מקומם של מלאכים אינו בין בני האנוש, אלא בשמים

הדודה ריקי ברסנו והחבר אלירן שריקי כותבים על אדר ברסנו

אתה הילד שמעולם לא היה לי. אני זוכרת עוד את היום בו צלצל הטלפון שבישר לי שאימך, ליטל, בהריון אני זוכרת את התרגשות, את השמחה ואת האהבה שחשתי אליך עוד שהיית עובר.

גדלת להיות ילד תמיד שמח עם שיער חלק בלונדיני, עיני שקד ענקיות וצחוק מתגלגל. תמיד סבבו סביבך גם זרים וגם מכרים וביקשו רק לגעת בילד מיוחד שכמוך. כן, עוד מינקות היית מיוחד. מיוחד ביופי המרשים שלך, בחיוך שלך, בכבוד שנתת למבוגרים ממך, בזה שתמיד היית מבקש לעזור. היית מיוחד כי הוריך נתנו את כל מה שהיה להם כדי לגדל אותך, ואתה החזרת להם בגדול. רק נחת וגאווה הסבת לכל המשפחה.

תמיד התגאיתי בכך שאתה האחיין שלי, ותמיד נענית בשמחה לכל המבוכות שיצרתי לך כשנפגשנו, כשהייתי קופצת עליך, נושכת אותך בחיבה ומנשקת אותך, וכן לפעמים מציקה.
אני כיום בת 41 וטרם אימא. לכן, אתה תמיד היית מיוחד עבורי. אני טרם ידעתי מהו רגש אימהי והאהבה הטהורה אליך אדר היא הרגש הכי קרוב לאימהי שהרגשתי אי פעם. כל כך רצית שאהיה אם, כל הזמן שאלת מה קורה ומתי. "לפחות אם לא חתונה תביאי ילד שישמח אותנו קצת", אמרת לי. היו לנו שיחות כמו בין חברות שאיש לא ידע.

גדלת במשפחה למופת, מוקפת חום, אהבה ותמיכה – ותמיד החזרת כפליים. אני מנסה להעביר אל הכתוב את התיאור שלך, שהוא מלאך בעצם, אבל שום דבר ממה שאכתוב לא יגיע לרמת המעלות שלך. אני פשוט הערצתי אותך.

איזה לב ענק וטהור היה לך, מלאך שלנו. נתת את חייך כדי שתושבי הקיבוצים הסמוכים לא ייפגעו ויינצלו מגורל מר של פיגוע ענק. ואני תוהה, לכן היית כל כך מיוחד? כי מישהו בחר בך למשימה הכול כך חשובה הזו לעם ישראל? כל כך צעיר, רק בן 20. גם במוות שלך נתת חיים, כמו החיים שתמיד הפחת בי כשהיית בא לסבתא הביתה וממלא לי את הנשמה בשמחה.

בפעם האחרונה שהתראינו דיברנו, ושיתפתי אותך בכך שאני הולכת לעשות טיפולי פוריות ואולי יהיה לך בן דוד קטן בדרך. זו סדרת טיפולים קשה, כי יותר 3 שנים אני מנסה ולא הולך. האחוזים לא לטובתי. אמרת לי: "אם אני אנשק לך את הבטן יהיה לך ילד". שנינו צחקנו מהסיטואציה. אמרתי לך: "מה את חש לעצמך שאתה רב?".

אבל מלאך נשאר מלאך. כנראה שלפני שנכנסת לגן העדן הייתה לך בקשה עבורי. בסוף השבעה שלך גיליתי שאני בהריון טבעי. אני כל כך מקווה שאתה יודע ושאתה שמח כמו שאני יודעת שלבטח היית. רק תגיד לי, תסמן לי שאתה יודע, כי הכאב הוא קשה מנשוא, לדעת שהלכת בלי לדעת מה שכל כך רצית שיקרה.

היית מתנה עבורי כשנולדת והשארת לי מתנה בלכתך. אני גאה בך. תמיד הייתי ותמיד אהיה. היום אני מבינה שמקומם של מלאכים אינו בין בני האנוש אלא בשמים. תשמור על הוריך, על הסבים והסבתות שלך וחכה חכה זה עוד לא הסוף. כשאגיע למעלה אני שוב אציק לך בנשיקות כי אני אוהבת אותך אהבת ילד. אתה הילד שמעולם לא היה לי.

אדר אהובי, חבר שלי, אחי היקר, איש סוד, קיר תומך. לפני כמעט שנתיים נפגשנו לראשונה במסגרת הצבאית ומאז ידעתי שאתה בחור טוב, בחור כלבבי, אחד משלנו. במהלך הזמן הזה חלקנו יחד אין סוף שעות. אם זה בשמירות, אם זה בשבתות, אם זה בחדר או בנסיעה או סתם על הספסל מחוץ למגורים על סיגריה. אדר, היית איש המילה. תמיד ידעת להגיד משהו חכם או מתוחכם. היית עם שכל ישר וחד. ידעת להביט קדימה ולהתמודד עם המציאות בדרך שלך, דרך מצחיקה, של חיוך ושל סתלבט. גם בימים ובלילות הכי קשים שלך, על שעתיים שינה במשך שבוע שלם, כשהיית חוזר לישון ב-2:00 בלילה וקם למחרת ב-5:30 בבוקר כדי להסיע את המח"ט לא משנה לאן.

היית נאמן לתפקידך ונתת את נשמתך ואת כל כולך. לקחת ברצינות ובאחריות את תפקידך, על כל המשתמע מכך. אדר, אתה גיבור אמיתי, באומץ ובגבורה רצית להיכנס לשטח האויב, להילחם ללא כל פחד ועל זאת אני גאה בך, אני גאה שזכיתי להיות חבר כל כך טוב שלך. ברוך השם שנתן לי את הזכות לשרת לצדך, לחוות איתך אין סוף חוויות, רגעים וזיכרונות שלעד יישארו איתי.

בחודשים האחרונים היו לך כמה רגעי משבר ושקלת לוותר - אבל לא, פעלת בדיוק בדרך המתאימה לך. המשכת להילחם למרות הקשיים שהיו בדרך. לפני כמה שבועות יצאנו יחד לנסיעה לילית. בדרך עצרנו לאכול אצל סבא וסבתא שלך, אנשים חמים וטובי לב – שיצאת בדיוק כמוהם. על הנדיבות ורוחב הלב שלך אפשר לכתוב שעות, אז אקצר ואומר שהצטיינת בתחום. היית קונדסון ומצחיק, מרגש, ישר ואמיתי. היית מי שאתה, ולכן כולם כל כך אוהבים אותך.

אחי היקר, במותך על שמירת המולדת ואזרחיה בהחלט ציווית לי את החיים. הדמעות שזלגו מעיניי היום כמעט ולא פסקו. כולם מחזקים, כולם מנחמים, כולם מנסים לעודד אבל בלכתך השארת חלל פעור בליבי שכנראה לעולם לא ייסגר. מקומך בלבי תמיד יהיה שמור. ועכשיו בזמן הלחימה, עם כל הקושי והצער אני מבין שזהו, הציווי שלך להרים את הראש ולהיות חזקים ולהסתער קדימה כמו אריות, כמוך, כמו שהיית נוהג להגיד "שמור על עצמך חביבי". אני מבטיח שאשמור. אמנם בגופך אינך איתנו עוד אבל ברוחך תהיה איתי לעד.

אני אוהב אותך, מעריך אותך ומעריץ אותך על מי ומה שהיית בחיים שלי. לעולמי עד תהיה חרוט בליבי אחי היקר.

שלך באהבה אינסופית וגעגועים,

אלירן.

סמל אדר ברסנו, בן 20 מנהריה. נהרג ב-19 ביולי בהיתקלות עם חוליית מחבלים ליד קיבוץ סופה.


משפחות חללי צוק איתן. פרויקט מיוחד