העולם טוב: לנצל את השקט

אולי לא שמתם לב, אבל אתם חיים בעשרות השנים האחרונות בתקופה השקטה ביותר בהיסטוריה. מעולם, לפחות מאז קיים זיכרון אנושי קולקטיבי, לא היתה הסכנה להיהרג מאלימות קטנה כל כך. יש משטרות, יש מידה לא מבוטלת של חוק וסדר, יש שקיפות: מעט מקרי הרג חולפים בלי שאמצעי התקשורת או הארגונים למען זכויות האדם אינם מדווחים עליהם. יש בתי משפט השופטים את הרוצחים ואת ההורגים, ובמדינות רבות אלו בתי משפט אמיתיים, שאין מעליהם אלא החוק, ואין הם מחויבים לשלטון, גם אם זה מינה אותם.

אז נכון שמסכי הטלוויזיה מלאים דם, ושהכותרות הראשיות עוסקות בדרך כלל במקרי אלימות, ושהדיווחים על בעלים הרוצחים את נשותיהם ועל בני משפחה ההורגים זה את זה בולטים מאוד, אבל מתברר שהם משקפים מקרים נדירים יחסית. מי שנולד בעולמנו הוא בעל סיכוי לחיים ארוכים יותר מאי פעם, ולפחות עימותים אלימים.

ה"גלוב אנד מייל" הקנדי פירסם פרטים על מחקרם המפתיע של ד"ר סטיבן פינקר ודוג סונדרס, המוכיח, באותות ובמופתים, כי פעם היה כאן הרבה יותר רע. השניים אינם מנסים לנבא כי מדובר במגמה מתמשכת, וכי מחר יהיה כאן טוב עוד יותר. הם אפילו אינם מוציאים מכלל אפשרות כי מדובר בהפסקה בין פרץ אלימות נורא שהיה בעולם בשנות ה-30 וה-40 של המאה שעברה, לבין פרץ אלימות קשה לא פחות, חלילה.

* * *

אבל השאלה העיקרית אינה עצם הניתוח הסטטיסטי, אלא מה עושים במהלך תקופת השקט, כאשר אין יודעים עד מתי היא תימשך. אני מאמין שזהו הזמן ללמוד את לקחי המוסדות והנורמות שנקבעו, ברובם הגדול, בעקבות מלחמת העולם השנייה, לשמר את הרכיבים היעילים, לנסות להיפטר מן המכשלות, ולהיערך לכך שהתפרצויות אלימות ייתקלו בעתיד בהרבה יותר קשיים, שיקרו תחת עינו הפקוחה של העולם, שיובטחו מנגנונים שאליהם אפשר לפנות הרבה לפני שפונים לאלימות, שהעולם יוכל להקים במהירות צוותים שינסו לכבות שריפות מדיניות ברגע שהן מתרחשות, ושלא יהיה צורך להמתין שבועיים וחודשיים עד שמנגנון כזה יקום.

הדין הבינלאומי חייב להתעדכן ולא להסתפק בהתייחסות האנכרוניסטית של מלחמות צבא בצבא. במלחמות ההווה ממלאים האזרחים תפקיד מרכזי הן כקורבנות והן כלוחמים. בלי התייחסות נאותה לתופעה זו נהפוך את כל מי שמגן על עצמו במלחמות הללו למי שעובר על דיני המלחמה. המלחמה הדיגיטלית מחייבת, גם היא, התייחסות חדשה בהגדרת פשעי מלחמה ובמתן אפשרות להתגונן מפניהם.

זהו הזמן לטפל במוקדי הסכסוכים הבינלאומיים שנותרו בעולם. חלק ניכר מהם נמצא במזרח התיכון. פתרון סכסוכים בדרך שבה שום צד אינו בא על סיפוקו, אך שום צד גם אינו סבור שניצלו אותו וכי היה צריך לקבל הרבה יותר, יוכל למנוע את חזרתה של האלימות הקשה בעתיד. שילוב של היערכות מדינית, מוסדית וחוקית עשוי (אולי) להפוך את ההפסקה היחסית באלימות לארוכה מאוד.