האחות גל כותבת על שון כרמלי
שון אולי נתפס כגיבור עבור כולם, אבל בשבילנו הוא רק ילד.
במאי האחרון רק חגג 21, חגיגה שהייתה מלווה במסיבת הפתעה עם הרבה חברים מהתיכון ומהצבא. היו לו חיים פשוטים, עם אהבה לספורט, לים, לפלייסטיישן וליציאות. אבל חשוב מהכול, שון תמיד היה מוקף באהבה ממשפחתו וחבריו. רבות היה מדבר על הגעגוג לסאות' פאדרי איילנד, הבית בו גדל, החוף בו עזב את הגלישה, והחברים שהיו כה חשובים לו.
תמיד היה קצת קשה לדמיין את שון כלוחם. כשמכירים את שון באופן אישי, לתכונות האופי שלו אין שום קשר למלחמה, שכן לעולם לא נחשף לאלימות בילדותו. כשהמשפחה שלי דיברה על שון כחייל זה היה תמיד עם נימה של צחוק, מדברים אחד עם השני על האירוניה שבשון, נושא נשק. אך לבסוף, שון, הצעיר ביותר במשפחה, היה זה שצריך להישלח להגן על כולנו.
למרות שכולנו הכרנו את שון היטב, לא היינו מוכנים לסיפורים שסיפרו לנו עליו. סיפורים מהמשפחה המורחבת, מחברים קרובים ורחוקים, ומאנשים שהחליף איתם מילה או שתיים. סיפורים שרק הדגישו את הלב החם שלו, את צניעותו, את האכפתיות שלו, ואפילו את הגבורה שלו. סיפורים שמבהירים את המשמעות האמתית של המילה "גיבור".
אין מילים שיכולות לתאר עד כמה אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו. אך דבר אחד שהשתנה מאז שהוא פיזית עזב, היא ההבנה עד כמה הוא עדיין כאן. אני מרגישה אותו כל יום, כל היום, כך גם כל המשפחה שלי. אני יודעת שמעכשיו והלאה, הוא ייתן לנו את הכלים שאנחנו צריכים ליצור ולשמר את השלום והשלווה שעשו אותו מי שהוא, שעשו אותו שון.
סמל-ראשון נסים שון כרמלי, חייל בודד, לוחם בחטיבת גולני, בן 21 מרעננה. נהרג ב-20 ביולי בשג'אעיה ב-20 ביולי
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד