בסוף אוקטובר 1898 יצא בנימין זאב הרצל למסע היסטורי. זה היה מסעו הראשון והיחידי של חוזה המדינה לארץ ישראל, והייתה לו מטרה ברורה: לגייס את תמיכת הקיסר הגרמני המבקר בפלסטינה העותמאנית לרעיון הקמת המדינה היהודית. הרבה לפני עידן הפוטושופ והאינסטגרם, הרצל הבין היטב את מה שמבין היום כל פוליטיקאי ומדינאי מתחיל. תיעוד המפגש עם הקיסר יהיה משמעותי לפחות, ואולי אף יותר, מהפגישה עצמה, ולכן הקדיש מאמצים עילאיים להנצחת המפגש הדיפלומטי בעדשת המצלמה. גם התרגשותו של הצלם שהובילה לכישלון תיעוד הרגע המיוחל לא מנעה ממנו לייצר תמונה משותפת, וכך אילתר הרצל את מה שנודע כאחד הפוטומונטז'ים המוקדמים בהיסטוריה.
היום (רביעי), יום הרצל, יום הולדתו ה-152 של חוזה המדינה, ייחנך פסל ברונזה אדיר מימדים שמנציח את הפגישה ההיסטורית ואת התמונה שפוספסה, בדיוק במקום בו עמדו הרצל והקיסר, בשער בית הספר מקווה ישראל בגבול תל אביבחולון. הפסל, בעיצובו של הפסל מוטי מזרחי, המתנוסס לגובה שבעה מטרים, מציג את דמויותיהם החצויות של הרצל העומד על הקרקע מול הקיסר הרוכב על סוסו. היצירה, שנבנתה בתרומה של מיליון שקלים של בוגר בית הספר, נוצרה בקנה מידה הגדול ב-25% מגודלן האמיתי של הדמויות, וניתן לראותה גם מצד כביש 44, ובעיקר מכיוון צומת חולון. "הרצל הוא דמות המופת החשובה ביותר בעם היהודי של העת החדשה", אמר מזכיר הממשלה, צבי האוזר, שיזם את הקמת הפסל עם המועצה לשימור אתרי מורשת ובית הספר מקווה ישראל ויחנוך אותו היום. "הפסל מנציח רגע מפורסם וחשוב בהיסטוריה של הציונות ויאפשר לתת חיי נצח לפועלו ולדמותו".
בסוף המאה ה-19 הרעיון הציוני כבר כבש את הרצל הצעיר, ולאחר פרסום הספר "מדינת היהודים", החל במסע דיפלומטי לגיוס תמיכה בינלאומית ברעיון המדינה היהודית, ומיקד מאמציו בקיסר גרמניה, וילהלם השני, בתקווה שזה יפעיל לחץ על השלטון העותמני למתן צ'ארטר - היתר להתיישבות יהודית בארץ ישראל. שעת הכושר הגיעה כשנודע להרצל על ביקורו הצפוי של הקיסר בירושלים, ובאוקטובר 1898 יצא בראש משלחת חשאית לישראל, לביקור היסטורי במהלכו עברו בשבעה מקומות יישוב, מה שמוכר כיום כ"דרך הרצל".
להרצל אמנם נקבעה פגישה עם הקיסר בירושלים, אבל התמונה הייתה חשובה מכל. הוא החליט לארוב לקיסר בדרכו מיפו לירושלים, והמתין ליד שער בית הספר החקלאי מקווה ישראל. כששיירת הקיסר חלפה, יצא הרצל מן השער והושיט יד לקיסר, והם החליפו כמה מילות נימוס. הצלם, דוד וולפסון, נערך בהתרגשות לקלוט את הפריים יקר הערך. "את לוח הצילום לא אתן לאיש אף בעבור עשרת אלפים מרקים", אמר בגאווה לאחר הצילום, אבל אחרי פיתוח התמונות התברר שהזדמנות התצלום הוחמצה: בתצלום אחד נראה הקיסר רכוב על סוס לבן ללא ראש ורגלו השמאלית של הרצל, והתצלום השני נשרף כולו.
הרצל התעשת במהרה, עלה על גג בית המלון הסמוך והצטלם שוב. וולפסון חיבר בין התמונות והרצל קיבל את התמונה המיוחלת. הביקור ההיסטורי בישראל אמנם נכשל מבחינה פוליטית - בסופו של דבר היהודים מעולם לא קיבלו צ'ארטר מהשלטון העותמני - אבל האווירה החיובית והתקווה הגדולה שעורר זכו לתהודה רחבה. הרבה בזכות התמונה המשותפת - אין ספק שגם בספינים תקשורתיים הקדים הרצל את זמנו.
נתניהו שואב השראה מפועלו של הרצל
ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שואב השראה רבה מדמותו ופועלו של הרצל, אותו הוא מגדיר "גדול המנהיגים שקמו לעם היהודי בזמן החדש". אירועי שנת ה-150 להולדתו של חוזה המדינה, שצוינו לפני שנתיים, לוו בפעילות רבה מצד לשכת נתניהו. אביו של ראש הממשלה, פרופ' בן ציון נתניהו, שהלך השבוע לעולמו, הקדיש חלק ניכר מחייו האקדמיים לעיסוק בהרצל, ולהוכחת הטענה כי הרצל, וכמוהו גם זאב ז'בוטינסקי, חזו את החורבן של יהדות אירופה במלחמת העולם השנייה.
"הייתה להרצל אותה סגולה שניחנו בה מתי מעט, לראות בשלבים הראשונים, העובריים ממש, את ההתגבשות של השנאה ליהודים בזמנו, ולא פחות מזה להבין במדויק לאן היא מובילה", אמר ראש הממשלה בכנסת בנאום ביום הרצל בשנה שעברה, "הרצל הבין שאף אחד אחר לא ישמור עלינו, הוא הבין שנצטרך לשמור על מדינתנו בכוחות עצמנו".