האחות אסתר כותבת על משה מלקו
משה נולד וגדל בירושלים. אחרי שסיים את לימודיו, רצה להתגייס כלוחם וכך סלל את דרכו לפלחה"ן גולני בדרכו הצנועה והמיוחדת. מלא אסרטיביות רצון וחשיבה חיובית, הוא היה חזק מנטלית ופיזית, ושירת כמאגיסט של הצוות, ובמלחמה נהרג בזמן שחיפה על חבריו בזמן פינוי הפצועים תחת אש אויבינו. כמו שאמר לי בטלפון האחרון, בשישי שלפני הכניסה: "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד". משה היה איש מעשה - מעשיו מעידים עליו.
עם ישראל נמשלים לשה - כי כאשר הוא לוקה בראשו או באחד באיבריו כל גופו מרגיש בכך. כך גם הכאב הזה - משה היה חלק מאתנו. חלק שעכשיו איננו. זהו כאב גדול שאין לו מילים, אין לו זמן ויום כאב שתמיד מרגישים בו.
משה לא היה עוד איבר שיש לו תחליף, הוא היה הלב - אחד ויחיד.
ילד שמח וחייכן גבוה ויפה תואר. אדם מלא נתינה, אהבה וכבוד לכל אדם.
היה חבר של כולם, משפחה וחברים. אדם אוהב ואהוב - "אדם שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו" (מסכת אבות).
משה היה בן 20, קטן ממני בשנתיים, היינו חברים טובים ועברנו הרבה חוויות יחד. הייתי גדולה ממנו אך הרגשתי קטנה - הוא שמר עליי ותמיד למדתי ממנו הרבה. הוא היה מלא ביטחון, נוכחות ואמונה, וזה מלווה אותי כל הזמן.
סמל-ראשון משה מלקו, לוחם בחטיבת גולני, בן 20 מירושלים. נהרג ב-20 ביולי בקרב בשג'אעיה
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד