האב ירון כותב על ברקאי ישי שור
במכתב הפרידה מחניכיו ב"בני עקיבא" ציטט ברקאי קטע: "אל תפחד להיות עצמך, אל תפחד לעמוד על דעתך. רק בהיותך 'אתה' תתגלה כל עוצמתך ולא משנה מה יגידו ואיך יסתכלו, תחיה את מהותך, את מה שנועדת להיות, כי אם לא תחיה את מה שרק אתה נועדת להיות - תהיה חסר כאן בעולם".
בכל דרכיו הקפיד ברקאי להיות נאמן לעצמו ולדרכו. הוא האמין בהתנדבות ובעזרה לזולת - ויישם עקרונות אלו בכל התחומים בחייו.
מגיל 15 היה ברקאי "מורעל" על מד"א. במקביל ללימודים, בנוסף להיותו מדריך משקיע מאד בבני עקיבא, תמיד התנדב במד"א, וגם היה רכז המתנדבים בסניף "מקור חיים" של מד"א. חניכיו בבני עקיבא מתארים מדריך אכפתי, שהשקיע את כל מאודו בפעולות ובהנחלת ערכים לחניכים. "מי שלא שותה בפה - שותה בווריד", היה אומר במסעות לחניכים שלא שתו מספיק. בבני עקיבא היה ממלא גם את תפקידי הגבאי, הקומונר (כשהקומונרית לא הייתה) ואחראי הסניף, חמוש בצרור מפתחות אימתני. כל הזמן מצא עוד ועוד מקומות להתנדב: גרעין "אודי" של דתיים וחילוניים, גרעין "נחשון" להגשמה בבני עקיבא, ארגון "יד אליעזר" לחלוקת מזון, עמותת "שכן טוב" ועוד.
לאחר לימודיו בהימלפרב למד בישיבת "שבי חברון", שם התבלט בחריפות ושקידה. גם בהיותו בישיבה התנדב למד"א בקרית ארבע. בתום שנתיים, התגייס לחטיבת "כפיר". מהתחלה התבלט בנכונותו לעזור לחבריו, ובכושר הפיקוד הטבעי שבו. בחור צנוע שהקפיד בכבוד המפקדים, ולקח את החיילות הקרבית ברצינות הכי גדולה שיכול. כיסיו היו מלאים בחומרי חבישה ושיפצור - גם החובש היה מבצע אצלו השלמות ציוד...
ברקאי האמין בחינוך דרך הדוגמא האישית ולא בהטפה. כשהלך עם חבריו בבסיס, ועברו בשטח פלוגה אחרת, התכופף להרים פיסת לכלוך שמצא על הרצפה. אמרו לו, "עזוב, זה לא השטח של הפלוגה שלנו בכלל!", והוא ענה להם: "אבל זוהי ארץ ישראל שלי...". בנעימות וברוגע, תוך מתן דוגמא אישית, הצליח להתנחל בלבבות של כל חברי מחלקתו. את כל חייו עבר עם חיוך גדול שלא מש משפתיו.
למרות שסבל משברי הליכה, לא יכול היה להישאר שווה נפש לבקשת החלפה של חבר מתחת לאלונקה. כך יצא שכשהיה גומר לסחוב את האלונקה בצד אחד, מיד היה מחליף מישהו בצד אחר של האלונקה, כי עוד מישהו נזקק - וחייבים לעזור לו.
לתת טרמפים היה ממש חשוב לו. הוא סטה לעיתים מהדרך כדי להביא טרמפיסטים ישר למחוז חפצם. הוא ביקש שניסע בשתי מכוניות - כדי שנוכל לאסוף עוד טרמפיסטים. כשחזר מחתונה בבית שמש עם חבר - הסיע אותו עד למעלה אדומים ולא הוריד אותו בטרמפיאדה בירושלים.
המעט שסיפרנו יכול ללמד על נכונות עצומה לעזור לזולת, וכל אחד יכול להידמות בנקודה אחת לברקאי: אם בעזרה לזולת, או באהבת הארץ או בהתנדבות. אם כל אחד יעשה רק מעשה קטן אחד ליום - העולם יהיה הרבה יותר טוב!
סמל ברקאי ישי שור, חניך בקורס מפקדי כיתות, בן 21 מירושלים. נהרג ב-28 ביולי במהלך חילופי אש באירוע חדירת מחבלים דרך מנהרה ליישוב במועצה האזורית שער הנגב
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד