קרי הוכתר כמועמד הדמוקרטים לנשיאות

ג'ון קרי נשא לפנות בוקר את נאום קבלת תפקיד מועמד המפלגה הדמוקרטית ביום האחרון של הוועידה הדמוקרטית. אחת הקלישאות הגדולות של מערכות בחירות לנשיאות היא שהמועמד, בדרך כלל זה שקורא תגר על הנשיא, מציג את עצמו במלים "שמי X, ואני רץ לנשיאות".

ג'ון קרי הגיע לבמה, אחרי שהחליף חיוכים וחיבוקים ולחיצות כתף ומחוות חיבה מכל סוג אפשרי עם עשרות ואולי מאות אנשים, מקצה האולם למרכזו. הוא נעמד על הבמה, בחיוך ושפת גוף ונינוחה יותר משהצליח לגייס בכל הופעה בשנה האחרונה, הרים את ידו הימנית להצדעה ואמר "שמי ג'ון קרי, ואני מתייצב למילוי תפקידי".

לאחר מכן המשיך קרי, במטווח מתוכנן היטב, לפגוע בכל מטרה חשובה שהנאום שלו היה אמור להתייחס אליה. המלים הראשונות של הנאום היה "אנחנו כאן כי אנחנו אוהבים את אמריקה. אנחנו גאים בה ובמה שהיא יכולה להיות".

לאחר מכן הוא עובר לדבר על הוריו, על הערכים שהם הנחילו לו, ועל התפקיד שהם מילאו בחייו, וזו בעצם דרך להדוף את טענות הימין שלו, כמו לכל הדמוקרטים, אין מספיק "ערכי משפחה" (ועוד על כך בהמשך). גם בנושא הדת, עוד כלי ניגוח חביב על הימין, הסתפק קרי בציטוט מדבריו של רון רייגן ג'וניור (שנאם כזכור בוועידה שלשום), שאמר על אביו הנשיא: "הוא לא לבש את רגשותיו הדתיים על שרוולו", קרי, שבכל זאת אמר ש"האמונה שלי הקנתה לי ערכי חיים ותקווה" החיל בגדול את אותו העיקרון גם על עצמו - והרי איש לא יעז לרמז שלרייגן לא היה די כבוד לאלוהים או לדת.

לאורך הנאום נשזרו אמירות, אנקדוטות ולקחים מימי שירותו הצבאי. את הקריירה שלו אחרי מלחמת וייטנאם, הוא סיכם קצרה – קצרה מדי, לדברי מבקרים (בעיקר מימין), שתהו לאן נעלמו 20 שנות שירות בסנאט. אבל קרי העדיף להתמקד בתכניותיו לעתיד:

"אהיה מפקד עליון שלא יוליך שולל למלחמה. יהיה לי סגן שלא ינהל שיחות סודיות עם מזהמים כדי לשנות את חוקי שמירת הסביבה, יהיה לי שר הגנה שלא יתעלם מעצת מפקדי הכוחות המזוינים, ויהיה לי שר משפטים שממש ישמור על החוקה" - סיכום יעיל מאד של נקודות הביקורת העיקריות של מפלגתו על כל אחד מארבעת הבכירים בממשל.

אחר כך הוא נגע בקשיים הכלכליים, של אנשים שעובדים בשתיים ושלוש משרות ועדיין לא מצליחים להתקדם. דיבורים כאלה גרמו לרפובליקנים להאשים את קרי בפסימיזם, אבל כאן הוא הפך את הטיעון הזה לעברם כשאמר "אין דבר פסימיסטי יותר מאשר לומר שאנחנו לא יכולים להצליח יותר מכך".

לאחר מכן הדף קרי עוד נקודת ביקורת מרכזית נגדו: "יש שמבקרים אותי על כך שעמדותיי מורכבות (או בלשון הרפובליקנים, שהוא קופץ מעמדה לעמדה בכל נושא) - וזה נכון, כי יש נושאים שאינם פשוטים. לומר שיש נשק להשמדה המונית לא הופך את זה לנכון, להגיד שאנחנו יכולים לנהל מלחמה בזול לא הופך את זה לנכון. להגיד ש"המשימה הושלמה" לא הופך את זה לנכון". בכך מנסה קרי להפוך את התמונה מ"קרי לא החלטי" ל"בוש פשטני".

לאחר מכן שוב הזכיר קרי את עברו הקרבי ואמר שהוא מבין מה חש חייל שעומד בשמירה ולא יודע מה מתקרב מעבר לפינה. בנושא עיראק לא חידש קרי, ורק חזר על האמירה שהפתרון הוא להשיג עזרה בינלאומית כדי להקל את הנטל מעל הצבא האמריקאי, ושרק הוא יוכל לתקן את היחסים עם המדינות שיכולות לעזור.

משם הוא עבר למטרה הגדולה: הטרוריסטים. "את הבריתות יש לשקם כדי לתפוס אותם", אמר. לטרוריסטים עצמם אמר קרי שאמריקה תנצח אותם בעיקר בזכות רעיונותיה: "אנחנו ננצח, אתם תפסידו. העתיד אינו שייך לפחד, הוא שייך לחופש".

אחרי שדיבר על שיפור הצבא, הוספת 40 אלף חיילים לצבא - אבל לא לעיראק - והקלת העומס ("גיוס החובה בדלת האחורית") על המילואים ואנשי המשמר הלאומי, הוא ניצל את נושא הטרור כדי להשחיל עוד שורת מחץ על ההבדל בסדרי עדיפויות בינו לבין הממשל הנוכחי: לאחר שאמר כי כנשיא יפעל מיד ליישם את מסקנות ועדת החקירה של ה-11/9 (דבר שגם הנשיא בוש טוען בעיקרון שהוא מחויב לו, ולטענת הבית הלבן אפילו העביר צעדים ראשונים ליישום) פירט קרי: "אסור לנו לתת ל-95% מהמכולות להיכנס לנמלינו מבלי להיבדק פיזית. אסור להזניח את השמירה על מתקנים גרעיניים, אסור לפתוח תחנות כיבוי בבגדד בעודנו סוגרים אותם כאן בארה"ב".

משם נגע בעלבון שחשו דמוקרטים רבים כשתומכי הממשל תקפו את הפטריוטיות שלהם בשל פקפוקם במלחמה ובניהולה על ידי ממשל בוש: "רואים את הדגל הזה שם? הוא לא שייך לאף נשיא, לאף אידיאולוגיה, לאף מפלגה. הוא שייך לכל העם האמריקאי". על עצמו אמר: "אני הגנתי על המדינה הזו כאיש צעיר, ואני אגן עליה כנשיא".

הגיע הזמן לעוד שורת מחץ? כמה שורות לאחר מכן: "אנחנו שומעים הרבה על ערכים, אבל ערכים הם לא רק מלים, אלא גם בחירות ומעשים. הגיע הזמן שאלה שמדברים על ערכי משפחה יתחילו להעריך משפחות", ועבר לפרט דוגמא אחר דוגמא לקיצוצים שביצע ממשל בוש בתוכניות למען ילדים, זקנים ומשפחות קשות יום.

לקראת סיום, קרי נגע בנקודה שלדברי מומחים ופעילים רבים הדאיגה בוחרים מתנדנדים ואף אנשים שנטו לעבר קרי. הוא הבטיח שלא יעלה מסים למעמד הבינוני, ולא יבטל את הקלות המס שנתן להם בוש, אלא אף יקצץ להם עוד במסים. למי כן יעלה מסים? רק לאלה המרוויחים למעלה מ-200 אלף דולר בשנה, שקיצוץ המס שהעניק להם בוש יבוטל. כמו כן הבטיח שתוכנית הבריאות שלו תחסוך לכל משפחה אלף דולר בשנה בהוצאות רפואיות.

בישורת האחרונה של נאומו הזמין קרי את בוש לנהל מערכת בחירות נקייה המבוססת על כבוד הדדי, ולסיום הציע עוד תקווה - הפעם של התקדמות מדעית שתחסל מחלות קשות - וסיים במלים שאולות מרונלד רייגן: הימים הטובים ביותר שלנו עוד לפנינו.

התגובות הראשוניות בתקשורת חיוביות, ובעוד שכמובן נשמעו ביקורות מיידיות מצד המפלגה הרפובליקניות, הסכימו אפילו פרשנים שמרנים (כמו רוברט ג'ורג' מהעיתון האולטרא-ימני ניו יורק פוסט) שהנאום סיפק את הסחורה שקרי היה זקוק לה, ושהבית הלבן צריך להתחיל לייצר מענה יותר רציני מכפי שסיפק עד כה.

אבל אפשר לסמוך על המכונה המשומנת של קארל רוב, יועצו הפוליטי של בוש, שהוא ואנשיו התכוננו היטב לרגע הזה, ולא הופתעו על ידי רוב התוכן בנאומו של קרי. כבר בראיונות הראשוניים של רפובליקנים אפשר היה לשמוע את הביקורות על הנאום, וכבר בשבוע הקרוב - הראשון מבין ארבעה שיהוו הקדמה להצגה של הנשיא, הוועידה הרפובליקנית - נתחיל לשמוע מה מבטיח ג'ורג' בוש לעם האמריקאי בארבע השנים הבאות.