זולפא אלחוסייני - סוף השבוע בעזה

ביום שישי, הוא יום החופש השבועי ברצועת עזה, ניצלנו את ההזדמנות והלכנו עם הילדים לחוף הים. משפחה אחת הצטרפה אלינו עם שתי בנותיה הקטנות, ישבנו על החוף, אכלנו צהריים והילדים שיחקו. אחד הנופשים פנה אלינו ושאל אם יש לנו רדיו, כששאלנו למה הוא מבקש הוא סיפר שהיתה הפגזה ישראלית בחוף הים הצפוני, שגרמה לעשרים שאהידים חדשים. השמועה התפשטה מהר בין הנופשים בחוף, וללא כל תיאום כולם התחילו להתקפל במהירות, וגם אנחנו. לא עשינו את זה מתוך פחד, אלא מתוך סולידריות והרגשת חמלה לאלו שנפלו במהלך הנופש, אז למה שאנחנו נמשיך להינות?

הסלולרי לא הפסיק לצלצל, ועל הקו היו אנשים שידעו שהלכנו לחוף. כולם שאלו אם אנחנו באזור ההפגזה. בדרך עצרנו כל פעם בצד כדי לתת לאמבולנסים שפינו פצועים לעבור. התחלנו להסביר לילדים מה קרה ומה אנחנו שומעים ברדיו, וכשהגענו הביתה נצמדנו כמובן לטלוויזיה, וראינו את התמונות המזעזעות ששודרו בכל הערוצים. תחושה של פחד ובהלה פקדה את אנאס ומינא, הילדים הצעירים שלי. הם התחילו לשאול למה המשפחה הזו הופגזה, והאם ההפגזה תגיע גם אלינו הביתה. ניסינו להסביר להם שנראה הפגז נחת בטעות על אנשים תמימים, והוא הגיע מספינות הדבור שהילדים רואים מחלון החדר שלהם. מובן שמה שגרם להמשך הפחד, ולסירוב של הילדים לישון בחדר שלהם היו טיסות האף 16 מעל לרצועה, והבומים העל קוליים שהם גורמים, שמקפיצים קטנים וגדולים כאחד.

למחרת בבוקר, כלומר אתמול, תושבי עזה לא יכלו להתנתק מהרדיו ומהטלוויזיה, ורצו לשמוע עוד ועוד על ההשלכות של אירוע הדמים. מובן שרוב בתי העסק שבתו, פרט לכמה מכולות. תגובות כל האנשים העידו על חוסר יכולת לעקל ולקבל את מה שקרה כל כך קרוב אליהם. השמדת משפחה שלמה, חיסול שני אחים ובן דודם במכונית באזור ג'באליה באותו היום, כשהאנשים עוד לא התאוששו מחיסול סמהאדנה ושלושה מחבריו ברפיח. כל אלה מעלים את מספר השאהידים בתוך פחות מ 24 שעות על 15.

כל האירועים האלה מעמידים בצל את משאל העם של הנשיא מחמוד עבאס. עם זאת, מורגש כי הנשיא יעשה כל מאמץ למצות את הדיאלוג עם הפלגים הפלסטינים ממש עד לרגע האחרון, ה 26 ביולי.