החבר יוסי כותב על אמוץ גרינברג
אמוץ אהוב ליבי,
הכרנו לפני שנים רבות כשהבנות הגדולות שלנו הגיעו לגן בגיל שלוש (עכשיו בנות 15), והתאהבו מיד זו בזו.
ההתאהבות שלנו חיכתה עד לשנת 2008. טיול משותף שלנו עם נשותינו לתאילנד, שהיה אמור להיות טיול רומנטי זוגי, הסתיים בזוגיות מופלאה של נשותינו מחד ושל שנינו מנגד.
ומאותו טיול מופלא, נוצר ביננו קשר וחיבור שהלכו והתחזקו מיום ליום.
שיחת טלפון של בוקר בפקקים בדרך לעבודה, ולאחריה שיחה בפקקי הערב, יציאה משותפת של שנינו כל יום חמישי, ועוד גיחה קצרה לקפה או למשקה אחר במהלך השבוע.
שעות רבות של שיחות, של דיונים, של חקירות והגיגים.
אמוץ ניחן בשקט ורוגע אמתיים, צניעות רבה, יושר אולטימטיבי ונועם הליכות יוצא דופן. ובתוך כל אלו הייתה לה כריזמה שלא ניתן היה לפספס אותה. אמוץ היה מאוד אהוב על כל הסובבים אותו באשר הם.
היה מספיק לצאת אתו ערב אחד בשביל להרגיש שרוצים איש כזה עם הוויה כזו בסביבה הקרובה, וכשהיינו מצרפים, מדי פעם, חברים חדשים ליציאותינו בימי חמישי, תמיד היו מתקשרים ושואלים עליו, עד כדי כך נדיר היה האיש.
חכם, מעמיק, בוחן את הדברים, ותמיד מוצא את הדרך להתמודד עם הדברים בצורה נעימה ונינוחה.
אמוץ היה אידאליסט, מאוד ערכי, אהב לטייל, הרגיש צורך לעשות מילואים מתוך הרגשת שליחות ונתינה למדינה ואף עבר את גיל המילואים שלו והתעקש להמשיך ולהתנדב.
מכיוון שאנו מאוד שונים באישיותנו, האינטראקציה בינינו הייתה תמיד מאוד מעניינת, מרתקת, מלמדת את שני הצדדים וחשנו שאנחנו הולכים וגדלים עם הזמן בהפריה והשפעה הדדית.
נסענו מספר פעמים יחדיו לחו"ל, היינו בלונדון וברודוס והגענו לרמת קרבה כזו שבשנים האחרונות היה מספיק לנו להביט אחד בשני בכדי לדעת מה השני חושב או מרגיש בסיטואציה נתונה.
אמוץ היה אבא נהדר. מכיוון שעבד באמצע השבוע שעות ארוכות, אבהותו התרכזה בעיקר בסופי שבוע שם היה כולו סביב הילדים, בטיולים, בלימודים, בהמון ביחד ובהמון נתינה.
אמוץ נהרג והשאיר חור ענק וחוסר מוחשי וכואב בנשמתי ובנשמת משפחתו, ועוד לא מעט חברים ואוהבים.
רב-סרן (במיל') אמוץ גרינברג, קצין מבצעים בחיל השריון, בן 45 מהוד השרון. נהרג ב-19 ביולי בהיתקלות עם חוליית מחבלים ליד קיבוץ סופה
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד