האחות מאיה כותבת על עומר חי
קשה למצוא מילה רעה להגיד על עומר, או מילה טובה שלא הגיעה לו שיגידו עליו. הוא היה כל כך טוב ברמה שאי אפשר למצוא, מלא בכוונות טובות שלא פוגע בזבוב. למד בבית ספר סביון, ולאחר מכן בתיכון מקיף יהוד, השקיע הרבה בלימודים ובספורט, ובהכול הצטיין.
ביישן מאוד, וראו את זה על העיניים האוהבות והחמות שלו, וחיוך כובש שאי אפשר שלא לחייך אליו בחזרה. נחוש מטרה וחד הבחנה, התחרותיות שבו הביאה אותו לזה שהוא תמיד שאף גבוה וללא גבולות, והכישרון בשילוב הנחישות גרמו לכך שתמיד הצליח בהכול, בהרבה צניעות.
התגייס למגלן מתוך רצון לתרום ולהוכיח לעצמו שהכול אפשרי. ידע לפרגן, לגלות רגישות וכשצריך גם להתנתק מהרגש, להקשיב, לייעץ, ובעיקר להיות חבר טוב, הוא הוכיח את אהבתו פחות במילים ויותר במעשים, תמיד רצה הכי הרבה בשביל כולם ונלחם על כל אחד, מהדברים הקטנים לגדולים. ידע לתת מעצמו למען האחר, ולעשות דברים שלאף אחד לא היה בא לעשות בלי להתחמק. במילים אחרות, עומר היה הנכד, בן, אח, אחיין, בן דוד, חבר וידיד הכי טוב שאפשר לקבל.
סמל-ראשון עומר חי, לוחם ביחידת מגלן, בן 21 מסביון. נהרג ב-30 ביולי במהלך פעילות לאיתור מנהרות בעיר חאן יונס
מיוחד: משפחות חללי צוק איתן כותבות על הבנים