האם אדווה סופדת לגיא בויילנד
ימי שישי לעולם לא יהיו אותם ימי שישי מאז שעזבת אותנו. אני עדיין מרגישה שאולי אתה שוב עובד עלינו, כמו שהיית נוהג לעשות מדי פעם. האמת היא שאני עדיין מחכה שפתאום תיכנס בדלת עם החיוך שלך והעיניים הצוחקות שלך ותגיד: "סתם, עבדתי עליכם". אבל כנראה שאנחנו חיים באשליה.
היית ג'ינג'י גם באופי וגם במראה, עם השיער הארוך המדהים הזה. היית צריך לעבוד כל כך קשה כדי לחפוף ולסרק אותו.
אני זוכרת שכשעלינו לארץ, כשהיית בן חמש וחצי, אחרי שבועיים בגן חזרת הביתה ואמרת לי: "אימא, כריך במטוטה can I have a?", ואז ידעתי שתהיה בסדר. בהמשך, כשגדלת קצת, כל פעם כשהטלפון שלי היה מראה על הצג 'בית ספר' או 'ארנון קפלן' הייתי מתכווצת וחושבת, "נו, מה קרה עכשיו?", "מה הוא כבר עולל?". כמה שטויות היית עושה.
גדלת, נהיית לגבר והתגייסת לצבא. לפני שירדתם לעזה סיפרת על תרגיל שעשיתם שבוע לפני כן והרגשתי שאתה גאה להיות חלק מהיחידה שלך. ואז ירדת לעזה ואני הפסקתי לישון. עד עכשיו אני עדיין לא ממש ישנה ורק רוצה לדעת שאתה בסדר היכן שאתה נמצא.
אנחנו נמשיך להתגעגע ולכאוב את חסרונך. אז תנוח לך על משכבך בשקט ובשלום, אוהבים אותך עד בלי קץ, אנחנו.
סמל-ראשון גיא בויילנד, לוחם בחיל ההנדסה בחטיבת "עוצבת סער מגולן", בן 21 מקיבוץ גינוסר שבאזור הכינרת. נהרג ב-25 ביולי במהלך פעילות מבצעית בדרום רצועת עזה.
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד