קרוב לשנתיים חלפו מאז 22 במאי 2012, עת אירעה התאונה שבה נהרגו שמונה מבני משפחת אטיאס ממושב בר יוחאי שבגליל העליון, כאשר רק הבת רחל בת השבע ניצלה. היום (שלישי) התירה המשפחה לפרסם את הקלטת שיחת הטלפון המצמררת של הנספים עם מוקד 100 של המשטרה, שתיעדה את הדקות האחרונות בחיי ההורים, רפי ויהודית, וששת ילדיהם בני 4-17 שנספו.
בני המשפחה נסעו ממגדל העמק לכיוון טבריה, כאשר בשעה 1 בלילה הגיעו לצומת גולני, אז חש אב המשפחה כי מכוניתו מאיצה בצורה בלתי נשלטת וכי איבד שליטה על הבלמים ברכב. במשך יותר משש דקות התחננו בני המשפחה לסיוע מהמוקד המשטרתי, עד שהתרסקו אל מותם, לאחר שהגיעו אל מכוניתם לכבישים המפותלים בסביבת טבריה במהירות של 130 קמ"ש. בשלב זה, המכונית התנגשה במעקה הבטיחות וסיימה בנפילה לתהום.
ישי אטיאס, אחיו של רפי, אמר: "ההתנהלות של מוקד 100 הייתה מאוד לא מקצועית. בשש דקות וחצי אני יכול להתקשר לאובמה, להעיר אותו ולקבל עצה. אין לי טענה כלפי המוקדנית וברור לי שהיא לא מומחית בתחום. אבל אני חושב שכשיש אירוע חריג צריך להיות אחראי שישתלט על האירוע".
"אמנם הייתה שם התערבות של שוטר", הוסיף, "אבל בתכל'ס הוא אמר 'אני לא יודע מה לעשות'. כבר בתקופה הראשונה חלמתי שאחי אומר לי, 'לך להקלטה, יש שם הכל'. זה מקומם שההקלטה לא הועברה גם לוועדה שהקים משרד התחבורה לבדיקת הנסיבות שהובילו לאסון. רפי לא השאיר שום פינה עלומה. הכל ברור, הכל מוקלט, הכל משוכתב. מוקד 100 בעצמו גם לא נחקר. אבל איך המשטרה תחקור את עצמה? יש כאן ניגוד עניינים. מה הם יגידו, אין לנו נהלים? אולי יש אחראי משמרת והוא הלך לישון? אני מניח שיש אחראי, אבל למה לא קראו לו? אם לא הייתה ההקלטה אז היו טוענים שהוא נרדם או אלף ואחת סיבות. ואולי זה היה נשמע הגיוני וזה היה נסגר כבר לפני שנתיים. עד הנשימה האחרונה הם התנהגו באצילות. זה להוריד את הכובע. בן אדם שרואה את הסוף אולי הוא ידבר בצורה יותר וולגרית, אבל עד נשימתם האחרונה הם פשוט התנהגו באצילות נפש. והנשימה האחרונה שלהם הייתה שמע ישראל. זה כמו שחונכנו".
כשאתה שומע את ההקלטה אתה לא חש בתסכול?
"קשה לי לחשוב על זה שמישהו צריך לשלם על זה את המחיר. מה שאנחנו רוצים לראות זה הפקת לקחים וזהו".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "אנו משתתפים בצערה הכבד של המשפחה. בפתח הדברים נבהיר כבר עתה כי כל ניסיון לקשור בין שיחת הטלפון מהמוקד לתוצאה הטראגית של התאונה, הינו חסר אחריות ומשולל כל יסוד. תפקיד המוקדן במשטרת ישראל הוא להבין את מהות הפנייה ובהתאם, לשגר ניידת למקום על מנת שהשוטר בשטח יבחן באופן ישיר ובלתי אמצעי את נסיבות האירוע, כפי שנעשה גם במקרה זה. לצערנו, עד לחבירת הניידת לרכב הנוסע, ארעה התאונה. מוקד המשטרה מסייע מדי יום להצלת חיים באמצעות הנחיית אזרחים ושיגור כוחות, אולם לא ניתן להתחייב בכל פנייה יינתן למענה מציל חיים באמצעות הטלפון, שהרי אין בידי המוקדן את כלל הנתונים והנסיבות של האירוע ומורכבותו. ראוי לבהיר כי לא ניתן לגבש מענה אחיד שיהיה תמיד נכון לכלל מצבי החירום בגינם פונים אזרחים למוקד המשטרה, שכן כל אירוע ונסיבותיו הוא, וכי מענה שיכול להציל חיים באירוע אחד עלול ליטול חיים באחר".
רפי אטיאס: הלו, הלו שלום לך, אני עכשיו בצומת גולני לכיוון טבריה והגז כנראה נתקע. אני לוחץ ברקס בכוח, ההנדברקס עד הסוף והאוטו פשוט עף
מוקדנית: אני לא מבינה כלום, אדוני. אתה נוסע מגולני לטבריה ו...
רפי: יצאתי ממגדל העמק לכיוון צפת. ליד צומת גולני האוטו לא עוצר לי. אני לוחץ ברקס בכל הכוח וההנדברקס כמעט עד למעלה
מוקדנית: איפה אתם כרגע?
