הוא גדל בבית קומוניסטי, אבל מואשם על ידי השמאל בשמרנות כלכלית. הוא הטיף לדרדור דרום אפריקה של ימי האפרטהייד לאנרכיה, אבל שינה את טעמו תוך פחות מעשור ועבר לתמוך במו"מ כדרך להגיע לשלטון. הוא עורר סערה כשטען שנגיף ה-HIV אינו גורם כלל לאיידס, אבל זכה לשבחים על מאבקו להגדיל את הנגישות לתרופות זולות נגד המחלה. הוא נדר לחלק מחדש את האדמות, אבל בפועל חילק רק עשירית ממה שהבטיח. הוא פיטר את סגנו שהואשם בשחיתות וכיום הוא שוב משנה כיוון ומנסה לבנות "רשת ביטחון" לעניים. אז מיהו האיש שייזכר תמיד כמנהיג שירש את נלסון מנדלה האגדי?
ת'אבו מ'בויילווה מ'בקי נולד ב-18 ביוני, 1942, בעיירה אידוטיווה שבחבל טרנסקאי. אביו היה מורה ופעיל במפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה ובארגון הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC), שפעל נגד משטרה האפרטהייד. ת'אבו הצעיר הצטרף ל-ANC בגיל 14, ובגיל 17, לאחר הפגנה מסיבית שקטעה את לימודיו, הוא עבר ליוהנסבורג והפך לבן חסותו של וולטר סיסולו, מייסד ארגון הנוער של ה-ANC.
ב-1962, בהוראת ה-ANC ובעקבות מעצר אביו (שנשפט למאסר עולם) עזב מ'בקי את דרום אפריקה והשלים את התואר השני בכלכלה באוניברסיטת סאסקס שבאנגליה. ב-1967 מונה מ'בקי לנציג בינלאומי של ה-ANC ועבד על הקמת ארגוני הנוער והסטודנטים של ה-ANC בגולה.
לאחר שסיים את לימודיו עבד במשרד ה-ANC החשוב בלונדון יחד עם אוליבר טאמבו (שותפו למשרד עורכי הדין של נלסון מנדלה). ב-1970 נשלח מ'בקי לברית המועצות לצורך הכשרה צבאית. לאחר שובו ממוסקבה כיהן מ'בקי במשך שאר שנות ה-70' כנציג ה-ANC במדינות שונות, משווייץ עד ניגריה. ב-1984 הוא מונה לראש משרד המידע של ה-ANC, וחמש שנים לאחר מכן קודם לתפקיד ראש משרד החוץ של הארגון.
היהפוך קומוניסט עורו?
במהלך שנות ה-80' חל שינוי קיצוני בדעותיו של מ'בקי. האיש, שאביו היה מנהיג במפלגה הקומוניסטית, היה כוח מרכזי בהרחקת ה-ANC מתפישות כלכליות מרקסיסטיות. בנוסף לכך, האיש שבתחילת העשור קרא לזרוע אנרכיה והרס בדרום אפריקה במטרה להפוך אותה ל"בלתי ניתנת לשליטה" ובכך להפיל את שלטון האפרטהייד, שינה כיוון בחדות בסוף העשור וקידם את רעיון המו"מ עם "המפלגה הלאומית" השלטת, כדרך לביטול המשטר ועליית ה-ANC לשלטון.
הגישה הזו השיגה מה ששלושה עשורים של מאבק מזוין כשלו מלעשות, וב-1990 שוחרר נלסון מנדלה מכלאו שבאי רובן, לאחר 27 שנות מאסר. בבחירות שנערכו ב-1994 הושלם המהפך. ה-ANC זכה בבחירות ברוב סוחף, מנדלה הפך לנשיא בראש קואליציה של איחוד לאומי, ומ'בקי מונה לאחד משני סגני הנשיא. ב-1996, בעקבות פרישת המפלגה הלאומית מהקואליציה, הפך מ'בקי לסגן נשיא יחיד, וב-1997, בוועידה הלאומית ה-50 של ה-ANC, מונה ת'אבו מ'בקי לנשיא ה-ANC, במקום מנדלה שהודיע על כוונתו לפרוש. ב-1999 הוביל מ'בקי את ה-ANC לניצחון נוסף בבחירות והפך לנשיא.
תרופות סבתא במקום תרופות גנריות
במהלך שנותיו בנשיאות הוכיח מ'בקי את עצמו כמנהיג זהיר המעדיף שינוי הדרגתי במקום זעזועים דרסטיים. למרות שכבר עשור ויותר קודם לכן החל להתרחק מהקומוניזם, הוא הפתיע את מבקריו מימין כשנקט מדיניות כלכלית שמרנית ומרוסנת יחסית, שדגלה בצמיחה כלכלית כמפתח לשיפור מצב העניים. הוא עורר סערה כשהביע תמיכה ב"תיאוריית הקונספירציה" הטוענת שמחלת האיידס כלל אינה נגרמת מנגיף ה-HIV המזוהה עמה. שר הבריאות של מ'בקי הוסיף דלק למדורה כשקידם "תרופות" כמו מיץ לימון, שום ועשבים במקום התרופות הרטרו-ויראליות המסופקות על ידי הממסד הרפואי.
אולם זעמם של הפעילים נגד המחלה שוכך במידה ניכרת כשמ'בקי הוביל קו נחרץ למען הפצה המונית של תרופות גנריות נגד המחלה שפוגעת באחד מכל חמישה תושבים במדינה ואיים שאם לא יימצא פתרון הוא פשוט יתעלם מחוקי זכויות היוצרים של חברות התרופות ויניח לחברות מקומיות לייצר חיקויים זולים. עם זאת, מ'בקי התעלם מדרישת האופוזיציה להכריז על מגיפת האיידס כמקרה חירום לאומי דבר שהיה מאפשר לו מבחינה חוקית לממש את האיום. בינתיים נקט מ'בקי מדיניות של הפצה ממשלתית של התרופות צעד שלא האט כלל את המגיפה. גם מגפת האלימות שפרצה בעקבות שחרור עשרות שנות מתיחות לאחר נפילת האפרטהייד ממשיכה להשתולל, ודרום אפריקה היא בירת הרצח והאונס של העולם.
מבחינה פוליטית נטל מ'בקי סיכון גדול כשפיטר השנה את סגנו הפופולרי, ג'ייקוב זומה, בצעד שעורר את זעמם של רבים ב-ANC. בית משפט קבע שזומה קיבל מעוזרו שאביר שייח' 200 אלף דולר כדי שיקדם את עסקיו הפרטיים של שייח', אבל את חברי מרכז המפלגה זה לא עניין. פיטוריו של זומה חשפו גם את המחלוקות בתוך המפלגה על מדיניותו הכלכלית של מ'בקי, שאינה שמאלית דיה לטעם רבים מוותיקי התנועה.
אלא שגם מ'בקי, שמנוע מלרוץ לכהונה שלישית, מתחיל להבין שבלי קצת צדק חברתי לא תמריא הכלכלה הדרום אפריקאית. לאחר שהרגיע את הקהילה הבינלאומית והמשקיעים הזרים שה-ANC, שתמיד נחשד בנטייה לקומוניזם, מסוגל לנהל מדיניות כלכלית מרוסנות וידידותית לעסקים, שוב משנה הילד מטרנסקאי כיוון ומדבר על הרחבת מדיניות הרווחה ועל "רשת ביטחון" לעניים. האם זה יציל את המורשת שלו, או שהוא ייזכר רק כמי שלא מנע מדרום אפריקה להיבלע במערבולת של איידס ואלימות? בעוד קצת יותר משלוש שנים נוכל להתחיל לשפוט.