יהדות ואומץ לב - בזכות הרב אמסלם

קשה להיות יהודי. קשה יותר להיות חבר כנסת. קשה הרבה יותר להיות חבר כנסת חרדי לא שגרתי במפלגה שמדברת בשם היהדות, אך רק בקול אחד. ואוי למי שינסה להשמיע קול אחר. חבר הכנסת הרב חיים אמסלם חש זאת היטב על בשרו בשבוע החולף. קריאות הגנאי שהשמיעו לעברו, ובייחוד השוואתו לעמלק, מעשה בזוי במיוחד, מהוות למעשה קריאה להתרת דמו.

תגובות קיצוניות אלה של כמה מאנשי ש"ס משקפות את הפאניקה שאחזה בהם, לאחר שחברם לסיעה הציב בפניהם מראה המגלה מה רב הפער בין חזון "החזרת עטרה ליושנה", שעמד ביסוד הקמתה של ש"ס, לבין הגשמתו כיום הזה. קשה להאמין שהרב עובדיה יוסף, מנהיגה הגדול והדגול של יהדות ספרד, נתן את ידו למעשים מבישים אלה. מי שמנסה לגרור אותו אליהם גורם לביזוי התורה ולחילול השם.

באומץ לב, נדיר מסוגו בפוליטיקה הישראלית, חשף הרב אמסלם כמה אמיתות יסוד הנוגעות לדרכה של תורת ישראל בקירוב גרים, ולא בדחייתם, ולחובתם של בני תורה להתפרנס מיגיע כפיהם ולא להיסמך על כספי צדקה. הרב אמסלם ביטא אמת שכל בר בי רב דחד יומא יודע אותה. מעולם לא היו בעם ישראל כל כך הרבה לומדי תורה, אך מעולם גם לא היו ביניהם כה רבים שנפשם לא באמת חושקת רק בתורה, אך מחוסר ברירה - מאימת הגיוס לצה"ל ומיראת הלחצים בקהילה החרדית - אינם מעזים לעשות את הצעד המתבקש: לצאת מהישיבה ולפרנס בכבוד את משפחותיהם הגדולות. שילוב מתבקש זה, של תורה עם דרך ארץ, בדיוק כפי שעושים אחיהם שבארצות הים, ימנע מהם לדון את עצמם ואת ילדיהם לחיי צער מנוונים של עוני ובערות.

כל הבקי, ולו מעט, בתולדות היהודים לדורותיהם, בארץ ישראל ובצפון אפריקה, במזרח אירופה וקל וחומר במערבה, ידע שעד לשנות ה?50 של המאה הקודמת מוסד ה"כולל" - בית מדרש שבו אמורים ללמוד עשרות אלפי אברכים בני 30, 40 ואף יותר, מהבוקר עד הערב, כשעול פרנסתם מוטל על הציבור - לא היה בנמצא. אפילו מוסד ה"ישיבה", שתולדותיו עתיקות יומין, נועד דרך כלל לקבוצות מצומצמות ומובחרות של לומדים. המון העם, לרבות שומרי מצוות יראים ושלמים, ידעו ש"דרך ארץ", עבודה ופרנסה, קדמה לתורה, וכי "כל תורה שאין עימה מלאכה - סופה בטלה".

כבר לפני כ?850 שנה הדגיש הרמב"ם, ודווקא בהלכות תלמוד תורה, ש"כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם, וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא, לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה".

כרבים וטובים מגדולי ישראל, הרמב"ם לא רק נאה דרש אלא גם נאה קיים. לצד הגייתו בתורה, יומם ולילה, עסק במלאכת הרפואה והתפרנס מיגיע כפיו. עובדה זו לא מנעה ממנו לחבר את משנה תורה ולכתוב את חיבור המופת הפילוסופי "מורה נבוכים", לצד ספרי רפואה ותשובות.

רק תאונה היסטורית, ולא פחות ממנה שינויים סוציולוגיים שעברו על החברה החרדית בישראל, הביאו לכך שרבים מבניה, שלא בטובתם, מדירים עצמם משוק העבודה, נידונים לחיי צער ועוני וסומכים על הקופה הציבורית. הגיעו הדברים עד כדי כך שבבני ברק יש האומרים כי על שלושה דברים עולמו של ה"כוללניק" עומד: על התורה - של הבעל, ועל העבודה - של האישה, ועל גמילות החסדים - של ההורים.

דבריו האמיצים של הרב אמסלם משקפים את עמדתם של רבים בציבור החרדי, שפיהם נאלם דום מחשש שיאונה להם רע אם יביעו אותם בפומבי. הגיעה העת שעוד רבים וטובים יצטרפו לח"כ הרב אמסלם כדי למזער את חילול השם. בד בבד, הן מוסדות המדינה והן המעסיקים הגדולים במשק צריכים לפלס את הדרך לשילוב מהיר ויעיל ככל שניתן של הגברים החרדים בשוק העבודה.