דמיינתי את החיים שלנו אחרת

חברת הילדות שיר כותבת על שחר דובר

שחר נולד ב-4 בפברואר 1994 בקיבוץ גניגר, בן לאורלי ובוריס ואחיו הצעיר של גיא.

כבר מילדות שחר אהב לעסוק בספורט, והיה בחוג שחייה וכדורסל.

לקראת גיוסו לצבא החל שחר לעסוק בכושר קרבי, התאמן והתאמץ להגיע ליום סיירות, ושאף להגיע ליחידות הכי טובות.

שחר שירת בפלחה"ן צנחנים (פלגת החבלה וההנדסה) וסיים את המסלול במרץ 14', השתתף במבצע "שובו אחים" וב"צוק איתן".

אני ושחר היינו מהגן ביחד, אך הקשר הקרוב והטוב נוצר בשנים האחרונות, כשהתבגרנו. היינו חבורה של חמישה בשכבה, ארבעה בנים ואני, הבת היחידה. שחר היה דואג לי שאני בסדר ומרוצה והיה אוהב להגיד שהוא שומר עליי. קראנו אחד לשנייה "סמושי".

שחר היה החבר הכי טוב שלי, כמו אח שלי, היינו מאוד קרובים ומספרים אחד לשנייה הכול, ומרגישים הכי בנוח שאפשר ביחד. היינו מכינים אוכל ביחד והייתי מכינה לו קינוחים שהוא אהב - במיוחד סופלה שוקולד.

בתחילת כל שבוע מאז שהתגייסנו היה דואג לכתוב בקבוצה של החברים מהקיבוץ "שבוע טוב", ולעדכן מתי ניפגש שוב. בסופי השבוע היה דואג שניפגש כל החברים ושאף אחד לא יישאר בבית ולא יעשה כלום.

זה אחד הדברים שאפיינו את שחר, האהבה והרצון להשקיע בחברים ובסביבה ותמיד לשמח ולרצות את כולם. תמיד הוא התנדב לעזור.

שחר היה אחד האנשים השמחים שאני מכירה, תמיד עם חיוך, גם כשהיו דברים מבאסים או קשים ודברים לא הסתדרו כפי שתוכנן.

הוא אהב לארגן וליחצ"ן מסיבות, לבלות, לארגן מפגשים חברתיים ולהכין על האש ופויקה, ודאג תמיד שהכול יהיה מסודר ומאורגן כמו שצריך. היו לו הרבה חברים והוא היה מקושר בכל מקום.

אנחנו שכבה מאוד קטנה בקיבוץ, חמישה אנשים, וחסרונו של שחר מורגש בצורה משמעותית וקשה.

היו לנו תכניות להמשך החיים - לפתוח מסעדה, לארגן מסיבות, זולות בים, לטייל בארץ ובעולם, להיות בחתונה אחד של השנייה ולחיות את החיים ביחד, והעיקר לשמוח, ליהנות ולבלות.

מעכשיו הכול משתנה ולא יהיה אותו דבר. במפגשים תמיד חסר מישהו, ובכל דבר שנעשה בחיים גם בעתיד הרחוק חסרונו יורגש.

קשה לעכל את העובדה שלא אראה אותו יותר, שלא אוכל לדבר אתו ולספר לו מה קורה בחיי ולשמוע אותו ואת הסיפורים והחוויות מהצבא, שלא נצחק ונעשה שטויות ושלא נוכל לממש את כל התוכניות שלנו ושכל עתידנו משתנה.

לא חשבתי לרגע שיקרה לנו דבר כזה, במיוחד לא בגיל הזה. דמיינתי את החיים שלנו אחרת.

שחר בשבילי תמיד ייזכר כבחור חזק, נמרץ, חתיך, שמח, חייכן, אהוב על כולם, מצחיק, שטותניק, נאמן והחבר הכי טוב שלי.

אני מתגעגעת אליו מאוד והוא חסר לי.

סמל-ראשון שחר דובר (דאובר), לוחם בחטיבת הצנחנים, בן 20 מגניגר שבצפון. נהרג ב-23 ביולי מפיצוץ מטען בחאן יונס


משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד