מי מרוויח מהמלחמה בעירק

תכנית הלילה של הבדרן האמריקאי דייויד לטרמן נפתחה בבדיחה הבאה: "הבסנו את סדאם חוסיין והצלחנו להשתלט על עירק. החדשות הטובות הן שעירק שלנו עכשיו. החדשות הרעות הן שעירק שלנו עכשיו".

נראה שהבדיחה של לטרמן מצליחה לאצור בתוכה הרבה תובנות לגבי המלחמה בעירק, שהחלה בדיוק לפני ארבע שנים. אבל לא בטוח שהיא נכונה באופן סוחף. מישהו הרי חייב להרוויח מהמלחמה הזו.

כזכור, האמריקאים נכנסו אל המערכה הזו חדורי ביטחון, הן בצדקת דרכם והן ביכולתם לשנות את המצב לטובה. העולם שאחרי ה-11 בספטמבר, מיקומה של עירק ב"ציר הרשע" והדיווחים האמריקאים על הנשק להשמדה המונית שמחזיק סדאם חוסיין בבונקרים אדירים מתחת לפני האדמה, הוציאו את ארצות הברית למלחמה צודקת כל כך מבחינתה. זכורה במיוחד מצגת ה"פאואר פוינט" של מזכיר המדינה קולין פאואל, בה הוא ניסה נואשות להוכיח שלעירק יש נשק להשמדה המונית.

העובדה שראש צוות הפקחים של האו"ם דאז, הנס בליקס, אמר על ההערכות האמריקאיות שמדובר ב"מציאות מדומה", כמו גם העובדה שמועצת הביטחון של האו"ם לא אישרה פתיחת מלחמה בעירק, לא הניאו את האמריקאים מהאמונה בצדקת הדרך. היום, ארבע שנים מאז פלשו הכוחות האמריקאים, עם סדאם חוסיין אחד פחות, 3,220 חיילים אמריקאים הרוגים וכ-655,000 עירקים שמצאו את מותם בשל המלחמה, מותר אולי לשאול כמה שאלות.

מאז הפלישה האמריקאית התגברו השנאה והעימותים בין הסונים לשיעים במדינה, ושר הבריאות בעירק ציין שכל יום נהרגים בממוצע כ-75 בני אדם בעימותים על רקע עדתי. החטיפות התגברו ומדינות האזור חוששות שהעימותים הפנימיים בעירק עשויים לזלוג גם אליהם.

אבל הגיהינום של בני האדם הוא לאו דווקא הגיהינום של הכלכלה האמריקאית. אולי זה אפילו גן העדן שלה. עירק היא המדינה הרביעית בעולם מבחינת עתודות נפט, ולפלישה האמריקאית למדינה היה הרבה קשר לזה. יש שיאמרו שאפילו רק לזה.

ראש הממשלה נורי אל-מליכי, המשתף פעולה עם הממשל האמריקאי, מהווה צינור אל הזהב השחור שנמצא במעמקי האדמה העירקית. מאז המלחמה הפכו חברות אמריקאיות לשותפות בלעדיות בנתח השוק הזה, והמשך האנרכיה במדינה מתורגם על ידם להעמקת האינטרסים הכלכליים במדינה.

גם אם המלחמה תסתיים, וגם אם הכוחות האמריקאים ישובו הביתה, ידו הארוכה של הדוד סאם תישאר עמוק בתוך בארות הנפט בעירק. מה זה 3,200 חיילים הרוגים מול כרטיס כניסה חופשי לעתודות הנפט העולמיות?

וידיאו: רויטרס עריכת וידיאו: רביד גולדשטיין

אם לשוב לבדיחה של לטרמן הרי שניתן לסכם את המצב ולומר שהיא נכונה, אבל רק בחלקה. ארצות הברית נתקעה בעירק, האנרכיה במדינה גדולה מאי-פעם, אבל זה לא בהכרח רע לכולם.

העולם ללא סדאם הוא לא עולם בטוח יותר, עירק ללא רודן לא הפכה דמוקרטית יותר ובגדד הפכה לאחד ממוקדי הקטל המרכזיים בעולם, אבל יש כאלו שמחככים את ידיהם בהנאה לנוכח ה"הישגים" האלו ממש.

כעת נותר רק לראות, האם ארצות הברית עומדת גם לתקוף את אירן. "הרי אחמדינג'אד מאיים על הסדר העולמי", יאמר בוש במועצת הביטחון של האו"ם. את מה שיעבור בראשו נוכל רק לנחש. אם זה קשור באופן לא מקרי לעובדה שאירן היא המדינה השלישית בעולם מבחינת עתודות הנפט, תשפוט רק ההיסטוריה.