האח ודים, האם דיאנה והאחות אביבית כותבים על דניאל מרש
דניאל מאוד אהב את ארץ ישראל, כששירת בשריון בשירותו הסדיר, הוא והגדוד תפסו קווים במקומות שונים בארץ. בין המקומות שתפסו היה רמת הגולן, הוא תמיד היה מספר עד כמה שיפה שם, הצבע הירוק, הגבעות. מדי סוף שבוע היה מתארגן עם חברים והם היו נוסעים לטייל בכל מיני מקומות בצפון. לדניאל היה חוש טעם טוב בבירות ויינות, הוא מאוד אהב לבקר ביקבים בצפון ולטעום יינות, ואפילו היה מביא לנו בקבוקי יין לסופי שבוע, הוא ממש היה מבין בסוגים.
בנוסף היה לו תחביב לצלם, בכל פעם שביקר במקומות יפים בצבא ובטיולים, היה מראה לנו תמונות שצילם. הוא צילם ברמה ממש מקצועית, כאילו למד צילום. תמיד היה מראה לנו תמונות והיה מתלהב מהצבעים, והקומפוזיציות שתפס בתמונות.
בין כישרונותיו, התחום הבולט בו התמקד היה מוזיקה, דניאל אהב הרבה סוגים, ג'אז, בלוז, קאנטרי, רוק ועוד, המוזיקה הייתה אהבתו הגדולה. לפני הצבא דניאל למד כמה שנים אצל מורה לגיטרה שסיפר עד כמה הוא היה מעמיק ומשקיע, ועד כמה מהר היה קולט את החומר.
דניאל תכנן להפוך את המוזיקה למקצוע ורצה להמשיך ללמוד לאחר הצבא.
דניאל גם אהב את המטבח, אהב לעזור לאמא בבישולים ולפעמים כשהייתה עובדת קשה במשמרות, הוא היה מבשל למשפחה ארוחות. כזה היה דניאל, מוכשר בהכל.
כמה דברים שהמשפחה תיקח ממנו-
אמא דיאנה כותבת - הילד והמלאך שלי, יש לי כל-כך הרבה להגיד ולספר עליו, הוא היה ילד למופת, נבון, טוב לב ויפה תואר, בן שאהב לעזור, לתמוך, להבין ולייעץ, דניאל תמיד היה שם בשבילי, אהבתי לשמוע איך הוא מנגן בגיטרה והכרתי דרכו הרבה מוזיקה ולהקות רוק. דניאל שלי, תמיד אזכור אותך מחויך, יפה וטוב לב.
האח ודים כותב - היו לנו המון שיחות מעניינות, אני זוכר שיחה שהייתה לי אתו, והוא דיבר על כך שהוא לא מבין אנשים שעובדים בעבודה שהם לא באמת אוהבים, אלא בשביל כסף. "אנשים צריכים לעבוד במה שהם אוהבים", אמר לי. בשיחה אחרת דיברנו על סרט שראה, "Into the wild", שבו מסופר על בחור שמוותר על קריירה ולימודים חברים ומשפחה, לוקח כמה דברים ויוצא למסע מבלי להשאיר שום הודעה, מטייל בכל מיני מקומות ואוהב את החופש. איפשהו הרגשתי שדניאל מאוד דומה לדמות שבסרט ואף מזדהה אתה, המוטו שלו היה שעל בן אדם לעשות את מה שהוא אוהב בחיים. על אף היותו צעיר ממני, הייתה לו חוכמה רבה ולמדתי ממנו המון.
האחות אביבית כותבת - מה שאזכור ממנו זה את היופי הפנימי והחיצוני שלו, את השקט שבו, הצניעות, לב הזהב, האור בעיניו, הוא היה החבר הכי טוב שלי, יכולתי לדבר ולהתייעץ אתו על הכול. אני זוכרת שאמר לי פעם שלכל בעיה יש הרבה פתרונות, הייתה לו ראייה מיוחדת על העולם, הוא האמין שרק בעבודה קשה אפשר להגשים חלומות.
רב-סמל דניאל מרש, לוחם שריון ב"עוצבת ברק", בן 22 מראשון לציון. נהרג ב-31 ביולי מפגיעת פצצת מרגמה בשטח המועצה האזורית אשכול
פרויקט מיוחד: משפחות חללי צוק איתן כותבות על הבנים