ההורים נעמה ואפי כותבים על בר רהב
בר שלי,
ביקשו ממני לכתוב עלייך, 200 מילה או יותר, אבל איך אפשר לסכם 21 שנים וחלומות שנגוזו לעולם ב-200 מילה או יותר? 26.6.93 נולדת, שבת בשעה שבע בבוקר, הפכת אותנו להורים. אמרו לי פעם "הבכור הוא מיוחד כי הוא הפך אותך לאמא" ואכן אתה היית מיוחד, ילד שלנו יפה וחכם ומתוק, בכור שלנו, תינוק חמוד עם שיער זהב, הילה בהירה יותר סביב הראש "כמו של מלאך", לא ידענו כמה נכון.
ילד בכור, נכד בכור, תמיד ראשון לכל. כולם התאהבו בך מיד- אנחנו , סבא וסבתא, הדודים, ואיך אפשר שלא ילד שלי. כשנולדת היה מורן (אחי הצעיר) כבר בחיים שלנו, ספק דוד, ספק אח, ברבות הימים תאום נפש לך. הכל סיפרת לו, הכל חלקת איתו, הכל למדת ממנו. מעולם לא היה לי ברור איך החיבור הזה התהדק כל כך, הרי מפרידות ביניכם 10 שנים. מתינוק יפה ומתוק הפכת לילד חמוד, שמח ומאושר, בהמשך לנער מקסים ואחר כך לגבר חתיך ויפה וחכם ובוגר כל כך. תמיד צחקנו שתשבור את ליבן של הבנות ואכן מסתובבות אצלנו היום בבית המון בנות, בוכות איתנו, צוחקות איתנו, כואבות איתנו.
בעיניי כל אמא הילד שלה הוא מושלם, אבל אתה- באמת היית מושלם. תלמיד מעולה, יחצ"ן מסיבות מוביל וספורטאי מצטיין. שעות הקדשת לבריכה - עוד אימון שחייה, אימון כדור מים, אימוני בוקר ולילה, מחנות אימונים, משחקים, ספורטאי מחונן שניתנה לו האפשרות לבחור בספורט במקום גיוס קרבי. אמרנו לך שזו ההחלטה שלך, שאנחנו סומכים עלייך שתבחר נכון ואתה בחרת- ללכת ראשון קדימה, להיות קרבי, לתרום. החברים מספרים על חייל מקצועי ומוביל, מנהיג אמיתי- כל כך לא מפתיע ילד שלי, תמיד הצטיינת בכל.
שלושה אחים מחכים לך בבית: ניר הגדול שתמיד העריץ אותך - אחיו הבכור. רון היפה שסמכנו עליך שתשמור עליה ורותם הקטן שהיית אמור להיות הדגם שעל פיו יגדל, ועכשיו? אנחנו מתגעגעים כל כך ילד שלנו ואוהבים, כל כך אוהבים
מכאן ועד הכוכבים בחזרה (בדיוק כמו שלחשתי לך כשהיית קטן, כל לילה במיטה),
אמא ואבא
סגן-משנה בר רהב, לוחם הנדסה קרבית בן 21, נהרג ביום שבת, 19 ביולי, בפעילות קרקעית ברצועת עזה
משפחות חללי צוק איתן כותבות. פרויקט מיוחד