ההורים חוה ויגאל כותבים על אורן נח
אורן שמחה, בן חוה ויגאל נח. נולד בי' בניסן תשנ"ב (13.4.1992) במעלה גלבוע. בן 22 בנופלו.
ילדותו עברה עליו בשדה אילן. הוא למד בבית הספר היסודי בקיבוץ לביא ובהמשך בהושעיה. את לימודיו בתיכון המשיך אורן בישיבה התיכונית "אורט" שבטבריה. עם סיום לימודיו בחר להתחזק לקראת השירות הצבאי במכינה הקדם צבאית "ע?צם". לאחר שנה במכינה בחר להמשיך במכינה עד גיוסו לצבא במרץ 2012.
אורן אהב מאוד את המים. הוא שיחק שנתיים בנבחרת הכדורמים ביקנעם. בחירתו הראשונה הייתה ללכת לשייטת. אחרי שני גיבושים הוא הבין שהוא צריך להמשיך הלאה ובחר להתגייס לפלס"ר גולני. בהמשך שירותו עבר לגדוד 13 שם שירת כלוחם. הוא סיים בהצלחה קורס מ"כים והמשיך בגדוד כמ"כ במחלקה 5. הוא נפל ליד חייליו.
הוא היה עלם חמודות, בעל עיניים כחולות עם חיוך וגומה שהצליח לקבל כל אדם באשר הוא - בין אם הוא דתי, חילוני, מהעיר או מהכפר, צעיר או מבוגר. היכולת שלו להתחבר לכל אחד לנשמה גרמה לכך שאורן התנחל לכולם בלבבות. חבריו היו מכל הארץ ואת כולם זכר בשמם. את הקשרים עם חבריו ומשפחתו ניהל מהטלפון הסלולרי האישי שלו, כמו חמ"ל לכל דבר.
חברי ילדותו של אורן קראו לו ג'מוס, על שם הכתפיים החזקות והרחבות שלו. כתפיים שסחבו חברים וציוד בעת הצורך. היכולת שלו לעזור לכל אחד - אם בציוד, אם בעצה ואפילו ברכוש פרטי שלו שנתן לאחרים מבלי לחשוב פעמיים. הוא תמיד היה שם, מוכן לעזור ולסייע, להקשיב ולתמוך בכל עת. תמיד היה חזק ואיתן, לא הפגין קושי והרעיף עזרה לכל אדם.
בבית אורן היה יד ימינם של אביו ושל אימו. הוא ידע לבצע כל מטלה, בין אם צביעה, גינון, קניות, כביסה או גיהוץ. הוא היה שותף מלא ופעיל על הצד הטוב ביותר. חבר ורע היה לאחיו ואחותו. אחייניו אהבוהו בזכות משחקיו איתם והצחוק המתגלגל.
מצד אחד היה לוחם ללא חת, ומאידך בעל רגשות חמים למשפחתו ולחבריו.
יהי זכרו ברוך.
סמל-ראשון אורן שמחה נח, לוחם בחטיבת גולני בן 22 מהיישוב הושעיה שבגליל. נהרג ב-20 ביולי בתקרית הנגמ"ש בשג'אעיה שבמזרח רצועת עזה.