קיץ 1978. צומת פרקר, חצי האי סיני. הרמטכ"ל רפאל (רפול) איתן, עומד על גבעה וצופה על חלקו של גדוד 890 מחטיבת הצנחנים בכיבוש מתחם מצרי מדומה, במסגרת תרגיל אוגדתי. את טור הנגמ"שים הראשון הוביל מפקד פלוגת המסלול, אלוף משנה (מיל') אבי עמירם (עמרה), לימים אחד מעורכי הדין הפליליים המפורסמים בישראל. אחריו בטור הנגמ"שים, ישבו יוחנן דנינו, כיום מפכ"ל משטרת ישראל; שי ניצן, היום המשנה לפרקליט המדינה; ומנשה ארביב, שהיום מכהן כנספח משטרת ישראל בארה"ב.
מטוסי הפנטום של חיל האוויר הישראלי ירדו לגובה נמוך במסגרת התרגיל, כדי לדמות תקיפה על הכוחות. כחלק מתהליך ריכוך יעדים לפני הסתערות, החלו סוללות התותחנים לירות פגזים. לפתע נפלו מספר פגזים בין כוחות גדוד 890 לגבעה עליה עמד הרמטכ"ל, כשאחד הפגזים פגע לא הרחק מהג'יפ של רפול שחנה בצד הגבעה. בנס לא נגרם אסון.
הכוחות בשטח נחרדו שמא התרחש אסון. לפתע עלה הרמטכ"ל בקשר החטיבתי ושאל בקול האופייני לו: "מי זה החמור שמנסה לחסל אותי?" - דממת אלחוט. לאחר תחקור מהיר בשטח, זוהתה הבעיה ורפול החליט לחדול את הארטילריה מהמשך הירי ולהורות על המשך התרגיל.
"הרמטכ"ל נשאר בשטח כמו מפקד אמיתי"
השבוע, 33 שנים אחרי האירוע ההוא בסיני - ההיסטוריה חוזרת. צוות תותח במרכז לאימוני יבשה בצאלים, פועל בניגוד לנהלים, יורה פגזים לעבר הגבעה עליה עומדים הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, אלוף פיקוד מרכז אבי מזרחי, מפקד זרוע היבשה האלוף סמי תורג'מן ועשרות לוחמים ומפקדים, שהגיעו כדי לראות תרגיל של חטיבת מילואים. בדרך נס הצוות לא הורג אותם. התרגיל נעצר. רב-אלוף גנץ נשאר בשטח, תיחקר בעצמו את המעורבים וכשהבין יחד עם הסובבים אותו שעל המוקד יעלה צוות התותח שירה, החליט גנץ לאפשר את המשך התרגיל ללא הארטילריה.
הרמטכ"ל יכול היה למתוח ביקורת בשטח על מפקד האוגדה תת-אלוף אהרון חליוה, להעביר אחריות לאלופים מזרחי ותורג'מן ולהסתלק מהמקום. אבל גנץ נהג אחרת. בקור רוח קיבל החלטה אמיצה, בניגוד להרבה מפקדים שהיו עוצרים את האימונים ליום שלם. זמן קצר לאחר מכן, פרסם דובר צה"ל, תת-אלוף יואב (פולי) מרדכי, הודעה מסודרת על האירוע החמור. 24 שעות לאחר מכן, פרסם תת-אלוף מרדכי הודעה שנייה על ממצאי התחקיר, שהעלה כי מפקדי הצוות לא מילאו אחר נהלים וביצעו עבירת בטיחות חמורה. שקיפות מלאה של תא"ל מרדכי שראויה לשבח.
שטחי האש של בסיס צאלים מלאים בצלקות שחלקן לא יגלידו לעולם. בשנת 1990 ארע אסון צאלים א', לאחר שפגז ארטילרי נחת על חיילי מילואים במהלך תרגיל והרג חמישה מהם.
שנתיים לאחר מכן, ארע אסון צאלים ב' כשטיל נורה לעבר כוח של סיירת מטכ"ל והרג חמישה לוחמים. סמי ויכסלבאום שכל באסון את בנו ערן. "האירוע בצאלים השבוע החזיר אותי ליום ההוא. זה לא היה קל", סיפר ויכסלבאום, "זה היה בדיוק ההיפך מאסון צאלים ב'. ראיתי התנהגות אחרת של הרמטכ"ל שנשאר בשטח כמו מפקד אמיתי וקיבל אחריות על האירוע. הוא שידר עסקים כרגיל ונתן לנו ביטחון. דובר צה"ל פעל בשקיפות ולא הסתיר שום פרט. אני שילמתי מחיר כבד. אני שמח לדעת שלמדו משהו מאז האסון".
בעידן ריבוי כלי התקשורת נדרשת שקיפות מצד הצבא ולא מדיניות תעתועים. יש מפקדים אמיצים שיניחו את האמת על השולחן וינתחו אותה עד תום כדי ללמוד מטעויות, ויש מפקדים שיעסקו בטיוח, שקרים ובריחה מאחריות. בארגון גדול נוטים לשכוח מהעבר.
אם הפגז ההוא בשנת 78' בסיני היה פוגע בגדוד 890, אולי לא היה מתמנה דנינו למפכ"ל ואלוף משנה (מיל') עמירם לא היה הופך לעורך דין מצליח; ניצן לא היה הופך לבכיר בפרקליטות וארביב לא היה מתמנה לבכיר במשטרה, ומי יודע איזה תפקיד בכיר היה ממלא ערן ויכסלבאום ז"ל, שהיה צריך להיות היום בן 41. חוקים נכתבים בדם, אך מי שראוי לכתוב אותם הם רק מפקדים אמיצים וישרים.
לפניות אל הכתב: amirbohbot@walla.co.il
קצין איסוף - טורים קודמים
הכיפות השקופות בצה"ל: תופעה הולכת ומתרחבת
לישראל דרוש אח בוגר שישמור על סודות המדינה
גנץ מזמין מבחן מנהיגות, במבצע רחב-היקף בעזה