היית לי הסמל לפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון"

המחנכת מבית הספר התיכון חני בן אבו כותבת על בן וענונו

בן היקר שלי, הגיבור שתמיד אהב לעזור. תמיד עם חיוך על הפנים, עם הצחוק המתגלגל ועם שמחת החיים שלך היית סוחף את כולנו.

זכיתי לחנך אותך במשך 3 שנים, מכיתה י' עד י"ב, השנים המשמעותיות ביותר. כל כך הרבה זיכרונות מהתקופה הזו, עם השובבות שמאפיינת את גיל הנעורים, הקשיים שבדרך והאחריות שהחלה להתגבש. התהליך והשינוי שעשית לאורך הזמן היו ניכרים לכל. הפכת רציני יותר וממוקד מטרה, עם שאיפות לקריירה צבאית. בלימודים עשית מאמצים אדירים וסיימת בגרות בהצלחה.

היה לנו קשר חזק, אהבתי ודאגתי לך כמו לאח קטן, תמיד הייתי בקשר עם ההורים המדהימים שלך שחינכו אותך לתפארת, לדרך ארץ ומוסר, להיות אדם טוב, שתמיד נותן ועוזר לכולם. ותמיד היית עטוף באהבה.

בכיתה י"א התהליך החל להעמיק, ונכנסת לכושר. הצבת לעצמך מטרות, שהעיקרית בהם הייתה להיות לוחם בגולני. זאת, מתוך מסירות ומתוך הרצון להגן על המשפחה, על החברים ועל המולדת.

עברת כברת דרך ארוכה של אימונים וכושר גופני. היית לי הסמל לפתגם "אין דבר העומד בפני הרצון". הגעת לרמה כזו שיכולת להתגייס כמעט לכל יחידה מובחרת שתרצה, ואתה בחרת בגולני. גם שם היית הטוב ביותר. אני זוכרת איך אני ושאר החברים לכיתה היינו גאים בך, על הדרך, על הגשמת המטרות ועל ההישגים שהשגת כלוחם.

ניסינו לתאם מפגש לכל הכיתה במהלך חופשת הקיץ, אך בשל המצב והעובדה שאתה והיתר גויסתם ללא יכולת יציאה, אמרנו שנדחה את המפגש. אבל בן, בן שלי, לא חשבתי ולו לרגע שאלו יהיו הנסיבות.

בן, אתה שייך לנצח, אתה חלק מעם הנצח עם ישראל שלא מפחד מדרך ארוכה. דרכך, מסירותך למדינה ואהבת המולדת יהיו נר לרגלינו. כך אמשיך לחנך את תלמידיי - לאורך.

יהי זכרך ברוך.

סמל בן וענונו, לוחם בחטיבת גולני בן 19 מאשדוד. נהרג ב-20 ביולי בתקרית הנגמ"ש בשג'אעיה שבמזרח רצועת עזה.


משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד