מי מרוויח מהניסויים בחזירים בקיבוץ להב?

קיבוץ להב הסמוך לבאר שבע מתהדר בכמה ענפים ייחודיים: בשטחו נמצאת אחת החזיריות הגדולות ביותר בישראל, המונה 2,000-3,000 חזירים. החזיריה שייכת ל"מכון למדע ולמחקר החי", המוגדר כמלכ"ר (מוסד ללא כוונות רווח), ופועל למעשה כמעבדה היחידה לניסויים בבעלי חיים בארץ, שאינה שייכת לגוף אקדמי או מסחרי כלשהו, ומספקת שירותים לכל גוף שקיבל האישורים הנדרשים לשם כך. בלהב מתקיים "סידור" ייחודי בין מכון הניסויים ובין מפעל הבשר "מעדני להב" השייך לקיבוץ. במסגרתו, נשלחים החזירים שאינם משמשים לניסויים, כ"חומר גלם" – בלשונו של מנהל המכון – למפעל הבשר הסמוך, ללא תמורה מצד המפעל.

ניסויים בבעלי חיים אינם דבר חדש בארץ, גם לא גידול בעלי חיים לשם כך. אולם המכון בלהב שונה באופן מהותי מגורמים אחרים הקשורים לתחום, כפי שיפורט להלן. בשורה התחתונה נראה כי חלק מפעילות המכון מזכירה יותר התנהלות של תעשיה, ולא של גוף מחקר ומעלה היבטים בעייתיים.

"הסידור" שבין המכון לניסויים ומפעל הבשר מעלה כמה תהיות: מספר החזירים המיועדים לבשר תלוי, בפועל, במספר הניסויים הנערכים במקום, שכן ככל שמספר החזירים המיועדים לניסויים גדל, גדל נפח הפעילות – ובהתאם גדלה כמות ה"עודפים" הנשלחים למפעל הבשר. אולם, שיעור "העודפים" גדול, באורח פלא, משיעור החזירים המיועדים לניסויים: שליש עד מחצית מהחזירים "משתתפים" בניסויים או נמכרים לגורמי חוץ לניסויים, בסכומים הנעים בין 600 ל-4,000 שקל החזיר. יתרתם – כלומר מחצית עד שני שליש - נשלחים למפעל הבשר.

בכך יש לרמז על אינטרס ברור של הקיבוץ בהגדלת מספר הניסויים הנערכים במכון, האמור לפעול ללא מטרת רווח: העיקרון פשוט: יותר ניסויים – יותר חזירים. המנהל המדעי של המכון, ד"ר דן רטנר, חבר קיבוץ להב בעצמומ כמו גם רוב עובדי המכון, אינו מכחיש: "ככל שהמכון יערוך ניסויים רבים יותר, כך נוכל לגדל מספר רב יותר של חזירים, ומספר העודפים שישלחו למפעל הבשר – יגדל. זה יכול להביא לרווחיות גדולה יותר של מפעל הבשר". מנגד טוען מרכז המשק של הקיבוץ, שמואל גרין: "לא נכון שהמפעל, כביכול, מעודד את הרחבת המכון מסיבות של אינטרסים כלכליים. הוא פתח לקליטת החזירים שאינם הולכים למחקר". גרין, עם זאת, מאשר את מנגנון שיתוף הפעולה בין המכון ובין החזיריה, אך מדגיש כי המפעל אינו ניזון בלעדית על חזירי המכון, ומעבד בשר המגיע ממקורות אחדים.

סקירה היסטורית קצרה שערך עבורנו רטנר על אודות המכון, שופכת עוד קצת אור על אופן פעילותו: "בשנת 1963 חוקק חוק החזיר, שקבע כי גידול חזירים בתחומי מדינת ישראל ייאסר, מלבד לשם ניסויים ובמספר כפרים ערביים. בלהב היו חזירים עוד קודם. עם חקיקת חוק החזיר, החלטנו למסד כאן את עניין הניסויים, ובאותה שנה הוקם המכון. המיסוד איפשר את גידול החזירים לבשר". המנגנון הזה מעורר גם תהיה מוסרית: במדינת ישראל מעדיפים לאפשר גידול בעלי חיים לניסויים, מאשר גידול בעלי חיים לבשר.

המוסד אינו פסיבי בכל הקשור להגדלת היקף הניסויים. המכון בקיבוץ להב מפגין יוזמה בכל הנוגע לשיווק "המוצר" שלו: לאחרונה הונפק עלון צבעוני, המעוטר בתמונותיהם של חזירים על גבי שולחן הניתוחים, ובו מצויין כי "מטרותיו של המכון, כמו גם פעולותיו, הן עידוד וקידום המדע והמחקר של בעלי חיים". העלון מופץ בין חברות וגופים העשויים להיות מעוניינים בשירותי המכון.

ויש גם מנהל שיווק: "הוא מתקשר למקומות בארץ המתמחים במכשור ובמחקר רפואי, ומציע להם את שרותינו", מסביר רטנר. "עד לאחרונה, שיטת הפרסום היתה 'חבר מביא חבר'. אני הייתי בעד פרסום (אקטיבי ת.נ). תפקידו של איש השיווק להביא אותנו לידיעת הציבור".

בשנים האחרונות התרחבה פעילותו של המכון במידה ניכרת: לדברי גרין במהלך השנתיים האחרונות היא הוכפלה. חזירים נחשבים לחיה מועדפת לניסויים בתחומי הגנטיקה, מחקר הלב, השתלת האיברים ופיתוח תרופות. הם גדולי ממדים, נחשבים קרובים גנטית לאדם, וזמינים מאוד. נראה כי החזיר זוכה לפחות חמלה מחיות גדולות אחרות, כמו כלבים, למרות שהוא נחשב לאחת החיות האינטליגנטיות ביותר.

מעבר לעניין המוסרי, ספק אם הפעילות השיווקית של המכון מתיישרת עם עקרון החוק לניסויים בבעלי חיים, החותר למינימום אפשרי של בעלי חיים בניסוי, ועם מספר הצעות חוק בנושא הזה שמתגבשות עתה בכנסת החותרות לצמצום הניסויים בבעלי חיים. החשש לפעילות הנוגדת את כוונות המחוקק, מקבל משנה חיזוק מדבריו של עו"ד חגי אשלגי, המתמחה בתחום המסחרי ומייצג גם את האגודה נגד ניסויים בבעלי חיים: "מהתמונה עולות בעיות חריפות. קיימת בעיה מובנית חריפה ביחס לגופים שפרנסתם ועסקם מקיום ניסויים בבעלי חיים וסחר בהם. בעוד שהחוק דורש מינימום בעלי חיים בניסויים, גופים אלה מבקשים לקדם מקסימום ניסויים בבעלי חיים".

"נורה אדומה נוספת מתעוררת בקשר האפשרי בין החזירים המשמשים לניסויים לבין חזירים המשמשים לאכילה", מציין עו"ד אשלגי. "מתגנב חשש כי המועצה לניסויים בבעלי חיים, אולי שלא מדעת, שימשה כ'מכבסה' לבשר חזיר לאכילה".

המכון קיבל אישור לפעילותו בדצמבר 2000 מהמועצה לאישור הניסויים בבעלי חיים, הכפופה למשרד הבריאות, ופועלת כגוף העליון בישראל לאישורם כל הניסויים במדינה. האישור שקיבל היה מסויג: למכון לא אושרה ועדה אתית פנימית, דבר שהיה מקנה לו יכולת לאשר את הניסויים הנערכים בו בעצמו. במקום זאת, הוא הוכפף לוועדה של בית החולים אסף הרופא.

לאחרונה פנה המכון למועצה בשנית, בבקשה לאשר לו הקמתה של ועדה פנימית. רטנר מסביר, כי הבקשה קשורה לצורך להניע את הניסויים בקצב הסטארט אפ: "זה מקשה עלינו שאין ועדה פנימית, זה מעכב את הניסויים. יש לנו אספקה מיידית של חזירים בכל הגילאים, לפי הצרכים של הניסויים. את יכולה להזמין עכשיו ולבוא מחר לקחת".

המועצה סירבה לבקשה. יו"ר המועצה, שרגא סגל, במכתב תשובה לרטנר, נימק את ההחלטה ב"מיעוט הניסויים הנערכים במקום". מנימוק זה עשוי להשתמע כי המכון צריך להתמיד במאמצי ההתרחבות שלו, כדי לזכות בוועדה פנימית.

דובר משרד הבריאות מסר תגובה העומדת בסתירה לנימוק שהובע בפני המכון, ומשתמע ממנה כי המועצה מודעת היטב לבעייתיות המשתקפת מפעילות המכון: "המועצה לניסויים בבעלי חיים אישרה את 'מוסד ומכון למדע ולמחקר החי', כמוסד שמותר לבצע בו ניסויים בבעלי חיים, היות והוא עומד בדרישות החוק. מאידך, דנה הוועדה פעמיים בבקשת המוסד לאשר לו ועדה פנימית, ולא אישרה אותה. בין היתר, הסיבה לכך היתה ייעודו של המוסד 'לקדם את השימוש בבעלי חיים' (ייעוד זה צוטט ממכתב הבקשה של רטנר. ת.נ.). . כמו כן סברה המועצה, שבשונה ממוסדות אקדמיים ואף חברות שמטרתן מחקר ופיתוח, והניסויים הם חלק הכרחי מפעילותם זו, מוסד זה שונה מהם במבנהו". לפיכך סברה המועצה כי לא ראוי להפקיד בידי גוף זה את עצם ההחלטה על ביצוע הניסוי"

באשר לזיקה בין המכון ובין מפעל הבשר ציין הדובר כי "בעלי חיים המשמשים לניסוי אסורים בשימוש למאכל, גם מטעמי בריאות הציבור, ולפיכך אין למועצה כל קשר לפעילות אחרת של המוסד".

אנשי קיבוץ להב מפגינים עמדה ייחודית משהו גם באשר למהות הניסויים בבעלי חיים, נושא שלגביו מתקיים ויכוח מדעי ומוסרי בעולם כולו וגם בישראל: "אנחנו רוצים לאפשר לחברי הקיבוץ לערוך ניסויים", אומר מרכז המשק, גרין. "כדי לתת דרור לכיווני התפתחות שונים. אנחנו רוצים להשאיר פה צעירים שלא יהיו שואבי מים וחוטבי עצים, שיישארו כאן ולא יעזבו את הקיבוץ".

מלבד הארגונים הנאבקים לצמצום הניסויים בבעלי חיים, נאבקים נגד חזיריית להב גם ארגונים החותרים לרווחתן של חיות המשק. עמותת אנונימוס, למשל, צילמה בסתר תמונות המעידות על תנאי גידול קשים בחזיריה, המוצאים בהדרגה אל מחוץ לחוק באיחוד האירופי. רטנר איפשר לוואלה! לצלם תנאים אלו: כך, למשל, מוחזקות חזירות בשורות ארוכות של כלובי מתכת מבודדים שממדיהם כממדי גופן. משך שלושה חודשים אין החזירות הללו יכולות לנוע – אלא לעמוד או לשכב בלבד. הסיבה, לדברי רטנר: "מדובר בשיטת גידול חקלאית רווחית יותר: הן מוציאות פחות אנרגיה וכך צורכות פחות מזון. גם הגישה אליהן טובה יותר, ותנאי ההגיינה משופרים. האם הן מאושרות פחות? אני לא חושב שאדם יכול לשער מה מרגיש חזיר".