות ישנם דברים מאוד מעניינים, באמת. זה אגב, בניגוד לדברים אחרים שלאחרונה עשיתי ואני מצטער עליהם, זה פרק מעניין מאוד."
אתה מדבר על 'הכוח'?
לא אמרתי את זה.
על תוכנית הרדיו?
לא אמרתי כלום.