זוכרים את סטרומה? זוכרים את 769 מעפיליה שטבעו במצולות בלב ים? לפני שמדמיינים כיצד היתה נוהגת טורקיה עם "פעילי שלום" כורדים ששטים לתחומה, ועוד קודם שעוסקים בכיבוש הטורקי בקפריסין או בגירוש הקפריסאים היוונים מבתיהם, כדאי להיזכר בחלקה של טורקיה באסון סטרומה. הסיפור הזה רלוונטי עכשיו, בגלל חלקה של טורקיה במשט שהתחזה למשט שלום, ובמיוחד מכיוון שמוסר ומוסר כפול הן סוגיות חוצות גבולות וזמנים.
1942, השנה שבה טבעה סטרומה אינה רחוקה כל כך - למרות 68 השנים שחלפו מאז.
סטרומה, ספינת נהר רעועה שעל סיפונה נדחסו בדצמבר 1941 103 ילדים, 272 נשים ו?393 גברים, ביקשה להימלט מאימי המשטר הנאצי. הספינה הקטנה, שבמקור שימשה להובלת בקר על הדנובה, הפליגה עם מנוע לא תקין מנמל קונסטנצה שברומניה. כעבור יומיים הגיעה עם מנוע מושבת לאיסטנבול. משם היא נגררה על ידי הטורקים, דרך שדה מוקשים, ונקשרה אל מקום עגינתן של אוניות בבידוד. עשרה שבועות היא עגנה שם. הטורקים נכנעו ללחץ הבריטי ומנעו מנוסעיה לרדת לחוף, ולו באורח זמני. על האונייה סבלו הנוסעים מרעב, מצפיפות, ממחלות ומזוהמה.
אין צורך להתנצל בפני טורקיה
הממשלה הטורקית התנתה את המשך שהות המעפילים בתחומה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים היהודים, אך מדינה כזאת לא נמצאה. גם הטיפול המסורבל של הסוכנות היהודית בפרשה לא היטיב עם הפליטים היהודים על האונייה.
ב?23 בפברואר 1942 התקרבה אל סטרומה ספינת משמר טורקית ופקדה על רב החובל להרים עוגן ולצאת לעבר הים השחור. רב החובל והעולים ניסו להתנגד, אבל לא היה להם סיכוי ממשי מול כ?150 שוטרים שפשטו על האונייה וגררו אותה מן הנמל ללב ים.
לפנות בוקר נשמע פיצוץ גדול. לפי אחת הגרסאות מדובר היה בטורפדו שנורה מספינה רוסית. סטרומה, על פליטיה, שקעה במצולות. רק אחד ניצל: דוד בן יעקב סטוליאר, ששרד כדי לספר את קורותיה של האונייה.
טורקיה, שמטיפה מוסר לצבא המוסרי ביותר בעולם, מעולם לא נטלה אחריות על חלקה באסון סטרומה, כפי שהיא מתחמקת כבר שנים מאחריותה לשואה הארמנית, וכפי שהיא מתעלמת מהחלטות מועצת הביטחון בעניין הכיבוש שלה בקפריסין. ישראל אינה צריכה להתנצל על שעשתה את המינימום המתבקש מול "פעילי שלום" כשייח' ראאד סלאח ודומיו. והיא במיוחד אינה צריכה להתנצל בפני טורקיה.