האם יכונן יום זיכרון לנפגעי תאונות עבודה?

מדינות רבות בעולם מציינות יום זיכרון מיוחד לחללי תאונות עבודה. כעת מנסה ארגון יתומי נפגעי תאונות עבודה להביא לכך שגם בישראל יוכרז על יום זיכרון רשמי כזה. מספר מפעלים בהם נהרגו עובדים בתאונות עבודה יקיימו היום (חמישי) יום זיכרון מיוחד לזכר חללי תאונות עבודה. בין המפעלים: חוד אסף מתכות (עכו וקריית גת), פחמ"ס (עין החורש), תעשיית מגבות ערד, אוסם, זוגלובק, בונג'ור ומפעלים אחרים. במפעלים יתקיימו אספות הסברה ועובדי המפעלים יענדו סרט כחול כאות הזדהות ויעמדו דקת דומייה לזכרם של ההרוגים בתאונות עבודה.

מאחורי היוזמה עומדת ליזט כהן שרביט, תושבת שדרות בת 43. ליזט היא ביתו של רפאל שרביט, שנהרג בתאונת עבודה בשנת 1982. "הוא היה מלגזן בתנובה אקספורט, לא רחוק משדרות", סיפרה ליזט, "אבא היה בהפסקת קפה. שני אנשים אחרים עסקו בתפעול המלגזה. שנים אחר כך, אני לא מצליחה להבין מה קרה. היה שם איזה מוט ברזל שהיה צריך לעבד. לפי מה שהבנו, המוט ששקל 28 קילוגרמים עף באוויר, נפל עליו וריסק לו את הראש. הוא נשאר עם שליש מוח. הוא שכב בבית חולים סורוקה בבאר שבע ואחרי 21 ימים הוא מת".

אמה של ליזט לא עבדה באותה תקופה. "איבדנו בשלב הזה את ההכנסה של אבא ועד שהתחלנו לקבל פיצויים, עברו הרבה שנים, שבהן קיבלנו כסף לחיות מקרן פיצויים שאבא היה מבוטח בה", אמרה ליזט. ליזט, שהיתה אז בת 15, חלמה לזכות בסכום כסף בהגרלת לוטו, כדי להקים גן לזכרו. "זה לא יצא לפועל כל השנים האלה. בקיץ שעבר, התחלתי לבדוק מי עוד נמצא איתי בקבוצה, של בנים להורים שנספו בתאונות עבודה. הגעתי לארגון שנקרא מען – עמותה לסיוע לעובדים. שם נאמר לי שקיים יום זיכרון לציון אותם אנשים שנהרגו בתאונות. גיליתי שבמקומות אחרים בעולם היום הזה הוא מאוד משמעותי. יש מדינות כמו קנדה שבהן מקיימים ממש טקסי זיכרון הכוללים מייצג נעלים של העובדים שנהרגו".

"גיליתי הרבה מאוד משפחות. הרבה מאוד ילדים שאבותיהם נהרגו בעבודה. אנחנו יודעים על 12 אלף יתומים כאלה בישראל. חשבתי שהיום הזה מצוין גם בישראל אבל הבנתי שזה לא קורה. החלטתי להרים את הכפפה", אמרה ליזט.

ענת רביבו אסייג, המכירה את ליזט מהילדות בשדרות הצטרפה למאמציה, כאחראית פרויקטים של ארגון נפגעי תאונות עבודה. "הצטרפתי לארגון בתפקיד הזה", סיפרה. "הסכמתי לעשות זאת בעקבות פנייה של ליזט כי אני מכירה אותה מקרוב וגם את אבא שלה שהיה אישיות חשובה". הארגון הוקם על ידי ליזט כהן, כדי להביא להכרה בצורך שבציון יום הזיכרון, כבמדינות רבות בעולם ב-28 באפריל. רביבו אסייג וליזט החלו במאמצים לאיתור מפעלים בהם נהרגו אנשים. "ביצענו הרבה מאוד שיחות טלפון. הבנו שבמפעלים נמנעו מלקיים את היום הזה מסיבות שונות הקשורות בעיקר לעניינים פנים מפעליים. שכנענו רבים מהם לקיים טקס זיכרון ביום הזה. היו מפעלים שנענו לבקשה שלנו במהירות והיו כאלה, שהיינו צריכות לשכנע אותם".

אפרת ירדן, תושבת ראש העין, שכלה את בעלה, אייל, ב-24.05.09. "הוא הלך להחליף גג של סככה במושב מזור", אמרה ירדן. "הוא נפל מגובה של שישה מטרים והתרסק על משטח בטון. הוא נפגע בראשו ופונה לבית חולים בפתח תקווה במצב אנוש. אחרי חודשיים וחצי הוא מת". לדברי ירדן, שנה וחצי לפני מותו, נהרג באותה סככה אדם אחר שבא לעשות את אותה עבודה. "ביום שאייל נפל, סיפרו לי על הפועל שנפל שם באותה צורה ונהרג. ליזט התקשרה אלי לפני כחצי שנה והציעה לי להשתלב ביוזמה להנצחת חללי תאונות עבודה. יש לי תאומות בנות 8.5 ואני אשתלב גם בפעילות של היום המיוחד הזה, לצד דברים שאני עושה בעצמי להנציח את אייל ז"ל".

החלטה רשמית על קיום היום הזה, טרם התקבלה במוסדות המוסמכים לכך (כנסת ישראל). בכוונת פעילי הארגון לקיים בשלב הזה את פעילות ההנצחה באופן עצמאי, בתקווה שבעתיד הוא יוכרז כיום רשמי של חללי תאונות העבודה. "אנחנו מקווים שתהיה קודם כל הכרה רשמית ביום הזה", אמרה כהן. "שהוא יצויין בטקס ממלכתי במעמד השר הממונה על התעשייה ואגף הפיקוח על העבודה".