וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אין זוכים בפרס הגדול

האחים מנצור

5.3.2007 / 13:06

מסעדת "טוטו" זכתה להמון חשיפה ויחסי ציבור לאחרונה. האחים מנצור החליטו ללכת ולבדק על מה כל המהומה

מסעדת טוטו נראית כמו חדר אוכל של קיבוץ. לא הקיבוצים הסדוקים ומחורצי השמש שבהם היינו עושים קטיף מלונים כדי שירשו לנו להתרחץ בבריכה, אלא יותר בכיוון של גרסת העשירים.

כלומר אם היו לוקחים את כל המליאנים של המדינה ושמים אותם יחד במקום כמו, נגיד, "גבעת דנקנר", או "יד למיליונר" ככה היה נראה שם החדר אוכל. זה מתחיל בחלוקת החלל, שהוא פשוט חדר אחד גדול עם מלא שולחנות בלי שום ניסיון לשבור את הרצף, עובר דרך הנברשות שנראות כאילו איציק תשובה מהנגריה (גם אצל העשירים, המעמד של הפרענקים קצת יותר נמוך) חתך אותן בעצמו עם הג'קסון, ומסתיים במלצרית אחת מקסימה שהזכירה לנו את המתנדבות שעליהן היינו מפנטזים, רק בגרסה ימתיכונית רעננה ומלאת עשבי תיבול.

ויש כמובן את נושא האוכל שגם הוא איכשהו עונה פחות או יותר על אותם קריטריונים: טעים, איכותי, לא חלילה איזו בעיה שצריך להעלות באספת חברים, אבל גם לא משהו שיזכה בפרס בטקס שעושה כל שנה רני, הרכז החברתי של המשק.

עכשיו תראו. אנחנו תמיד סחבנו איזה רגש נחיתות כלפי הקיבוצים עם המדשאות, והקלנועיות, והבנות האשכנזיות, וככה יכול להיות שתגידו שאנחנו קצת מתקטננים עם הביקורת, אז נקדים ונאמר שבסך הכול באמת מקום סבבה טוטו, ועכשיו אפשר להתחיל לנבור בפרטי הפרטים.

נתחיל בקרפצ'יו דג. הוא הגיע עם טפנד זיתי קלמטה, וזילפו עליו שמן זית ומיץ ליים. עד כאן הכול בסדר, אלא שכשהזמנו קרפצ'יו ציפינו לפרוסות דקות כנייר שזה הרי כל הפנאן בקרפצ'יו, ומה שקיבלנו היו נתחים די עבים, שהזכירו יותר סשימי. או סביצ'ה בלי הכבישה. לא שאנחנו מתלוננים, ואם אימא שלנו קוראת את זה עכשיו היא בטח חושבת איך היא מורידה לנו איזה נגיחה לגשר האף רק כדי להזכיר לנו מאיפה באנו, אבל מה נגיד לכם, קשה לסמוך על קיבוצניקים.

למנה ראשונה נוספת הזמנו פיצה. שתדעו לכם שאם אתם באמת רוצים לדעת מה שווה מסעדה, תבדקו אותם בדברים הפשוטים. לעשות פעלולים ואקרובטיקה זה בסדר, ואפשר להסוות יכולות בינוניות עם הרבה רעש וצלצולים. אבל אם הם יודעים לעשות פיצה כהלכתה, אזי יש עליהם. במקרה של טוטו, נרשם שיחוק. הבצק היה דק כנייר (לעומת הקרפצ'יו אבל סתם אנחנו מקנטרים) הגבינה, מוצרלה באפלו, הייתה יופי, הייתה גם פנצ'טה, שזה בת דודה של פרשוטו, צ'ילי טרי ופיסות מצוינות של לבבות ארטישוק. מסוג הפיצות שצריך לבלוס מהר כי חיי המדף שלהן קצרים ואחרי כמה דקות הבצק הדק והפריך לא עומד בלחץ של הגבינה ומתעייף. למרבה המזל שאבנו אותה עם קשית תוך פחות מדקה. מדדנו.

עיקריות, אבל מי מזמין ניוקי?

לעיקריות הזמנו רביולי גבינות עזים בחמאה וגבינת גאודה. החלנו עליו את אותם הפרמטרים של הפיצה, כלומר רצינו לראות איך יוצאת להם מנה פשוטה יחסית וכאן הקסם של הפיצה לא קרה. ברור שהכינו אותם במקום וביד, וברור שלא חסכו עלינו בחומרי הגלם, אבל למלא רביול שלם בגבינות עזים יכול לצאת קצת כבד ומסיבי וזה מה שקרה כאן. נאלצנו להיאנח אחרי כל ביס ולפני הביס הבא.

הניוקי עם הערמונים הקלויים ושמן כמהין לבנות היה יותר מיוחד, ולנו גם יש פינה בלב לערמונים, שמצד אחד הם סוג של אגוז ומצד שני יש בהם משהו רך ומתמסר. מצד שני, מי מזמין ניוקי? אנחנו יודעים שהתשובה היא "אנחנו" וכאן נסביר שאם אתה כבר נופל על ניוקי אווריריים וקלים שיחקת אותה. רוב הניוקי המוכרים לנו הם יציקות בטון שמוציאות ממך לא סתם אנחות אלא אנחות של זקנים מפולניה: "אוי, א-ברוך".

קינוחים ושורה אחרונה

בקינוחים, שאליהם הגענו בזחילה, דווקא קיבלנו אנרגיה טובה. הראשון היה מעין סיגר אפוי של בצק מתוק ופריך ממולא בקרם וניל בריח עדין של למון גראס. גם כאן אנחנו רואים איך אימא שלנו מחכה לנו מאחורי הדלת עם מערוך, אבל אנחנו חייבים לומר שלבשם קרם שמנתי ונילי במהותו בארומה מקורית לימונית כזו, זה ממש שיחוק. כל העסק אגב, נח על סלט קטן קטן של קיווי ועוד פירות חתוכים דק, והכול על בצק נהדר שספג את המיץ של הפירות והיה בו גם קוקוס.

הקינוח השני היה שלישיית פנקוטות. אחת בטעם וניל עם תפוזים, השנייה קרמל עם בננות והשלישית בניחוח קפה עם עוגיות קפה קטנות למעלה. אין מה להגיד, הן היו מעולות כל אחת בדרכה, וגם אם פחות מקוריות מהקינוח השני, עדיין היו מהטובות שפגשנו לאחרונה.

ואם אנחנו מסתכלים אחורה על כל הארוחה, באמת היה בסך הכול טעים והכול, ואולי זה רק הבאז המזמזם סביב המסעדה הזו שגרם לנו לבוא לשם ולחכות לבשורה. הרי אי אפשר ללכת לשם בלי לדעת על השף שהקים את המקום, ואז החליפו אותו, ובקרוב משפצים שם... ואולי זו רק עוד הוכחה שאם מרכלים, ומדברים ובוחשים ומתכננים זה פשוט כי מדובר בקיבוץ.

טוטו - ברקוביץ 4, תל אביב טלפון: 03-6935151

sheen-shitof

בהנחה בלעדית

החברה הישראלית שהמציאה את מסירי השיער עושה זאת שוב

בשיתוף Epilady

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully