זה המיסים, חבר

בבואם של אזרחי ישראל להצביע בבחירות 2006 יידרשו הם לא רק להכריע על דרך מדינית, אלא גם (ואולי בעיקר) על דרך כלכלית. ככלל, נדמה שהפעם יותר מתמיד עומדת בפני אזרחי ישראל בחירה בין שלוש דרכים כלכליות שקיבלו את ההזדמנות לחשיפה תקשורתית מקסימאלית: כלכלה בעלת אוריינטציה שמרנית המיוצגת על ידי תנועת הליכוד, כלכלה בעלת אוריינטציה סוציאל-דמוקרטית המיוצגת על ידי מפלגת העבודה ומול שתיהן דרך כלכלית בעלת אוריינטציה לא ידועה כלל ועיקר המיוצגת על ידי קדימה.

אצל החברים בקדימה ישנה בעיה מרכזית מבחינת המסרים הנוגעים לדרך הכלכלית בשל שתי סיבות עיקריות: ראשית, קדימה מנסה, בצדק מבחינתה, לעמעם את המסרים המדיניים והכלכליים שלה בחושבה שכך היא תעורר פחות אנטגוניזם בציבור הישראלי. שנית, כחלק מאירוניה פוליטית נוצר מצב שמועמד מפלגת קדימה לראשות הממשל היה זה שהחליף במשרד האוצר את מועמד הליכוד לראשות הממשלה. בין שני האישים הללו שוררת יריבות קשה, הנמשכת עוד מהיותם חברים בליכוד. אולמרט נהג לגדף ולהקניט את נתניהו בכל הזדמנות שנקרתה בפניו והדבר התרחש בעיקר בעת שהיה נתניהו שר אוצר.

אולמרט טען טענות שונות כנגד נתניהו, אך טענתו העיקרית הייתה שהוא לא רגיש חברתית ולו הוא, אולמרט, היה במשרד האוצר - הוא היה עושה זאת אחרת. ובכן, רצה הגורל ואולמרט קיבל את ההזדמנות שלו. הבעיה היא שלמרות הצהרות שונות בנושא הוא לא שינה כהוא זה את דרכו כלכלית של נתניהו וגרם לאזרחים רבים להתבלבל בין שניהם.

גם לעמיר פרץ, מועמד מפלגת העבודה, יש בעיה. כשהצהיר נתניהו ב–2003 שתוכניתו הכלכלית תצליח ותוציא את המשק מהמיתון הכבד בו הוא שורר, ליגלגו עמיר פרץ וחבריו על הצהרות אלו והיו מאוד סקפטיים. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח: האבטלה ירדה בצורה משמעותית במעל 2 אחוזים תוך שלוש שנים - הישג שספק אם יש לו תקדים במציאות ישראלית בלתי אפשרית. לצד ירידת האבטלה המשק הישראלי נכנס לצמיחה מהגבוהות במערב: מעל 5% בשנה. יתרה מכך, פרץ שהיה נחרץ כל כך כיו"ר ההסתדרות, הבין כנראה שהצהרות לחוד ומציאות לחוד והמסרים שלו פחות חדים אם כי הרבה יותר ברורים מאלו של אולמרט. התהליך אותו עבר פרץ מזכיר במידה מסוימת את התהליך שעברה מפלגת הלייבור הבריטית: נטישת הערכים הסוציאל-דמוקרטיים המובהקים ואימוץ חלק מהערכים השמרניים, ברוחה של מרגרט תאצ'ר, בידיעה שדרך של סינתזה המשלבת עקרונות משתי הדרכים יכולה להיות מועילה יותר.

יש נקודה חשובה בדרכים הכלכליות עליה לא נתנו מספיק אנשי המקצוע את דעתם וזה עניין המיסים המעיקים על אזרחי ישראל.
לגבי אולמרט וקדימה קשה לי להבין את עמדתם בנוגע למערכת גביית המיסים משום שכאמור המסרים שלהם מעומעמים.

אצל פרץ הדברים ברורים יותר: במפלגת העבודה הציעו להגדיל את הוצאות הממשלה במיליארדי שקלים, דבר שללא ספק יצריך העלאת מיסים. ככלל, פרץ מנסה להדביק לעצמו תדמית של רובין הוד שייקח מחזקים וייתן לחלשים. הוא רק לא מבין שבדרך העלאת מיסים הוא יוסיף אנשים למעגל העוני, בכך שחברות רבות במשק יעזבו את הארץ לאחר שיפטרו עובדים ותיקים ויפנו למקומות בהם רמת המיסים נמוכה יותר. העלאת מיסים עלולה לפגוע באלו שעומדים על גבול המעמד הבינוני ולהורידם למטה. העלאת מיסים גם תעודד העלמת מיסים, וחבל.

ומה באשר לנתניהו? כחלק מהדרך הכלכלית השמרנית, המושפעת רבות מהחזון הכלכלי של מרגרט תאצ'ר ורונלד רייגן, מבקש נתניהו להמשיך ולהוריד מיסים. נתניהו יודע שרק כך אנשים יעדיפו להאריך את שעות העבודה שלהם ועל ידי כך להגביר את הפריון שלהם. כאשר בסוף החודש אנשים יראו בתלוש המשכורת שלהם שהנטו גבוה יותר יהיה להם יותר אמצעי רכישה ממשי, הם יתגברו ככוח קנייה משמעותי ועל ידי כך יניעו יותר את הצמיחה במשק. יש יתרון נוסף לדרך הזאת בכך שדבר ידוע היום הוא שאזרחים רבים בישראל מעלימים מיסים משום שהמיסים בישראל גבוהים מידי ולעיתים קרובות הם מופנים למקומות שאינם ראויים שיגיעו לשם. הורדת מיסים תגרום בעליל לכך שההון השחור בארץ ירד בצורה ניכרת. הורדת מיסים שתיעשה בשילוב חקיקה מחמירה כנגד מעלימי מיסים יעניקו שתי סיבות הגיוניות לאנשים שלא להעלים מס. כתוצאה מכך יעלו הכנסות המדינה ממיסים ואז תוכל הממשלה לתת לאלו שבאמת אין להם.

אינני מחדש דבר בכתיבת שורות אלה, אלא שזו הייתה תוכניתו של נתניהו עוד לפני שנכנס למשרד האוצר. נקווה שמי שלא ייבחר לראשות הממשלה יאמץ תוכנית הגיונית זו המיטיבה עם אלו הנושאים בנטל.

ביל קלינטון ניצח בבחירות 1992 את ג'ורג' בוש האב בעזרת הסלוגן "זה הכלכלה, טיפש". קלינטון הוכיח שדרך כלכלית נכונה שמיטיבה עם העם בצורה חכמה, סבלנית, צודקת ולא פופוליסטית יכולה להוביל את ארצות הברית רחוק. בהשאלה לסלוגן זה אני מבקש להגיד "זה המיסים, חבר" - שעשויים לשנות ללא היכר את הכלכלה הישראלית בשילוב צעדים נוספים. היחידי מבין שלושת המועמדים לראשות הממשלה שיכול לעשות זאת בבטחה, הוא בנימין נתניהו.