רפי: אני כרגע ליד גבעת אבני. אני צריך שמשהו יעצור לי את האוטו
מוקדנית: איך קוראים לך?
רפי: אטיאס רפאל. אני עכשיו בגבעת אבני אני עובר את הצומת בירוק, אבל אתם חייבים להגיע מוקדם כי...
מוקדנית: חכה דקה על הקו אדוני. חכה
רפי: אין לי הרבה מקום, תזניקי לי בבקשה איזה שהוא מישהו מטבריה, או איזה נהג מקומי אני צריך שיבוא מולי
(15 שניות של שתיקה)
המוקדנית: דקה, אני אעביר אותך למישהו (מתקשרת מהטלפון השני)
שוטר: כן, הלו. גברת עם מי אני מדבר?
יהודית זועקת: הקדוש שבשמיים!
שוטר: גברת, עם מי אני מדבר? גברת?
יהודית: הקדוש שבשמיים, הקדוש ברוך הוא תרחם (בוכה)
מוקדנית: גברת איפה אתם כרגע?
יהודית: איפה אנחנו כרגע רפי?
רפי: אחרי גבעת אבני
יהודית: אחרי גבעת אבני לכיוון טבריה
מוקדנית: אוקיי
שוטר: גבעת אבני לכיוון טבריה?
יהודית: אלוהים שבשמיים מהר
שוטר: טבריה. רגע, אבל מה זה ירידה?
יהודית: אנחנו בנסיעה
שוטר: אתם בנסיעה?
יהודית: תרחם, אנחנו עם שבעה ילדים (בוכה), בורא עולם תרחם עלינו!
שוטר: זה מישור, לא?
יהודית: ביינתיים זה במישור
שוטר: מישור (חושב)
רפי (צועק לילדים): תיזהרו עכשיו אנחנו בסיבוב
יהודית: (מתחיל רעש של הילדים ברקע) אוי השם. אנחנו בסיבוב אבא. אבא, מה עושים?
שוטר, לאחר יותר מדקה וחצי בשיחה: אין לו ברקסים?
יהודית: מה? אין לו הנדברקס. תשלחו דחוף מישהו אנחנו בסכנת נפשות!
שוטר: אין לו ברקסים?
יהודית: אה? מה?
שוטר: אין לו ברקסים?
יהודית: אנחנו בסכנת נפשות
שוטר: תקשיבי, שישים אורות מהבהבים
יהודית: שישים מה?
שוטר: אורות, אורות מהבהבים
יהודית: תשים אורות מהבהבים רפי
(המולה ורעש באוטו)
יהודית: השם, אלוקים, אנחנו בסכנת נפשות!
השוטר, עדיין רגוע: איפה אתם עכשיו בדיוק? הלו, תני לי מיקום עכשיו. איפה אתם נמצאים בדיוק?
יהודית: איפה אנחנו?
רפי: אנחנו לפני הצומת של פוריה, אבל אם אני לא אעצור עכשיו...
יהודית: אם אנחנו לא נעצור עכשיו יש לנו פה סיבובים וירידות - אנחנו גמרנו.
רפי: יש לנו גיצים מאחורה
יהודית (צועקת): אנחנו כבר עם גיצים מאחורה, תשלחו לנו ניידת!
בשלב זה חלפו שלוש דקות מאז שהשוטר עלה לשיחה עם בני המשפחה, ו-4:20 דקות במצטבר, מאז התקשרו בני משפחת אטיאס למוקד 100
השוטר: שלחתי
רפי: הוא שלח, הוא שלח
יהודית: הוא שלח. אבא שבשמיים, השם
השוטר: אני לא יודע מה הם יכולים לעשות
שוטר אחר: עם מי אני מדבר? איך קוראים לך?
יהודית: עם רפי אטיאס
השוטר: לא לך, לך
יהודית: איך?
השוטר: רפי זה השם של בעלך?
יהודית: אנחנו על 120, אבא שבשמיים תרחם! בורא עולם!
רפי: תשאלי אותו מה הוא עושה?
יהודית: מה אנחנו עושים?
רפי צועק ברקע
יהודית: רפי תנסה לשלוח להם איזה כיוון
(רפי צועק ברקע)
יהודית: אתם לא על המסלול. רפי תנסה להיתקע באיזה שהוא זה. תנסה להתקע. השם, השם, השם!
(צעקות)
יהודית צועקת: השם, השם, השם!
שוטר: טוב גברת, שומעת?
(צרחות של הילדים)
רפי (צועק): למה הם לא שולחים אף אחד, למה?
שוטר: תקשיבי אני מנתק אותך, יתקשרו אליך מהתחנה עכשיו, בסדר?
יהודית: מה?
שוטר, 45 שניות לפני שבני הזוג נפלו לתהום: יתקשרו אליך מהתחנה
יהודית ברקע: רפי כאן, תנסה להיכנס פה
(רפי צועק לילדים)
יהודית: רפי איפה אתה נמצא?
רפי: אני שתי דקות מטבריה! שישלח לי מישהו שיעצור אותי!
יהודית: אבא! אתה לא יכול לשלוח לנו מישהו שיעצור אותנו? אנחנו בירידות של טבריה (קול רועד). אנחנו בירידות, עוד מעט אנחנו נלך (קול חנוק מדמעות)
(רפי צועק)
(הילדים מתחילים לצרוח)
יהודית: אוי השם, שמע ישראל!