כבד על המצפון

"מי שהורג אחד נקרא רוצח; מי שהורג מיליונים נקרא מצביא". על משקל הציטוט המוכר אפשר לומר שמי שפוגע נקודתית בבעל-חיים אחד מכונה על-ידי רשויות החוק "עבריין" ו"מתעלל", ואילו מי שמחדיר בשיטתיות צינורות מתכת לאלפי בעלי-חיים ביום, יום אחר יום במשך שבועות, וגורם להם מחלה חמורה בכבד - מכונה "חקלאי" או "מפטם אווזים".

ביום שלישי הקרוב תתכנס ועדת החינוך של הכנסת כדי לדון בבקשת משרד החקלאות לאשר תקנות שמתירות את הפיטום. הפעם האחרונה שהמשרד ניסה לעשות זאת היתה ביולי 2001. אז הצהיר יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב, בהחלטת הסיכום: "נהיה מוכנים לדון בתקנות לגופן ולאפשר אותן, בתנאי שיהיה כתוב במפורש שבתום שנה נסגר הענף [...] ושיהיה ברור מהנוסח שבתום שנה לא יתקיים יותר פיטום. אני מבקש שתהיה גם הודעה שמשרד החקלאות נערך לסייע לענף לעשות הסבה [...] לסגור את הענף ולעבור לענפים אחרים". אך משרד החקלאות מתעקש להתעלם גם מדרישתה המפורשת של ועדת הכנסת. במקום זה הוא מגיש שוב ושוב תקנות החסרות את הסעיף הקריטי המתארך את תום ההתעללות.

הקמפיין נגד פיטום האווזים שהתנהל בשנים האחרונות בארץ צמצמם את הפער בין "מתעלל" ו"מפטם". בג"ץ קבע באוגוסט שהפיטום מהווה התעללות ומנוגד לחוק. בסקר שערך מכון "מאגר מוחות" נמצא ש 72% מהציבור תומכים באיסור הפיטום בחוק ורק 15% מתנגדים לכך.

אבל החוק והציבור לא מטרידים את משרד החקלאות. למרות שהוא הממונה על יישום חוק צער בעלי-חיים, עסוק המשרד כבר שנים בניסיון להכשיל כל יוזמה שמטרתה להקל על סבלם של בעלי-החיים. ועדת הכלכלה בוחנת אפשרות לאסור הרעבת תרנגולות ממושכת שנהוגה בתעשיית הביצים? תוכלו למצוא את משרד החקלאות עומד על רגליו האחוריות ומזהיר שלא יהיה מוכן לכך (משום שכך יתייקרו הביצים בשתיים וחצי אגורות!). העמותה למען חיות משק מנסה לקדם המתה מהירה של אפרוחים שמושלכים באלפיהם לגסוס בייסורים? תוכלו לסמוך על משרד החקלאות שיעכב את היוזמה במשך שנים, תוך שהוא ממשיך להעניק תמיכה ממסדית למדגרות (שמבחינתן קליפות ביצים ואפרוחים זכרים הם פסולת שהיחס אליה זהה). וכך גם בעניין פיטום האווזים.

המפטמים ומשרד החקלאות משדרים שאננות. קו ההסברה שלהם נשמע כמו פארודיה. לטענתם, לא זאת בלבד שהאווזים – ראו זה פלא – כלל אינם סובלים כשהם בורחים מהמפטם בצווחות כאשר הם מקבלים כמות אוכל אדירה לקיבה דרך צינור הגורמת להם למחלה קשה בכבד, אלא שהם ממש נהנים מכל העסק! "אתה לא היית רוצה לשבת כל היום רגל על רגל ושיתנו לך ככה לאכול?" – שואל רן ואחנון, מפטם. "האווז מקבל חמש ארוחות ביום, כמו בבית מלון" – מבהיר איתן אווזים. איזה מזל יש לעופות האלה שדוחפים להם צינורות לגרון. משרד החקלאות תמציתי יותר, אך מגוחך לא פחות: "האווז מצפה לארוחתו".

לא צריך לקרוא פלאיירים של אנונימוס כדי להבחין מבעד להגיגי המפטמים בסבל האווזים. בספרות חקלאית מקצועית ניתן לקרוא את ההמלצה הבאה: "יש להרוג את העופות לפני שהם עצמם ימותו כתוצאה מהצטברות השומן בכבד שלהם. זמן השחיטה הנכון מגיע רק כאשר המקור של העופות מלבין, רגליהם נפוחות, בטנם מדולדלת והם מתנשפים". כמו בבית-מלון.

אל מול אדישותו של משרד החקלאות, הכוח הוא רק בידינו - הצרכנים. באמצעות הבחירה להחרים כבד אווז אנחנו יכולים להיות אלה שמונעים מהאווזים עינויים ממושכים. בגלל חשיבות החרם הצרכני, מעודדת במיוחד התגייסותם של שפים ומסעדנים נגד פיטום האווזים. ארז קומורובסקי, בעליה של רשת "לחם ארז", הפסיק להגיש כבד אווז לפני שנה והסביר "גם להדוניזם הבישולי שלי יש גבול". אייל שני, השף הנודע, אמר כי "החלטת בג"ץ גורמת לי להאמין שמדי פעם גם המדינה שלנו יודעת לזהות סבל ולנסות למנוע אותו". בעליה של מסעדת אווזים הודתה שיותר ויותר אנשים מוותרים על המאכל הזה, ואפילו מחרימים את המסעדה בגלל התמחותה בו. משרד החקלאות אדיש, הכוח הוא בידכם להפסיק את פיטום האווזים. השתמשו בו.